בעיני האיזמרגד

זכיות שמורות לרולינג מאת Midnight Ink תורגם בבלוג בתפוז

כותב: מוקה פוטר
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 5 - צפיות: 26315

(5) 16 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הומור, רומאנס. - שיפ: לילי, ג`יימס, סיריוס, לופין, פטיגרו, OC. - פורסם ב: 23.12.2011 - עודכן: 23.02.2012 - הפאנפיק מתורגם(מקור)

המלץ!

ID : 2580

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

חדר המועדון היה כמעט ריק. זה היה סוף שבוע של יציאה להוגסמיד ומלבד כמה תלמידי שישית למדנים כולם היו או בעיירה או בקרקעות, נהנים ממזג האוויר הנהדר והלא אופייני לעונה. לילי, כרגיל, קראה בכורסה האהובה עליה. לא התחשק לה ללכת להוגסמיד. כל חברותיה היו בדייט, והיא לא אהבה את הרעיון של שיטוט בדד.

"היי לילי, ראית את סיריוס?"

היי לילי, מה שלומך? אני בסדר, תודה, גיימס, מה שלומך? הכל טוב, תודה, תגידי, אולי ראית במקרה את סיריוס? למה לדלג על שיחת החולין!?

"ריתוק." כאילו שהוא אי פעם נמצא במקום אחר.

"חרא! אוקיי, מה עם פיטר?"

"עם סיריוס."

"שיט."

"דבר יפה," מלמלה לילי. אל תשאלי אותו. אל תעשי את זה לילי, אל- "ג`יימס, איפה היית אתמול בלילה?" עשית את זה בכל זאת! ברצינות, לילי. טוב, מה שהוא לא עשה אתמול בלילה, הוא משלם על זה היום; הוא כולו חיוור. מגיע לו על שלא הלך לישון כשהיה צריך.

ג`יימס הפסיק להסתכל סביב בהיסח הדעת. "הא?"

לילי גלגלה את עיניה. איזה אוצר מילים נרחב, ג`יימס. "אתמול בלילה, איפה היית?"

"למה את מתכוונת? הייתי בחדר המועדון, לילי. גם את היית שם, זוכרת?" הוא צחק אך נמנע מלהישיר מבט אליה.

"ג`יימס, אל תשחק את היהיר, אתה יודע למה אני מתכוונת. אתמול בלילה, בערך בארבע לפנות בוקר."

"טוב, טכנית, זה בוקר, לילי. הייתי במיטה."

"לא, לא היית."

"הייתי."

"ג`יימס, אם אתה לא רוצה לספר לי זו ההחלטה שלך, אבל אל תעליב אותי בשקר," אמרה לילי בשקט, נעמדת ופונה לעבר החור שמאחורי התמונה.

"מה גורם לך לחשוב שאני משקר?"

"ראיתי את המיטה הריקה שלך. או-או, תגידי לי שלא אמרת את זה!

"חכי, מה? היית בחדר שלי אתמול בלילה? היית בחדר שלי באמצע הלילה."

לילי הסמיקה עמוקות. "טוב, טכנית, זה היה בוקר," היא אמרה, נותנת לו חיוך נבוך, אבל הוא רק המשיך להתבונן בה. "חיפשתי אותך."

"באמצע הלילה?"

למה כל כך קשה לו להאמין. רגע, לא, אל תעני על זה."כן, ג`יימס, באמצע הלילה. זה הספר הטיפשי שלך שעשה לי סיוטים, אז חשבתי שזה רק הוגן שאתה- " באותו הרגע בן שנה שלישית התנגש בשניהם בחוזקה.

"מצטער!" הוא צעק מעבק לכתפו כשהשליך עצמו דרך החור שמאחורי התמונה בלי מבט לאחור. הוא בטח מאחר להוגסמיד,חשבה לילי. היא התנגדה לפיתוי לנזוף בו על שרץ בטירה ופנתה חזרה לג`יימס,שאחז בצידו בייסורים מדומים, בעוד פניו נצבעים באפור חיוור. הילד התנגש בגיימס בכוח, אבל מלבד חבורה או שתיים שאולי נוצרה, לא היה לו שום צורך להתקפל מכאב. מי שמדבר על מלודרמטיות! אבל אז היא ראתה את עיניו הדומעות, וכשהוא הזיז את אחת מידיו כשלייצב עצמו כנגד גב הכיסא, לילי ראתה את החולצה שלא והתנשפה; הצד השמאלי נספג במהירות במה שללא ספק היה דם.

"ג`יימס, אתה מדמם," היא הכריזה את המובן מאליו. פניה שלה היו כעת חיוורים.

"זה כלום," הוא אמר, מכריח את עצמו לעמוד ישר.

"ג`יימס, אל תהיה טיפש, אתה חייב ללכת למדאם פומפרי, עכשיו." היא לקחה את ידו השמאלית שהייתה חלקלקה מדמו -מחשבה שממנה לילי נסתה חזק מאוד להתעלם- והובילה אותו לעבר היציאה. אך כשהזכירה את אחות בית הספר, הוא עצר בפתאומיות.

"לא, לילי, אני לא יכול. אני בסדר, באמת."אבל נסיונו האמיץ לחיוך נהרס בידי עוד דקירת כאב שהפכה אותו לעווית וגרמה לג`יימס להתקפל בשנית, אוחז בצידו השמאלי. "בבקשה לילי, אל תגרמי לי ללכת למרפאה, יסלקו אותי. בבקשה, לילי," הוא שלח בה מבט מתחנן. את יודעת שקרוב לוודאי שמגיע לו כל עונש שיקבל. "בבקשה."

"בסדר."

"אני רק אחכה שסיריוס יחזור ואז - "

"לא," קטעה אותו לילי, "אתה לא יכול לחכות כל כך הרבה זמן. רק תן לי רגע." תחשבי, לילי, קדימה. "בסדר. תוכל להגיע לשירותי המדריכים?"

"אני... אני חושב שכן."

"יופי, רק תן לי דקה." לילי עזרה לו להתיישב באחד הכיסאות, מוודאת שהצד השמאלי של חולצתו של ג`יימס חבוי מעיניים חטטניות.

לילי רצה לחדר שלה והחלה לנבור בארגזה. איפה הספר הטיפשי, איפה הוא? איפה הוא? היא העיפה הכל מהארגז אל הרצפה עד שהיא מצאה את שחיפשה.

היא רצה חזרה אל ג`יימס. "קדימה," היא אמרה בעדינות, מושכת אותו לרגליו בזהירות. היא הניחה את אחת מידיו סביב כתפיה,לוקחת על עצמה מעט ממשקלו. היא שמעה את אחד מבני שנה השישית שורק כשהתמונה נסגרה מאחוריהם. תודה לאל, זה היה כל כך קרוב. ג`יימס נאבק, באבירות, אך זה עדיין היה מאבק.

לילי מלמלה את הסיסמא לציור. באותו רגע היו שם נער ונערה יושבים על שפת מזרקה בכיכר ונוס, אבל אם לילי הייתה בשירותים הבן היה עוזב את התמונה, ואם ג`יימס היה שם הבת הייתה יוצאת מטווח ראייה.שכן לא הייתה דרך לנעול את השירותים, הדיוקן היה מאפשר לכל מדריך לדעת אם האחר השתמש בחדר, וכך להימנע מרגעים מביכים. לעיתים קרובות היא מצאה את שתי הדמויות מדברות כשראשיהן קרובים, מחזיקות ידיים. למרות שהם תמיד שמחו לראותה, שלא כמו גברת שמנה מסוימת במיוחד. לילי מצאה את עצמה תוהה מה יקרה כשהיא וג`יימס יכנסו. האם שניהם יעזבו את הדיוקן?

לילי נכנסה במעבר ועזרה לג`יימס לרדת אל הרצפה ולהישען כנגד האמבט שהיה בעל מימדי בריכת שחייה. היא הניחה את הספר שהביאה לפניו והחלה לדפדף בו בידיים רועדות.

"ג`יימס, אני צריכה שתפשוט את החולצה."

"רגע, תאטי קצת, לילי, אפילו לא יצאנו לפגישה ראשונה." לילי צחקה ועזרה לו למשוך אותה מעל לראשו. בסדר, אז קודם את חייבת לנקות את הפצע.לילי ניגשה אל הכיור, תפסה בבד פלאנל נקי ואז לקחה קערה גדולה ממדף וללאגינונים מיותרים השליכה את הנרות שהיו בה מעבר לכתפה. היא מלאה את האמבטבמים חמימים וכרעה על יד ג`יימס. "אני חייבת להיפטר מהדם כדי לראות מה אני עושה, בסדר?" ג`יימס הנהן בשקט, עיניו החומות לא מתנתקות לרגע משלה. היא טבלה את בד הפלאנל למים ואז סחטה אותו. היא קיפלה אותו ואז נגבה בעדינות סביב כתם הארגמן על הטורסו שלו. היא חזרה על התהליך מספר פעמים עד שהמים הפכו אדומים. כשהפצע נחשף ללא הדם, היא דיכאה התנשפות בהלה. הוא היה מאוד עמוק. חתך ארוך בעל שוליים משוננים. ג`יימס ניסה להביט אבל ידיה מצאו אתפניו לפני כן.

שלא יראה את זה, הוא עלול להיכנס לפאניקה. "אל תסתכל בזה, ג`יימס." הוא זז שוב כדי לראות. "ג`יימס, אל תסתכל. תסתכל עליבמקום." מבטו נשמך אל פניה וכשהיא הייתה בטוחה שהוא לא יפנה אותו, הוא שחררה את פניו. "אני חייבת לחטא אותו, בסדר?" היא שאלה, פותחת בקבוק שהיא משכה מהמדף קודם לכן. קמה להביא קערה נוספת, היא מהלה את תכולת הבקבוק עם מעט מים נקיים מהכיור. היא כרעה שוב לצד ג`יימס והטבילה רפידת כותנה בנוזל המחטא. "זה הולך לצרוב. חושב שתוכל להתמודד עם זה?" היא חייכה והרימה אליו מבט. עיניהם נפגשו מיד.

"עשי את זה, אוונס," הוא השיב, קולו קלילאך לסתו חשוקה. אך הוא לא יכל לעצור בעד עצמו מלקרוא בכאב כשהנוזל הצורב היכה בפצע הפתוח. הוא אחז ברגלו, מפרקי ידו לבנים, וחשק את לסתו. אחרי קריאת הכאב הראשונה והמיידית הוא סירב להוציא קול נוסף, למרות שלילי ידעה שכל נגיעה בפצע עם הרפידה הספוגה בנוזל, חייבת לכאוב ממש כמו הקודמת. הוא לא רוצה להפחיד אותך,היא חשבה, למרות שהיא לא הייתה בטוחה איך היא יודעת את זה. כשהיא שלחה אליו מבט ראשו היה מושלך לאחור והוא נשך את אגרופו, משתיק את עצמו. היא סיימה ובדקה שוב בספר.

"אולי כדאי שתלך למדאם פומפרי. עשיתי את זה רק כמה פעמים, ורק עם שריטות קטנות. אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה, ג`יימס."

ג`יימס לקח את ידה בידו ונתן לה לחיצה. "לילי, את יכולה. אני יודע שאת יכולה."

היא התבוננה בעיניו, הנהנה, הביטה בספר פעם נוספת והרימה את שרביטה. אם ג`יימס יכול להיות אמיץ, גם אני יכולה. `קדימה, לילי, את יכולה לעשות אתזה, תבלעי את זה ותמשיכי. ג`יימס חושב שאת יכולה. את לא עומדת להוכיח לו שהוא טעה, נכון?

- - - - -

לילי בהתה בעבודתה שלה. לא הייתי מנחשת שהוא בכלל נפצע! "מרלין, אני אוהבת קסם."

"כן, קסם מדהים," ג`יימס חייך אליה. "את מדהימה, לילי."

לילי הסמיקה והסיטה את מבטה אל סט מושלם של שרירי חזה ו... שש צלקות? קדימה, תסתכלי - אני חושבת שהרווחת את זה ביושר. רגע... אולי לא...? מה שנראו כמו סימני שיניים -אולי ניבים- הסתמנו בלבן על חזהו החשוף של ג`יימס, הצלקות הבהירות נראה בבהירות על עורו השזוף.

אצבעותיה של לילי נשלחו קדימה כמו מעצמן ,מרותקת, היא עקבה אחר הצלקות באצבעותיה, מגעה קל כנוצה. לפתע, יד סגרה על שלה, גומרת לה לקפוץ ולהביט בזוג עיני אגוז שאת הבעתן לא יכלה לקרוא. היא הבינה פתאום מה היא עשתה ולחייה הפכו ורודות כשהיא הפנתה את ראשה הצידה.אבל ג`יימס לא הרפה את אחיזתו בידה.

"אני מצטערת," אמרה לילי, נבוכה באופן שלא מתקבל על הדעת. מה עשיתי?

"זה בסדר," אמר ג`יימס, ולילי לא יכלה לעצור בעד עצמה מלחזור ולהביט לעיניים הללו. הן סיפרו כל כך הרבה, אבל היא גלתה שאיננה מסוגלת להבין דבר מזה.

"תודה," הוא אמר, והרים את ידה אל פיו,מעביר את שפתיו כנגד מפרקי אצבעותיה. לילי חשה נזעמת לפתע ונעמדה בפתאומיות, מושכת את ידה מאחיזתו. היא אספה את שתי הקערות ורוקנה את המיהדם והנוזל המחטא לכיור, מעבירה את הקערות תחת זרם המים ומנקה את הכיור.

"לילי, אני חושב שאני חייב לך הסבר."

כן, אתה חייב. תסביר לי למה בכל פעם שאני נוגעת בך יש לי הרגשה רוטטת בבטן, או למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב על איך שהרגע נישקת לי את היד. מתי בכלל הפכת לג`נטלמן כזה? תסביר למה אני לא יכול שלא לתהות איך השפתיים האלו היו מרגישות על שלי.

"לא, אתה לא, ג`יימס. לא אם אתה לא רוצה."

"אבל אני רוצה, באמת שכן. אני פשוט לא יכול."

"בסדר, ג`יימס."

"לילי, אני - "

"עזוב, שכח מזה," היא אמרה, מסתובבת אליו,חיוך קורן ומזויף מרוח על פניה. "איך אתה מרגיש?" היא שאלה. חזרה לעסקים.ג`יימס נעמד והתמתח בזהירות, אחר ניסה מה שנראה כמו מהלך קווידיץ`. זה גרם לשריריו להתפתל באופן משובב נפש.

-משובב נפש?

-כן, משובב נפש. עכשיו די לבהות!

-בסדר, אני עומדת להפסיק.. אמ... בדיוק... עכשיו. לילי הכריחה את עצמה להחזיר את מבטה אל פניו.

"זה מושלם. תודה, לילי." הוא נראה כאילו הוא רצה לומר משהו נוסף, אבל הוא הסתובב במקום והרים את חולצתו המוכתמת בדם.

"לא, ג`יימס, אל תלבש את זה."

ג`יימס הביט בה לרגע בגבה מורמת, אזי לקח צעד קטן לעברה. לילי הסמיקה בכעס ומיהרה להסביר, "היא מלאה דם, תן ליאותו." הוא עשה זאת מבלי לשאול שאלות. אוה, היא עדיין חמה. לילי הניחה אותה על מושב האסלה - הדבר הקרוב היותר לשולחן שהיה לה.

ג`יימס הלך אחריה ועמד הרבה יותר מדי קרוב אליה מכדי שיהיה לה נוח עם זה. אני חושבת שזה כלל ידוע שאם אתה יכול להרגיש מישהו נושם על העורף שלך, בהחלט מדובר בחדירה לפרטיות! "נקה," אמרה לילי, מנופפת בשרביטה, מעט בחוסר יציבות, על הבד המוכתם. "אם מישהו היה רואה אותך ככה..."

"אם כך, אולי תרצי לעשות משהו בקשר לסוודר שלך."

לילי הסתכלה מטה על עצמה. צידה הימני היה ספוג במה שהיה חייב להיות דמו של ג`יימס. "אוה, נהדר! זה לניקוי גמדונים בלבד!"

ג`יימס משך עליו את חולצתו, וכשראשו הציץ החוצה שוב, לילי לבשה הרבה פחות.היא קילפה מעליה את הסוודר הכחול הדק שלה ועמדה בגופייה לבנה דקה, צמודה.היא השליכה את הסוודר לסל הכביסה ופנתה אל הדלת.

"אתה בא?"

ג`יימס הנהן, נזכר סוף סוף שמראה הדג לא יושב עליו טוב. הוא המשיך לבהות בכל זאת, גורם ללילי למשוך בשולי גופייתה באי-נוחות. הוא היה חייב לראות אותי ככה דווקא ביום שמן! חוץ מזה, במה הוא בוהה בכלל? אז זה טיפה הדוק וחשוף יותר ממה שאני בדרך כלל הולכת איתו.אף אחד לא אמור לראות את זה, זו הסיבה שגופיות נכנסות לקטגוריית תחתונים! הם יצאו אחד בצד השני דרך הדיוקן. הנער והנערה התלחששו והצביעו עליהם מהכיכר שלהם.

"ג`יימס, יא סוס!" אמר רייבנקלואי בן השנה השביעית שעבר על ידם, זרועו חובקת אליו את חברתו. "אם רק לנו היה חדר משלנו לשחק בו," הוא אמר להפלפאפית היפה לצידו, שצחקקה, מסוחררת. "אל תתישי אותו יותר מדי לפני המשחק מול סלית`רין בשבוע הבא, לילי!" הוא קרא לאחור, קורץ בשובבות אל ג`יימס.

ג`יימס נראה מבולבל לרגע. "מה...? רגע, לא, לא עשינו- "

"ג`יימס, שקט!" קטעה אותו לילי.

"אבל, לילי, הם חושבים שאני - שאת - שאנחנו - "

"לא עדיף שהם יחשבו שעשינו סקס בשירותים- " לסתו של ג`יימס צנחה למשמע הביטוי. אני באמת ביליתי יותר מדי זמן עם טיה. "- מאשר שידעו שריפאתי את הפצעים חסרי ההסבר והמאוד חשודיםשלך? לא הצלתי את החיים שלך, ויותר חשוב, את קריירת הקווידיץ` שלך כדי שתגרום לעצמך להיות מסולק מבית הספר!" לילי החלה ללכת חזרה לחדר המועדון. אל תחשבי על סקס עם פוטר על רצפת השירותים... או במקלחת! ארג! די כבר!

ג`יימס עמד ללא תנועה לרגע לפני שרץ כדי להגיע אליה.

"אבל לילי..."

"ג`יימס?"

"רק עד שם הגעתי." לילי צחקה.

"תודה," הוא אמר. הוא חייך במבוכה והמשיך ללכת איתה, גונב מבטים חטופים כל כמה אלפיות שנייה.

הוא באמת חושב שאני לא רואה אותו? הוא כן, הא? נו טוב, ניתן לו להסתכל. לילי העיפה את שיערה מכתפה. "בבקשה, ג`יימס."