למה זה חייב להיות ככה?!

יופי.הוא כמעט הציע לי חברות.כמעט.
ישבנו לבד מקדימה באוטובוס,והזכרתי לו שזה היום האחרון לחובה של רגב.הוא חייב להציע למישהי חברות,ורוב הסיכויים שזו תיהיה עמית.
זה הלך בערך ככה:
"היום היום האחרון לבצע את החובה שלך."
"אני יודע.אבל אם אני אציע לעמית היא לא תסכים לי,וגם היא לא תדבר איתי יותר בכלל."
"טוב..אולי הפעם אתה צודק...אבל רק הפעם"
"רק רגע-רגב אמר שאני יכול להציע חברות לכל אחת,נכון?"
אני תמימה:"כן..למה??"
ואז הוא הסתכל אחורה,כאילו הוא בודק שאף אחד לא מקשיב,או מחפש מישהו.
"אתה מחפש את גאיה(ילדה שהוא פעם אהב)?אתה מתכוון להציע לה?"
"בחיים לא!אממ נועה..אני הולך עכשיו לעשות משהו טיפשי.אבל זה באשמת רגב."
"למי לעזאזל אתה מתכוון להציע?!"(אויי..אני יודעת לעשות את עצמי תמימה,שזה משגע!)
"טוב..את רוצה..אממ..לא.אני פשוט לא מסוגל.."
"רגע..מה?!?!אתה התכוונת להציע לי?!?!"
"אולי..סוג של..בערך..כן.."
"מה?!"(סוג של צווחה)
ואז הוא ראה שאני סוג של משתגעת אז זה כנראה הצחיק אותו כי הוא לחש בצחוק "רוצה להיות..חברה שלי?"
ואז,בצורה מפתיעה ביותר,הבקבוק שלי פגע בראש שלו(אתם לא יכולים להוכיח כלום!).
ואז,כשירדנו מהאוטובוס,הוא הציע למנורה חברות.היא,כמובן,היתה מספיק חכמה כדי לא להסכים לו.

הפרק הקודם		הפרק הבא