הפעם השלוש מאות חמישים ושמונה

מוקש למרים, בצי ואביוש....וללי פופ. אבל רק כתוספת לא הכרחית.

___________________

"עשרים דקות," אמרה אליס.

"אין מצב," השיבה לילי. "לפחות חצי שעה."

אליס הוציאה מחברת מהמזוודה שלה ורשמה את הפרטים.

"על מה אתן מתערבות הפעם?" שאלה מליסה.

"כמה זמן ייקח ליסמין להתקלח," אמרה אליס.

"רק חצי שעה?" הזדעזעה מליסה. "רק לחפוף את השיער ייקח לה לפחות רבע שעה, והיא חופפת ארבע פעמים."

"צודקת," אמרה לילי. "אני מעלה לארבעים דקות."

אליס תיקנה את הפרטים במחברת, וכל אחת מהבנות פנתה לעיסוקיה.

כעבור עשרים וחמש דקות נשמעה צרחה מכיוון המקלחת, ויסמין יצאה מתוכה רועדת, עוטפת את גופה בחלוק.

"הא! רק עשרים וחמש דקות! ההימור שלי קרוב יותר," אמרה אליס והושיטה את ידה קדימה.

לילי גלגלה עיניים ומסרה לה שלושה חרמשים.

"התערבתן על הזמן מקלחת שלי שוב?" שאלה יסמין בעצבנות. "חשבתי שסיכמנו שאתן לא עושות את זה יותר!"

"בחייך נסי," אמרה לילי. "לא התערבנו כבר שלושה ימים! אם לא נתערב בקרוב, אנחנו עלולות למות!"

יסמין גלגלה עיניים. "בכל מקרה, לא סיימתי להתקלח."

"אז מה את עושה כאן?" שאלה מליסה.

"ראיתי עכביש באמבטיה," אמרה יסמין.

"אני אהרוג אותו," מליסה הרימה ספר כבד מהשידה שלה.

יסמין הביטה בה בהכרת תודה.

לילי הציצה בשעון. "אני צריכה ללכת לסיור. תודיעי לי כמה זמן היא התקלחה בסוף." היא זרקה לעבר אליס.

"בסדר."

"מליסה," צעקה לילי לכיוון המקלחת. "תוודאי שהיא לא מרמה!"

"תסמכי עליי," אמרה מליסה ויצאה מהמקלחת.

"תפסת אותו?" שאלה יסמין.

"כן," אמרה מליסה. "מצאת לך אחד ענקי!" היא כיוונה את שרביטה אל הספר שהחזיקה בידיה ושלחה אליו לחש ניקיון.

יסמין מיהרה לחזור אל המקלחת.

"אני אחזור בעוד שעה," אמרה לילי ויצאה מהחדר.

המסדרונות של הטירה היו ריקים מאדם, והדבר גרם להם להראות גדולים מתמיד.

לילי שפשה את זרועותיה בניסיון להתחמם, מצטערת שלא לבשה בגד חם יותר.

"היי לילי," נשמע קול מאחוריה.

היא הסתובבה במהירות.

"שלום פוטר," השיבה.

ג'יימס לבש רק גופיה כחולה ומכנסיים דקים, אבל לא ניכר בו שהוא סובל מהקור ששר בטירה.

"לא קר לך?" שאלה לילי.

"לא," אמר ג'יימס.

לילי נענעה בראשה בחוסר אמון והתחילה בסיור, כשג'יימס ממהר בעקבותיה.

"את מוכנה לעשות את הסיור במגורים של רייבנקלו לבד?"

"למה?"

"ממש יצחיק אותך אם אני אגיד שאני מפחד מקלי?"

"קלי ג'ונסון?"

"איפה?" ג'יימס קפץ לאחור בבהלה.

"היא לא כאן," אמרה לילי. "פשוט רציתי לוודא שאנחנו מדברים על אותה קלי."

"כן, קלי ג'ונסון," ג'יימס המשיך להביט לאחור בחשש.

"למה את כל כך מפחד ממנה?"

"מכירה את הטיפוסים שדוחפים את האף לכל דבר ובטוחים שהם מושלמים?"

לילי חייכה חיוך עצוב כשפניה של פטוניה עלו בזיכרונה.

"מכירה מקרוב."

"אז קלי היא כזאת," אמר ג'יימס. "בנוסף, היא גם לא נותנת לי מרחב מחיה, ואני צריך מרחב מחיה. את יודעת, בשביל לחיות."

"אז פשוט תגיד לה שאתה לא מעוניין," אמרה לילי.

"היא לא נותנת לי להשחיל מילה!" אמר ג'יימס. "וחוץ מזה, ראית את הציפורניים שלה לאחרונה? אני לא רוצה להיות זה שיישרט."

"נקודה טובה," אמרה לילי. "אבל אתה לא יכול להתחמק מהסיור, פוטר. מצטערת."

ג'יימס נאנח והסתרך מאחוריה לאורך המסדרונות. ככל שהם התקרבו למגורים של רייבנקלו גופו התקשח.

"אני לפחות יכול לשים את גלימת ההעלמות?" שאל ג'יימס.

"את המה?"

"גלימת העלמות," ג'יימס שלף מכיסו גלימה בצבע כסוף.

"יש לך..." פתחה לילי. "ברור שיש לך," היא נאנחה. "ככה אתם מתחמקים מעונשים, נכון?"

"לא תמיד," אמר ג'יימס. "אבל בדרך כלל."

"פשוט שים אותה," אמרה לילי. "אבל אחרי שנעבור את המגורים אתה מוריד אותה."

"מוסכם," אמר ג'יימס.

אבל רגע לפני שהוא הספיק לשים את הגלימה יצאה דמות בלונדינית מהמסדרון הקרוב.

"ג'יימס!" קראה קלי בהתלהבות.

"קלי..." מלמל ג'יימס בחוסר התלהבות.

קלי שלפה שרביט וכיוונה אותו אל ג'יימס ולילי.

"מה את עושה?" שאלה לילי.

קלי הפשילה את שרוול החולצה שלה באדישות.

עיניו של ג'יימס נפערו בתדהמה ולילי פלטה זעקה חנוקה.

על היד של קלי הופיע האות האפל.

"קלי," קולה של לילי רעד. היא קללה את עצמה על חוסר יכולתה לתפקד במצבי לחץ.

"קלי, תנמיכי את השרביט," אמרה ג'יימס. "את לא יודעת מה את עושה."

"שתוק," אמרה קלי. "אני יודעת בדיוק מה אני עושה."

"מקנייר! נוט! אתם יכולים לצאת!" שני תלמידי שנה שביעית מסלת'רין יצאו מאחד המסדרונות בשרביטים שלופים.

"כל היום שמרתי עליך," אמר קלי. "כדי שלא תוכל לברוח. אבל עכשיו אני חושבת שעדיף שניקח את הבחורה. תודה לך ג'יימס."

שני הסלת'רינים תפסו את לילי שנאבקה ובעטה בשוביה לשווא.

ג'יימס שלף את שרביטו לפני שמישהו הספיק להגיב.

"וואו," אמרה קלי. "אחד נגד שלושה. אני משקשקת."

"למה את עושה את זה?" שאל ג'יימס.

"אדון האופל ביקש שנביא לו מתנה קטנה מהוגוורטס," אמרה קלי.

"אז תיקחו אותי במקומה," אמר ג'יימס.

"כמה דרמטי," אמרה קלי ופיהקה פיהוק ענקי. "וכמה מיותר. קחו אותה ובואו נברח," היא פנתה אל נוט ומקנייר.

ג'יימס החל לירות קללות לכל עבר.

הקרב נמשך רק דקות ספורות. אחד הסלית'רינים נפגע מקללה משתקת וקלי סבלה מדימום באף, אבל ג'יימס הובס לבסוף, מקללה מעלפת ששלחה קלי.

לילי נאבקה להגיע לשרביט שלה, אבל הסלית'ריני שנשאר עומד החזיק בידיה חזק מאחוריה גבה.

קלי שחררה את הסלית'ריני שנפגע מהקללה המשתקת וחייכה.

"מוכנה להיפגש עם אדון האופל?"

"תשחררי אותי קלי," אמרה לילי. "אתם בחיים לא תצליחו לברוח!"

"אני חולקת עליך," אמרה קלי. "קדימה בנים."

מקנייר ונוט לקחו את השרביט מכיסה של לילי וגררו אותה מתוך הטירה אל חשכת הלילה.

_________________

כל כך כיף להתעלל בהם... *חיוך מרושע*

מה דעתכם?

הפרק הקודם		הפרק הבא