מעשה בשלושה אחים

עברתי ללונדון בגיל 17, לאחר שנים ארוכות ומייגעות בכפר וילהלם שנמצא ליד העיר המפשיר. אף פעם לא אהבתי את חיי הכפר, במיוחד שלצידנו התפתחה עיר ממלכתית ומודרנית כמו המפשיר. לכן, בהזדמנות הראשונה שצצה לי כשנהייתי בוגר מספיק, עזבתי את הכפר ובטרמפים הגעתי ללונדון. אחד הסיבות העיקריות שבגללה הגעתי ללונדון היא משרד הקסמים, ששם היה המקום שבו רציתי לקבל עבודה. כשהגיע אלינו "הנביא היומי" כל שבוע וראיתי את התמונות של משרד הקסמים שממוקם מתחתיה של העיר הגדולה, וקראתי כתבות על שילובם של קוסמים בחיי היום יום שלנו... מתתי להגיע לשם. בחודשים הראשונים שלי בלונדון עבדתי בעבודה מוגלגית כדי לשלם את שכר הדירה על הדירה הקטנטונת ומטונפת שלי. הצלחתי להשיג עבודה מוגלגית עם שכר גבוה מאוד הודות לכישוריי בתרגום שפות, כיוון שבילדותי תמיד נהגתי לקרוא ספרים בשפות שונות וללמוד מילים ממילונים של שפות שנות. כתוצאה מכך השגתי דירה מרווחת ונהדרת במרכז לונדון. כשהבנתי שכסף כבר לא היווה בעיה, החלטתי לעבוד במשרד הקסמים. התקבלתי כעובד במחלקה ללחימה ביצורים אפלים. כישורי המפתיעים בעבודה זו קידמו אותי עד כדי כך שלאחר 10 שנות עבודה, נהייתי הילאי! אומרים שזו אחת התקופות הכי קצרות לקוסם רגיל להיעשות הילאי! לאחר שהבנתי שבעצם השגתי את כל חלומותיי- כסף, דירה בעיר הגדולה, הילאי במשרד הקסמים, החלטתי לעבוד על כישוריי החברתיים. התחלתי לצאת כל ערב, הכרתי חברים, אכלתי במסעדות, הלכתי למסיבות. הייתי קוסם לא רגיל, כיוון שרוב הקוסמים אינם אוהבים לחיות חיי מוגלגים, אבל כיוון שלא חייתי את חיי המוגלגים הרגילים כיוון שחייתי בכפר, רציתי לנסות את החיים המודרניים, ומאוד אהבתי אותם.
אבל אז- הכל השתבש...
יום אחד יצאתי עם חבריי ג'ק ומרי לבר בצפון העיר. שתינו ונהנינו, עד שראיתי אישה אחת בקצה השני של הבר, והיא הייתה אלוהית. אני אפילו לא יכול לתאר אותה במילים. אחרי השניות הראשונות שראיתי אותה התחלתי לדמיין את הנשיקה הראשונה שלנו, את החתונה שלנו, ילדים, בית... לאחר כמה דקות ניגשתי אליה.
"מה בחורה כמוך עושה לבד בבר?", זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי עם בחורה, ונראה לי שהלך לי טוב "לך לעזאזל, חמור!" צעקה ויצאה מהבר בסערה. מה אמרתי? מה עשיתי? בסך הכל שאלתי אותה למה היא יושבת לבד! יצאתי מהבר לאחר כמה דקות וראיתי אותה יושבת על שפת המדרכה. מצב הרוח שלי נהרס כתוצאה מהזעם שלה ולא התכוונתי לגשת אליה בכלל. נכנסתי פנימה, אמרתי שלום למרי ולג'ק, יצאתי שוב מהבר והתחלתי ללכת לעבר המכונית שלי, כשלפתע הרגשתי יד נוגעת על הכתף שלי. ושוב, תהיו מופתעים, גם כזה אירוע אף פעם לא קרה לי. תפסתי את מי שנגע לי בכתף, חנקתי אותו וכיוונתי את השרביט שלי אל המצח שלו "מטעם משרד הקסמים, אני בזאת מכריז עליך- את?!" שחררתי אותה ומרוב בהלה מעדתי ונפלתי. הבחורה האלוהית הרימה אותי וצחקה "יש לך מזל שאני לא מוגלגית!", אמרה בקול צוחק "יש לך מזל שלא הרגתי אותך!!" אמרתי בקול מבוהל. לאחר שהבהלה הסתיימה, ישבנו על שפת המדרכה. לאחר כמה דקות של שקט, הבחורה האלוהית אמרה "אני מאוד מצטערת שקיללתי אותך שם בפנים, פשוט החבר שלי נפרד ממני כמה דקות קודם לכן..."
"מוגלג..." לחשתי
"מה?" היא אמרה בהפתעה
"הוא מוגלג, נכון?"
"נכון... איך ידעת?" היו לי כמה תשובות בראש, ואז אמרתי את מה שחשבתי שהיא הנכונה ביותר "כי אף קוסם לא יזרוק קוסמת יפה כמוך." היא הסמיקה. הפעם הצלחתי להרשים אותה :) "אני סילביה"
"אני קדמוס"
"קדמוס?", סילביה אמרה בטון מופתע, "איזה שם... רגע, קדמוס פברל?" לא ידעתי מאיפה היא יודעת את השם שלי. כתוצאה מכך שאתה בדרגה כל כך גבוהה במשרד הקסמים אתה נעשה קצת פרנואיד, אי אפשר להתחמק מזה. חשבתי שהיא איזושהי מכשפה שעוקבת אחרי "אמ..." אחרי חשיבה ארוכה, החלטתי שאם כבר אני מדבר עם בחורה אלוהית, אני יכול לסמוך עליה "כן, זה אני. "
"אתה הילאי במשרד הקסמים!" היא אמרה בקול מופתע "'קראתי עליה בנביא היומי!". רציתי לענות, כשהבחנתי באנשים היוצאים מהבר ומסתכלים אלינו במבט של "מישהו ברח מהמוסד למשוגעים".  "עדיף שלא תצעקי את זה..." "אה כן, לפעמים אני שוכחת שלא כולם כמונו!" היא אמרה בחיוך סתמי. אוי, החיוך הזה... " אתה רוצה לטייל קצת?"
"בטח, בואי נזוז!" אמרתי בקול נרגש. פעם ראשונה שבחורה אלוהית הציעה לי את זה. הרבה פעמים ראשונות קראו בערב הזה...
התחלנו לטייל ברחובות שמסביב לבר. לא רציתי שנלך יותר מדי רחוק, שלא אאבד את המכונית שלי. כל אחד סיפר את סיפור חייו, במה הוא עובד. מסתבר שסילביה מובטלת, גם בחיים האמיתיים וגם במשרד הקסמים. "אני לא יודעת, פשוט משרד הקסמים נראה לי כזה מזויף. הם אמורים להיות האנשים הטובים, אבל לי הם נראים האנשים הרעים. אז התפטרתי." סילביה לא חיה את חיי הכפר כמוני, היא נולדה בלונדון. קינאתי בה כל כך... "נולדתי בדרום העיר. המשפחה שלנו עברה למרכז כשהייתי בת 6 בערך. ולפני כמה שנים עברתי לצפון העיר. למעשה, הדירה שלי נמצאת ממש... פה!". הלכנו רק כמה רחובות מהבר כשהגענו לפתח הדירה שלה. ממבט ראשון הבניין נראה די פשוט, אבל לא חשבתי שבחורה כזו הייתה כל כך פשוטה. "טוב, אני באמת צריכה להיכנס, יש לי מחר ראיון עבודה חשוב על הבוקר, ואני באמת צריכה לתפוס קצת שינה."
"ראיון עבודה?" אמרתי בטון מופתע.
"כן. הגשתי מועמדות למשרה של מגישת חדשות בערוץ המקומי".
"מגישת חדשות?", "כן. טוב, זה משהו שרציתי לעשות כל חיי. עבדתי לפני כן בתחנות קטנות ולא מוכרות, אבל לפני כמה ימים המנהל של הערוץ המקומי התקשר והציע לי את המשרה של המגישה הראשית! אני כל כך מתרגשת!"
הבנתי משהו באותו הרגע- אנחנו לגמרי שונים. החלום הכי גדול שלי היה לעבור ללונדון רק כדי לעבוד במשרד הקסמים, בזמן שהיא גרה בלונדון, עבדה במשרד הקסמים והתפטרה! ועוד לאחר מכן מתרגשת מראיון לעבודה מוגלגית! אני אפילו לא חושב שיש לה שרביט שם איפשהו... למרות שהיינו הפכים, הרגשתי שאנחנו באמת מתחברים. "טוב, אז בהצלחה בראיון! אני בטוח שיהיה מצוין!"
"תודה רבה. אתה לא יודע כמה זה חשוב לי... אז, אולי, אתה יודע, אתה רוצה להיפגש שוב?"
"אה, כן. אני חושב שאפשר, כן"
אז היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה, נפרדנו בחיבוק קצר, חזרתי למכונית מרוצה ונהגתי הביתה.
אתם יודעים מה, הסיפור הזה לוקח קצת יותר מדי מקום, וזה אמור להיות פרק די קצר, אז בואו נקפוץ קדימה. נפגשנו שוב, ושוב, ושוב, התנשקנו, נפגשנו שוב, ושוב, ושוב. לאחר המון דייטים סוף סוף הצעתי לה נישואין, וזהו. נגמר. בנגמר התכוונתי שהיא לא הסכימה. גיליתי שהיה לה רומן מהצד, ושאני לא מספק אותה מספיק. ברור שאני לא מספק אותה מספיק כמו שאני אמור! אני עדיין לא יודע איך כל העניין של החברות והנישואין הולך! זו הפעם הראשונה שלי למען השם! ותאמינו או לא, היה לה רומן מהצד עם אחי הקטן, אנטיוכוס! לא האמנתי עליה!
בבוקר שלאחר מכן בקושי קמתי מהמיטה עם כל מה שקרה בערב שלפני. פקחתי עיניים וראיתי שסילביה לא הייתה לידי. שכחתי לציין שעברנו לגור ביחד כמה חודשים לפני כן. אז החלטתי לחזור לכפר וילהלם, איפה שאנטי עדיין גר מאז תקופת ילדותנו. איגנוטוס, אחי הבכור, כבר עזב לאיזשהו יער, אני לא כל כך יודע את הפרטים.
כשהגעתי לכפר, אבא ואימא אמרו לי שאנטי כבר לא גר שם יותר. הם אמרו שהוא עבר. ללונדון! למה הוא לא אמר לי את זה קודם?! כמובן שהוא יעבור ללונדון, הרי איך הוא היה מקיים רומן עם מי שהייתה אמורה להיות אשתי לעתיד!!!
הגעתי חזרה ללונדון, רותח מזעם ומת להרוג את הממזר הקטן הזה, כשקיבלתי שיחת טלפון ממנו. "מה נשמע, מפלצת מגעילה ומטונפת שכמוך?", אמרתי בנימה גועלית. "קד, אנחנו צריכים לדבר." "הו, אנחנו צריכים להיפגש, זה בטוח, אבל אני לא יודע אם לדבר או להרוג אותך! איך יכולת לעשות לי את זה! לאחיך! בשר מבשרך! אני לא מאמי-" הוא ניתק לי! הצימוק הקטן ניתק לי! לאחר כמה דקות קיבלתי אס אמ אס שאומר "אני אסביר הכל. תפגוש אותי עוד שעתיים בבר שבו פגשת את סילביה. אני מאמין שאתה יודע איפה זה." כשהגעתי לבר שעתיים אחר כך, מוכן להרוג את הממזר, ראיתי אותו יושב ליד הבר סחוט, כאילו היה בקטטה כמה דקות לפני. מיד התחלפה הגישה שלי, מגישה של להרוג אותו, לגישה של להבין מה קרה. עדיין, הוא אח שלי, ואני אוהב אותו ואכפת לי ממנו. "אנטי? מה קרה?", היו כמה דקות של שקט לפני שהוא התחיל לדבר בלחש "סילביה נפרדה ממני." ברגע זה הייתי אמור להיות שמח, ולהתחיל לנסות לכבוש אותה בחזרה אליי, כשאנטי המשיך לדבר "היא אומרת שזנחתי אותה בגלל העבודה שלי." לא ידעתי מה לחשוב, האם לדאוג לו, לצחוק עליו, או לכעוס עליו על ככה שמההתחלה גנב אותה ממני. "היא לא באמת אהבה אותך, אתה יודע. היא אהבה אותך כחבר, כידיד שאוהב להקשיב, אבל לא כבעל. היא לא שונאת אותך, או חושבת שאתה לא מספק אותה, היא פשוט לא רצתה להגיד לך את האמת בפרצוף, שהיא לא רוצה להיות ביחד איתך, אלא שתישארו רק ידידים." היו כמה דקות של שתיקה, דקות ארוכות מאוד שבהן חשבתי על כל החודשים האלה שהיינו ביחד. האם זה היה אמיתי? או שהיא זייפה את הכל כדי שאני לא אפגע? "אם תיתן לי את האישור, אני רוצה לנסות להחזיר אותה אליי", הוא אמר בהבעה הסחוטה והעצובה שלו. ברגע הזה החלטתי שהגיע הזמן לשכוח ממנה, אם היא באמת עברה כל כך הרבה וזייפה את אהבתה עליי רק כדי שאני לא אפגע, מגיע לה להיות עם מישהו אוהב וחם כמו אחי הקטן. "לך אליה, ממזר שכמוך. תחזיר אותה אליך!" אמרתי בשמחה. פניו נמלאו במבט עצוב-שמח, והתחבקנו חיבוק גדול. "אני מאוד מצטער, קד. על הכל."
וככה זה נגמר בעצם. שכחתי לגמרי מסילביה. אנטי הצליח להשיג אותה בחזרה ולבסוף הם התחתנו, אך לפני שהם התחילו לנסות לעשות ילדים, סילביה נהרגה. בתאונת דרכים... לא ידעתי מה לחשוב באותו הרגע שנודע לי על כך. הבנתי שלא חשבתי עליה או על התקופה שהיינו ביחד כל כך הרבה זמן, שלגמרי שכחתי להכין את עצמי לסיטואציה שהאהבה הראשונה שלי תיעלם, לתמיד. אך הבנתי, שלא אני הוא זה שצריך הכי להתאבל על מותה, אלא אחי הצעיר. התקופה של אהבתי אליה נגמרה, ועכשיו היא כלום חוץ מבת משפחה שאיתה אני מתראה מדי פעם. טוב, הייתה כלום חוץ מבת משפחה... 

הפרק הקודם