הממציאים באים!

טוב, לפרק הזה באמת לקח הרבה זמן! ואפילו לא סיימתי לתרגם את פרק 7, כפי שאני תמיד מסיימת לתרגם את שני הפרקים העתידיים! למען האמת, נכנעתי לפיתוי ותירגמתי במהלך השבועיים האלו פיק אחר, באורך 15 פרקים. זה פיק דרמיוני חמוד ביותר, עם הכי הרבה ביקורת אי-פעם... פלאף חמוד ומקסים. רמת האנגלית שם קלה הרבה יותר מבפיק הבלתי-אפשרי הזה, כך שסיימתי לתרגם 15 פרקים בשבוע וקצת. שזה די מעט. די מעט.

עכשיו, השאלה שלי היא האם אתם רוצים שאני אפרסם את פיק הדרמיוני המתורגם *במקביל* לפיק הזה, או שאחרי שאסיים אותו. בעיקרון פירסום עוד פיק לא יפריע לקצב של זה כבר, כי כל פיק הדרמיוני כבר מתורגם. לפיק קוראים, בעברית (P:), "זעם - רק עוד סיפור אהבה ממוצע", והוא די הצחיק אותי. אני חייבת להדגיש שאין שום הקבלה בין הפיק הזה ("הממציאים באים") לפיק החדש, וכי הם לא אמורים להמשיך זה את זה \ להיות דומים זה לזה \ לערוך בינהם השוואה. ממש לא. להיפך, נקודות הדמיון מעטות מאוד, לטוב ולרע.

וכן, אני אשמח אם תענו על זה כאן או בה"פ אליי. זה חשוב לי. ובכלל, נדמה לי שלמרות שיש די הרבה קוראים רובם לא ממש מגיבים... וזה די פוגע והכל, כי אני באמת מאוד משקיעה בתירגום של זה... כעיקרון אני יכולה פשוט לקרוא את זה בעצמי. בלי לתרגם. אם אני אראה מגמה נוספת של ירידה בהתייחסות - זה מה שאעשה.

הפרק מוקדש ל- I Am It's Who I Am שמקפידה להגיב באדיקות ועושה לי הרגשה טובה, וגם לכל אלו שפגשתי במפגש3>

פרק 5: בלגן תמידי

*הרבה ערמומיות אצל סקורפיוס. לא אותה כמות של בגדים.*

"נקו בדרך הישנה," אמר פרופסור רינגלוורד, אוסף את שרביטיהם. "אם אתם מטילים קללות כמו שאתם מכינים שיקויים, אני חושש לשלום הקדירות שלי."

ביאה, אלבוס וסקורפיוס עמדו לפניו בדרגות שונות של החמצת-פנים וחוסר-אונים, חרדים מהשעה הארוכה שמחכה להם. רינגלוורד הרחיף את הדליים והמברשות שהזדקק להם מהארון, ומילא את הפחים החלודים במי-סבון.

סקורפיוס הרים מברשת ומיד שמט אותה בצווחה כשמשפחה של עכבישים זחלה החוצה. פניו התעוותו באימה. "אתה צוחק עליי."

"אני לא נוהג להתלוצץ, מיסטר מאלפוי," רינגלוורד רחרח. "אתם הצעירים צריכים ללמוד את הערך של עבודת כפיים!" בהינף שרביטו, שרווליו של סקורפיוס הופשלו. מרוצה, פרופסור רינגלוורד סידר את צווארונו ודידה אל החדר האחורי. "עכשיו, איפה חלקי האבו-נפחה האלו..."

כשעל החדר נפלה שתיקה מביכה, לקחה ביאה יוזמה ודחפה את אלבוס לכיוון העיסה השמנונית, נושאת דלי על כתפה. היא חבטה בו והצביעה על סקורפיוס, שהחזיק את המברשת בקצה הציפורן. "בוא נתערב שהוא מעולם לא לכלך את ידיו – עזוב, שהוא אפילו לא יודע איזה צד למעלה."

סקורפיוס הביט בה בזעם וזרק את המברשת לדלי בהפגנתיות, כאילו הוא מנסה להוכיח משהו; לצערו, הוא רק גרם לרגליו להתרטב.

בזמן שאלבוס עבד באיטיות על ניקוי הרפש, ביאה חיטטה במעמקי תיקה. היו שם כל-כך הרבה אבדות, חלל אינסופי של שיעורים אבודים ופירורי עוגות. היא הוציאה בקבוקון חצי-מלא, לוחצת מתוכו קומץ של ג'ל חלבי ואז מעבירה אותו לאלבוס בקריצה. התווית הכריזה, 'משחת ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי לטיפול בעבודת כפיים'.

מחייך, אלבוס עקב אחרי מעשיה של ביאה, מורח את החומר על המברשת. הוא בדק את זה על הרפש שבשוליים. השיקוי הדביק נוקה בקלות.

"מרלין, את חושבת על הכל!"

"לא על הכל.." אמרה ביאה, מנסה לשמור על קורטוב של ענווה ונכשלת, "אבל כמעט הכל."

סקורפיוס התגנב כדי לעמוד לצידה. "אז," אמר, הקסם נוצץ בעיניו, "רוצה לשתף חלק מהגאונות הזאת?"

היא השפילה את עיניה בכעס, אבל חיוך שובב וקטן נשאר על שפתיה. השניות עברו, כל אחת נמתחת יותר מהקודמת. לבסוף, היא מסרה לו את המיכל.

הוא הושיט את ידו בהתלהבות. היא הידקה עליה את המכסה. בחוזקה.

סקורפיוס לא היה מודע לכך שהוא מסוגל להפיק צלילים גבוהים כל-כך עד אותו הרגע.

"לך לעזאזל," לחשה ביאה, מסתחררת הרחק בעוד הוא יונק את האצבע הצורבת שלו.

מיד אחרי שהיא הסתובבה, היא החלה לזמזם מנגינה קלילה. צל של פחד עבר בפניו של אלבוס – השינויים הקיצוניים בהתנהגותה היו די מבעיתים – אבל הוא חזר לקרצוף המרתק שלו, מבלי להעיף שביב מבט בסלית'ריני הפצוע. הוא אפילו הצטרף לשירה, שהייתה – נכון לרגע – של 'The Muffin Man', אבל אז נחתה עליו מחשבה מוזרה.

"היי, הלענה כבר יצאה ממערכת הדם שלך, לא?" הוא שאל.

"אתה לא יודע? כולם שרים בזמן שהם מנקים." ביאה התכופפה אל הקדרה השחורה הפוערת את פיה לקראתה, נעלמת חציה בתוכה. "זה הוכח: הפקת המוצרים הקסומים גדלה כך פי שלושה. למרות שלפעמים כל מה שיוצא זה איילים וציפורים כחולות."

"הו. אז זה למה יש איילים בסביבה כל פעם שסבתא מנקה."

הגירוד הקצבי המשיך בנחישות.

כמה דקות לאחר מכן, אלבוס דיבר שוב. "אז איך ההמצאות הנוכחיות מתקדמות?"

ביאה התנודה אחורנית בשביל לקחת עוד מים, והדם הציף את עורקיה כמו המוני נמלים צועדות. מנידה בראשה, היא טבלה בערפול את מברשתה בדלי. "ארר, אתה יודע. כמו תמיד, כמו תמיד. אף-פעם אין מספיק ציוד, אף-פעם אין מספיק ביסקוויטים, משחת-הסטוקרים מתקדמת יפה והממיר... טוב, הוא מה שהוא."

"צריכה עזרה?" אלבוס שאל בטון הלהוט יתר-על-המידה, תמיד בתפקיד הילד המתחנן הזה שמחכה לשחק עם הילדים הגדולים, ולמי אכפת שהוא גדול מביאה במספר חודשים. "התאמנתי על לחשים! אני כבר יכול לפתוח דלתות מבלי לשבור את כל הידית!"

"זה... לא ממש..." היא שנאה להיות האדם שאמר לא; זה היה דבר כל-כך 'פרדי' לעשות.

"אני מבטיח לא להפריע כשאת לא רוצה!"

זה קרה כל פעם שהיה פרויקט חדש. אלבוס תמיד היה מעוניין בהרפתקאות המפורסמות של אחיו הבכור, בכיסוי של משאלה לא-ממש-סודית להמשיך את המסורת בעצמו. אבל יש חלומות ויש פנטזיות גרידא, ואלבוס היה ממוצע במקרה הטוב ומביך תמידית: הוא גרם יותר נזק מתועלת.

היא ליטפה את ידו. "אולי בפעם הבאה."

אלבוס קמל. זה תמיד היה 'בפעם הבאה'. אבל הוא לא התווכח ורק צנח לרצפה. כשהוא מרח שוב את משחת 'עבודת הכפיים' על מברשתו, הוא הציץ בסקורפיוס הנשכח.

"ביאה?" אלבוס משך בשרוולה.

"כן?"

"אולי..." הוא התקרב בחשאי, "אולי את יכולה לחלוק את המשחה עם, אה..."

ביאה חילצה את עצמה מפיה של הקדירה והניחה יד מלאת סבון על ירכה, סירוב חריף עומד לעזוב את שפתיה. אך לאחר מבט בסקורפיוס, בכל אופן, לא היה לה לב להגיד לא.

ההברשה שלו לא ניקתה כלל. למעשה, זה נראה שהוא רק לכלך את עצמו הרבה יותר משהוא באמת ניקה משהו. הוא היה מכוסה עד לזרועותיו בלכלוך, בגדיו המגוהצים למשעי מוכתמים, שיערו המטופח רופס – מעט יותר מעורר רחמים מאשר חתלתול שנתקע באקווריום.

באנחה כבדה, היא הוציאה את משחת 'עבודת הכפיים' מכיסה והחליקה אותה לסקורפיוס. "אל תתרגל לזה," היא מלמלה כשהרים את עיניו.

ביאה צללה אל תוך הקדירה מבלי לחכות לתשובה, מותקפת חושית. היא לא הייתה מוכנה לחוזק ההד האסטרונומי ולסירחון המתכתי של פנים הקדירה. אלבוס התפתל כדי להגיע לקצה השני.

"זה לא היה כל-כך נורא," הוא אמר בשקט.

אלבוס ניסה גם את התרגיל הזה מאות פעמים בעבר – ניסיונות נואשים ליצור חברויות בלתי-אפשריות. הוא היה האפלפאפי; זה בטבע שלו להטיף לקשתות בענן ולשמש נצחית.

"אני יודעת שהכול בא מכוונות טובות," אמרה ביאה. "אבל באמת, אתה צריך להפסיק לנסות."

"הו, ביאה," הוא אמר. היא נרתעה באופן מיידי; זה היה אחד הרגעים הנדירים של ביטחון עצמי מופרז אצלו, שתמיד התלוו אליו כוונות מוטעות. "מה לא בסדר בליצור חברויות?"

ראש שלישי הצטרף אליהם. "כן, מה לא בסדר בליצור חברויות?"

ביאה צווחה, מתרוממת בפתאומיות למראה הבלונדיני הלא-רצוי. היא התנגשה בו, שבתורו התנגש באלבוס.

"איי!"

"אווו..."

"מרלין," סקורפיוס מעד לאחור, מניח יד על רקתו. "המוח שלך אטום, בשני המובנים?"

טוב, הייתה סיבה לכך שהפטרונוס שלה היה עז. ביאה ליטפה את ראשה הדואב. "מה עשית?"

"זה נראה כמו מפגש ידידותי חמים, אז חשבתי להצטרף."

"אנשים חלקלקים כמו הקדירה לא רצויים."

"זה היה לא לעניין!" קרא אלבוס, יוצא מההלם, כנריות מפסיקות לחוג מעליו [הערת המתרגמת: אני מניחה שהיא מתכוונת לכך שבסרטים מצוירים אנשים שנפגעו – חגים מעל ראשם כנריות וכוכבים]. "מה אם פגעת ברגשותיו?"

סקורפיוס החניק נחרת בוז חנוקה שהפכה לצחוק צרוד, בעוד הוא כמעט מתגלגל על הרצפה משעשוע. איכשהו, הוא אסף את עצמו לרגע בשביל לפלוט, "הו כן, הרגשות שלי."

אלבוס לא היה לגמרי בטוח שסקורפיוס היה רציני, ואי-הבהירות הכניסה אותו להתקף פאניקה קל. ביאה הושיטה לו את מברשתו. "תתחיל לקרצף," היא הורתה. והוא הקשיב.

לפני שסקורפיוס יכול היה לפתוח את פיו ולהשמיע הערה עוקצנית כלשהי, ביאה לכדה וסובבה את אוזנו, לוחשת, "אל תשחק איתו ככה. הוא לא עשה לך כלום."

"אה, אה! אוי!" הוא השתחרר בכוח, מועד אל תוך קדרה אחרת. "למה את לוקחת את הכל כל-כך ברצינות? חשבתי שאת האחת הכיפית, משוגעת."

"אני לא חושבת ש'כיף' אומר מה שאתה חושב שהוא אומר, חנפן מק-מכנסיים-חנפניים."

"את יותר דומה לשותף שלך משחשבתי. לקחת שיעור מווויזלי-משבית-השמחות?"

אלבוס התפרץ. "אנחנו ממציאים כינויים? אני אוהב כינויים - !"

ביאה דחפה אצבע לפניו ואז הצביעה מטה, אל הרצפה. "אלבוס-נכשלוש. עכשיו צחצח!"

באנחה, הוא שמע לה.

"ואתה," היא כיוונה את אצבעה אל אפו של מאלפוי. הבזק האגרסיביות הוחלפה ביוהרה. "אם אתה רוצה לשוב ולראות את הצד הטוב שלי, אני אקבל מארז של עטי סוכר, סוכריות ברטי-בוטס בטעם פטל או סוכריות רחף."

סקורפיוס מצמץ. "אני יכול לקנות את החברות שלך אבל לא את העסק שלך?"

"אמרתי לך שאני לא מעוניינת בעסקים איתך, ומעולם לא אהיה. אם אני לא מוכרת המצאה לדוד ג'ורג', אני מפיצה אותה בעצמי."

גבה התרוממה. "באמת?" היציבה שלו כמעט נראתה כאילו... כאילו הוא מתכונן לזנק על הטרף. "האם את באמת חושבת שאת יכולה לעשות את זה? מ-א' ועד ת', כולל להשיג את החשיפה הנכונה, בלי לציין שעדיין לא סיימת אפילו להכין את הממיר, נכון?"

"העסקים שלי הם לא עניינך." היא אמרה בבוז. היא כרעה לצד אלבוס בשביל לעזור לו לקרצף את הרצפה, מקווה שזה יסמן לסקורפיוס את סוף השיחה.

היא ידעה, למרות זאת, שסקורפיוס צדק; הממיר שלה היה בלתי-שלם להחריד. המציאות הייתה שרבים מהמרכיבים שהיא דרשה היו הרבה מעבר לטווח המחיר שלה. אם היא רק הייתה יכולה לחפות על היעדר האספקה עם אומץ גרנדיוזי...

'שתיים-עשרה קווצות השיער הקטנות ביותר של חד-הקרן בשביל שישמשו כתייל... קליפה של ביצת רונספור בשביל מיקוד ופוקוס... קמצוץ אבקה מקרניו של דרקון בשביל מניעה וריסון...'

מעל הכל, זה היה תיאורטי – התייל משערות חד הקרן אולי יעבוד גם עם המעגלים החשמליים של המוגלגים וגם עם האנרגיה הקסומה, המיקוד והפוקוס אולי יהיו מספיק חזקים מספיק לעבוד גם על הבטריות וגם על הממיר, והמניעה והריסון אולי יהיו מספיק טובים בשביל למנוע מכל העסק להתפוצץ. הכל אולי יעבוד ביחד, או מה שיותר סביר – משהו ממש, ממש יסתבך. אלו היו יותר מדי אולי-אים בשביל הארנק שלה.

רק אחרי הפעם השלישית שביאה נופפה במברשתה היא הבינה שסקורפיוס לא עשה נסיונות נוספים להטריד אותה בעקיצות עיסקיות. לא, הוא אפילו לא השמיע קול. היא הביטה לאחור.

והיא זינקה. "זה התיק שלי!"

סקורפיוס כרע על ברכיו, שרוכיו פרומים. "חשבתי כך. יש כאן תג עם השם 'ביאה צ'אנג'." הוא לפת בקבוקון ריק ששימש את ביאה אתמול לשיפור החושים, ועדיין נשארו בו מספר טיפות כחולות על התחתית. הוא נתן לה לקחת את התיק אבל הקפיד להשאיר את הבקבוקון מחוץ להישג ידה. "אז תאמרי לי, זה לא אמור להיות ירוק או משהו? זה רק שיקוי שיפור-חושים רגיל, נכון?"

"זה –" ביאה הושיטה את ידה בשביל להגיע לבקבוקון ופספסה אותו שוב. "זה מוגבר. אתה לא שותה את זה, אתה נוגע בזה."

"את יכולה לעשות את זה?" הוא החזיק את זה במרחק זרוע ממנה, חוסם מלהגיע בידו השנייה. "איך?"

"אם אתה רוצה לגנוב את הרעיונות שלי, אתה יכול להיות מעט יותר מעודן."

סקורפיוס נחר, זורק את הבקבוקון לידו השנייה בעוד ביאה מסתובבת סביבו. "אני יכול פשוט לפתוח את ספר הלימוד ו-"

"אתה לא תמצא את זה בספר הלימוד; הם לא מלמדים דברים כאלו שם. אתה חייב להבין באופן מלא את הסגולות של המרכיבים בשביל – " למה היא מתאמצת להסביר בכלל? "תן לי את זה!"

"אני לא מעוניין בלגנוב את זה. תקראי לזה... סקרנות."

"תהיה סקרן במקום אחר!" ביאה הסתובבה סביבו עוד מספר פעמים, אבל נכשלה תפיסת הבקבוקון. זה לא היה כאילו היא הייתה צריכה את הבקבוקון, אבל הוא היה שלה והוא החזיק את זה. מתנשמת, היא רטנה, "מחיר ההתנהגות הנחמדה שלי עומד עכשיו על שני מארזים של עטי סוכר."

"שני מארזים? עכשיו זה פשוט מגוחך." הוא חייך, מנגב טיפה אחרונה של שיקוי על אפו. "פיו! זה חומר חזק." הוא רחרח סביב. "השיער שלך מריח כמו בועות סוכר."

עוד ניסיון והחמצה. שמפו טיפשי.

"את יודעת שאני יכול לדעת את צבע התחתונים שלך על פי ריח השמפו שלך?"

סקורפיוס טיפשי.

היא שמעה את קולו של אלבוס מאחוריה. "ביאה, את יכולה לזוז לשנייה?"

קרצוף טיפשי.

אבל כשהיא הסתובבה, היא לא ראתה אותו מקרצף. במקום זה, אלבוס נאבק כדי להעמיד דלי מלא מים מעל ראשו. תיקה נפל, תוכנו מתפזר על הרצפה. "מה – "

בקול התרסקות, הדלי צנח ישר על סקורפיוס.

התוצאה: מים, מים בכל מקום, ואפילו לא טיפה אחת מהם נקייה. המכנסיים של ביאה היו רטובים עד הברכיים, אבל זה היה כאין וכאפס בהשוואה לטבילה המלאה שקיבל סקורפיוס. שיער ובד נדבקו לעורו, וחולצתו הלבנה הפכה לבעלת צבע ירוק שקפקף ובוצי.

ביאה בהתה באלבוס, אלבוס בהה בסקורפיוס וסקורפיוס בהה בעצמו.

טפטוף. טפטוף. טפטוף.

אלבוס לחש, "הוא לא התנהג בצורה חברית במיוחד."

סקורפיוס השתנק דרך שיניים חשוקות, "הפסקת אש."

ביאה משכה בכוח את הבקבוקון אליה חזרה ונתנה לאלבוס טפיחה על השכם. "פעלת נכון."

פניו של אלבוס קרנו והוא חזר לעבוד. הסלית'ריני, שהתקטן עד לכדי בלגן רועד ובלתי-מזיק, לא היווה עוד מקור לדאגה. הוא אכן כמו חתלתול שנתקע באקווריום – והיא לא הולכת לדוג אותו החוצה הפעם.

ביאה נזכרה שהתיק שלה עדיין על הרצפה, והוא כנראה מתרטב יותר ויותר עם כל רגע שעובר. היא חטפה את החפצים הקרובים אליה, דחסה אותם פנימה ורצה סביב, משיבה חזרה את שארית דבריה. הכי נורא היה למצוא את כדור-הזיכרון שלה, שהתגלגל ברחבי החדר. היא כמעט שכחה שהוא היה בתיקה, מה שהיה מצער למדי מאחר ולא היה לה את כדור-הזיכרון שיזכיר לה זאת.

כשהייתה בטוחה שכל החפצים נאספו, היא חזרה אל השניים, אבל מבט אחד בסקורפיוס גרם לה לעצור.

גם ללא שרביטו, סקורפיוס היה נחוש בדעתו לייבש את עצמו, אפילו בדרך המייגעת. הוא קילף מעליו את חולצתו וסחט אותה. עכשיו, כשהוא תלה את החולצה על כתפו, מים טפטפו על שרירי החזה שלו.

המחסור בחולצה לא היה חשוב, למעשה. מה שהיה חשוב זה שהוא קרא מכתב. מכתב שהחליק והציץ מתוך תיקה, והיה הדבר האחרון שהיא רצתה שהוא יראה.

סקורפיוס ראה אותו מסתערת לעברו מאוחר מדי בשביל להתחמק, וביאה התרסקה עליו, קורעת את הנייר מאחיזתו. היא נחתה בראש ערימה מתוסבכת, אוחזת בשברים ורסיסים. החלק החד של מרפקה דקר את זרועו, בעוד היא תופסת את החלק השני של הנייר.

היא לא נזדקקה לשני החלקים בשביל לדעת מה היה כתוב במכתב. ביאה קיבלה אותו לפני שני לילות ותחבה אותו בתחתית תיקה, בתקווה שישכח. אבל המילים עדיין צרבו בירכתיי מוחה.

ביאה,
אמא עובדת קשה מדי, אז אמרתי לה להפסיק להזרים לך דמי כיס.
אני כבר עובדת שעות נוספות ב'נביא היומי', אז המעט שאת יכולה לעשות זה לא לבזבז עוד כסף על ה'פרויקט' הזה, או מה-שזה-לא-יהיה שאת עובדת עליו.
קודם כל תתרכזי בכשיפומטרי, אחר-כך במשחקים.
-          סשה

"מה לעזאזל?" סקורפיוס גנח, מצליף בדליים המקיפים את ראשו. הוא ניסה לקום, אבל נכשל. בשביל בחורה קטנה, ביאה הייתה כבדה. "אין לך את הכסף אבל – "

"אבל מה? אני מסרבת לכסף שלך?" היא ניסתה להתרחק, אבל לא מצאה נקודת אחיזה כנגד הרצפה החלקלקה ונפלה שנית על כתפו.

הוא דחף אותה. "אני יכול לעזור לך!"

"אתה מתכוון: אתה יכול לעזור לעצמך." היא קרעה את הנייר לחתיכות קטנות יותר ויותר והטיחה את הקרעים בפרצופו.

"את אפילו לא יודעת אם אני הולך להונות ולרמות אותך!"

"אני לא הולכת לתת לך לנסות!"

"מה זו כל המהומה הזו ­­– הו, העיניים שלי!" פרופסור רינגלוורד קרטע פנימה וגונן על פניו בידיו, אבל הם עדיין ראו את ההבעה חמורת הסבר שלו. "פחות התגפפויות, יותר ניקיון! אתם מטמאים את קדושת הכיתה שלי!"

ביאה זחלה מחוץ לתסבוכת, בועטת בסלית'ריני השוכב תחתיה. אלבוס הרים אותה על רגליה והושיט יד אחרת לסקורפיוס, שדחף אותה בגסות וקם בכוחות עצמו.

רינגלוורד הניף את שרביטו, מייבש את הרצפה המוצפת ומחזיר את הציוד למצבם האנכי. "צעירונים, אי אפשר להשאיר אותם לבדם אפילו לשנייה... בה! שו, שו!" הוא תחב את שרביטיהם לידיהם. "עושים יותר צרות מתועלת, כולכם..."

הם ארגנו בחופזה את התיקים והשקיות שלהם. כשביאה השליכה את שלה אל מעבר לכתפה, היא אחזה בפרק ידו של אלבוס. "קדימה."

"לאן אנחנו הולכים? אין לנו עוד שיעורים יחד – "

"שניתי את דעתי. אני צריכה את עזרתך."

סקורפיוס הידק את המגבת בחוזקה סביב מותניו בעוד הוא פוסע מחוץ למקלחת לכיוון מיטתו, בה שכבו בנחת בגדיו הנקיים.

אחרי שחגר את חגורתו סביב מכנסיו,  הוא שמע נקישה רכה. הדלת נפתחה לאיטה ואצבעות עדינות החליקו על צד המשקוף. זו הייתה אנג'אלי, שסגרה את הדלת מאחוריה. היא הנמיכה את מצחה במבט מלא-בוז, ולא אמרה דבר כשהתיישבה על קצה המיטה שלו, אצבעותיה מתפתלות בעצלתיים מסביב לרגל המיטה.

"היי," אמר סקורפיוס, מושך בכתפיו. היא כחכח בגרונו ולקק את שפתיו. "מצטער על החצאית. גיליתי בדרך הקשה שזה לא כיף לשקוע כולך בשיקוי."

"זה לא כזה סיפור."

אנג'אלי יישרה מהמורה גסה של רגש בצורה כה נקייה, כמו ששוטפים צבע טרי. אפילו לאחר שהכיר אותה כל השנים האלו, זה עדיין בלבל אותו, תסכל אותו, ו – לצערו הרב – כבש את ליבו.

היא ציירה צורות עם ידיה ואצבעותיה המתגרות התגנבו אל חזהו, מכפתרות את חולצתו. "מה קרה? אתה מריח כמו צפרדע."

הוא קימט את מצחו, מרחרח. "עדיין?"

זה גרם לה לחייך. "מעט."

"אולי אם תנשקי אותי, אני אריח כמו נסיך."

אבל היא מיקמה את ידה על שפתיו. "מה אמרתי?"

"כל פעם שאת אומרת שזה נגמר..."

"סקורפיוס."

היא עצם את עיניו. היא הייתה כל-כך רגועה – ללא רעידות או סומק פתאומי. אולי זה היה המקור היחיד לחוסר שביעות רצונו. בכל ההיסטוריה שלהם, היא בהחלט לא הפגינה הרבה רגש.

אנג'אלי סיימה לכפתר את חולצתו והחליקה מחוץ להישג ידו, משוטטת בחדר. "חשבתי שאני צריכה לדבר עם פרד. הוא מקשיב להיגיון. יהיה קל יותר לשכנע אותו."

סקורפיוס הניד בראשו. "זה לא משנה. סיימתי עם זה."

"סיימת?"

"סיימתי."

היא שילבה את ידיה. "אני חושבת שהסבר לעניין מתבקש, בהתחשב בנסיבות."

בהתחשב בכך שהוא היה זה שהתעקש על העניין מלכתחילה. בהתחשב בזמן שלקח לו לארגן את זה ובזה שהוא שם את המוניטין שלו במבחן. בהתחשב בכך שהוא הולך נגד משאלותיו של אביו.

"ביאה אף-פעם לא תסכים לזה," מלמל סקורפיוס. "שום-דבר לא הולך לשכנע אותה. ואני אפילו לא יודע למה. זו אשמתה שאני מריח כמו צפרדע – היא והפוטר שלה. הוא זרק עליי דלי מלא מי-סבון."

"למרות שאתה מקסים כתמיד, אני הולכת לנחש שזו הייתה בעצם אשמתך."

"...יכול להיות שחיטטתי לה בדברים."

"אתה צריך להתנצל."

"לא יהיה לה איכפת. חוץ מזה," הוא פלט והחווה בידו על חולצתו המלוכלכת שנתלתה על דפנות פח האשפה. "אני לא חושב שאני אמור להיות האחד שיתנצל."

"יש לך עשרים כאלו. ואיך אתה יודע אם יהיה לה איכפת או לא? אתה פשוט לא רוצה להתנצל." היא גלגלה את עיניה. "אם אתה חכם, אתה תעשה את מה שטוב בשבילך. אל תהיה עקשן. תזייף התנצלות אם אתה צריך."

סקורפיוס השליך את המגבת על שידת המגירות. "את יודעת שהיא מרוששת? המשפחה שלה מרוששת לגמרי והיא עדיין לא מוותרת אפילו קצת. אני כזה גרוע?"

"יש לה גאווה."

הוא הסתובב. "הגאווה שלה יכולה ללכת לעזאזל."

"ואתה הפחדת את פרד."

"איימתי. זה משהו של בחורים."

עיניה של אנג'אלי הורמו מעלה, כבר מתחרטת על הדחיפה המוגזמת של האג'נדה שלה. "תתנצל. אם לא, תתמקד בפרד ותעזוב את הבחורה."

הוא הניד בראשו. אנג'אלי הייתה חכמה, ואולי היא ראתה את הפוטנציאל בלערער את פרד וויזלי ההגיוני, אבל היא לא ראתה מעבר לזה. "אמרתי לך. הוא רק הסיידקיק. מיהו ווטסון בלי שרלוק? מטורפת או לא, ביאה היא המפתח לכסף."

"ווטסון עדיין יודע כמה מסודותיו של שרלוק." היא הניחה יד על מותנה, מחכה לתשובה טובה יותר. "אתה שם את כל ההימורים שלך על בחורה אחת. בחורה אחת שאפילו לא מחבבת אותך."

"כשאתה מוצא רעיון כמו שלה, כשאתה מוצא מישהו משוגע דיו בשביל אפילו לנסות את זה – את 'ממיר המוגלגים-קסם'..." הוא העביר את ידו בשיערו. "אני יודע שכל-כל הרבה אנשים ידחו את זה מעליהם כאילו זה לא יותר מצרור כבלים. אבל זה..."

הוא נזכר בהתרגשות שחש כשראה את התמונות שצילם לואיס. הוא לא באמת ציפה לראות את האב-טיפוס – הוא לא חשב שזה אפשרי. "זה כדור-הזיכרון של דורנו! אני לא יכול לתת לזה לחמוק מבין אצבעותיי!"

"אז תתנצל."

לקח לסקורפיוס רגע להבין שהוא נתפס במילותיו שלו.

הוא אף-פעם לא הצליח לזהות את הטריקים שלה.

"אני... לא התכוונתי..." הוא התחיל, חסר-תקווה.

אנג'אלי הרימה אותו על רגליו והחלה לסדר את החפתים שלו, מכפתרת ומסובבת אותם. "תעשה את מה שאתה חייב לעשות, אחרת תתחרט על זה מאוחר יותר. תן לה עוגה או משהו. תשתמש בקסם האישי הארור שלך." היא עמדה על קצות בהונותיה, כל-כך קרוב לשפתיו. "פשוט תתנצל. אני אטפל בחלק שלי."

סקורפיוס רכן לעברה, אבל היא הסתובבה, מטופפת בעקביה אל היציאה.

"טיזרית," הוא קרא.

כשהדלת נסגרה, הוא נותר לבדו שוב. מבטו נחת על משחת 'עבודת הכפיים' שעמדה על השולחן ליד מיטתו והוא הרים אותה, מסובב ופותח. הוא זכר שהמוצר הופיע לראשונה בחורף הקודם, משווק כמקרצף קדירות קל לשימוש וכמלטש גביעים – מוצר חיוני לכל פושע.

ביאה אמרה שדברים כאלו לא מלומדים בספר הלימוד, אבל היא הייתה חייבת ללמוד את זה מאיפושהו. זה היה דבר כל-כך קטן, שנולד מתוך תחביב בלבד, ובכל זאת כל-כך נפלא. זו הייתה רוח החדשנות שמאלפוי ושות' הזדקקו לה.

הוא אמר זאת בעצמו; הוא לא יכול לתת להזדמנות הזו לחמוק.

סקורפיוס חישב את סיכוייו. זה הוא כנגד משוגעת בלתי יציבה, חמומת מזג, מכורת-סוכר ושונאת-ממון, וכל מה שלצידו אלו... אוניות.

זה הזמן לתוכנית חדשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא