שני עולמות - יפים

'למה‭ ‬דווקא‭ ‬לי??' זה‭ ‬מה‭ ‬שג'יין‭ ‬שאלה‭ ‬את‭ ‬עצמה‭ ‬דבר‭ ‬ראשון‭ ‬כשהיא‭ ‬ראתה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הילדים‭ ‬מביטים‭ ‬בהן‭ ‬בהפתעה.

לילי‭ ‬והבנות‭ ‬רצו‭ ‬במהירות‭ ‬לשולחן‭ ‬האחרון‭ ‬מצד‭ ‬ימין. מקונגל‭ ‬קמה, ג'יין‭ ‬התחילה‭ ‬ללכת.

היא‭ ‬ראתה‭ ‬את‭ ‬אמה‭ ‬מפעילה‭ ‬לחש‭ ‬ייבוש‭ ‬על‭ ‬כל‭ ‬שאר‭ ‬הבנות‭ ‬וללילי‭ ‬היה‭ ‬מבט‭ ‬של‭ ‬'בהצלחה-ועל-תפשלי-טוב?'.

זה‭ ‬לא‭ ‬ממש‭ ‬עודד‭ ‬את‭ ‬ג'יין. הבנים‭ ‬התיחלו‭ ‬לישרוק, טוב‭ ‬לא‭ ‬פלא. היא‭ ‬דווקא‭ ‬היתה‭ ‬צריכה‭ ‬לילבוש‭ ‬היום‭ ‬חולצה‭ ‬לבנה?! 

כל‭ ‬ההתחלה‭ ‬הנוראית‭ ‬הזאת‭ ‬הכעיסה‭ ‬אותה‭ ‬ממש. מישהו‭ ‬צעק‭ ‬אליה‭ ‬"בואי‭ ‬לרייבינקלו, בואי‭ ‬אחרי‭ ‬זה‭ ‬איתי‭ ‬ל.."

והיא‭ ‬לא‭ ‬שמעה‭ ‬את‭ ‬ההמשך, היא‭ ‬לא‭ ‬ממש‭ ‬רצתה‭ ‬לישמוע.

היא‭ ‬הגיעה‭ ‬למקונגל, היא‭ ‬זיהתה‭ ‬אותה‭ ‬לפי‭ ‬הגלימת‭ ‬משבצות, זה‭ ‬היה‭ ‬דיי‭ ‬מצחיק‭ ‬ושיפר‭ ‬לה‭ ‬את‭ ‬המצב‭ ‬רוח.

מקונגל‭ ‬היתה‭ ‬מוכרת‭ ‬לה‭ ‬מאיפה, אבל‭ ‬.. לא‭ ‬, היא‭ ‬לא. בעצם‭ ‬אולי‭ ‬כן?

"תלמידים‭ ‬יקרים" קם‭ ‬איש‭ ‬זקן, עם‭ ‬זקן‭ ‬חצי‭ ‬ג'ינג'י‭ ‬חצי‭ ‬לבן‭ ‬צח‭ ‬ביותר, ג'יין‭ ‬חשבה‭ ‬שהוא‭ ‬המנהל‭ ‬"אנחנו‭ ‬נקבל‭ ‬בשמחה‭ ‬את.." הוא‭ ‬היסתכל‭ ‬על‭ ‬מקונגל‭ ‬במבט‭ ‬שואל‭ ‬"ג'יין‭ ‬לוקסם" מקונגל‭ ‬לחשה‭ ‬בכעס‭ ‬. "כן, את‭ ‬ג'יין‭ ‬לוקסם" היו‭ ‬כמה‭ ‬ציחקוקים‭ ‬בקהל‭ ‬" אנא‭ ‬תיתנהגו‭ ‬יפה".

" בואי‭ ‬הנה‭ ‬" מקונגל‭ ‬לחשה‭ ‬עליה‭ ‬בצרידות‭ ‬וכוונה‭ ‬אליה‭ ‬את‭ ‬שרביטה.

ג'יין‭ ‬הרגישה‭ ‬גל‭ ‬של‭ ‬חום‭ ‬, ופתאום‭ ‬היא‭ ‬הייתה‭ ‬יבשה‭ ‬לגמרי. 

"אנו‭ ‬נמיין‭ ‬אותה‭ ‬ונתחיל‭ ‬לאכול" הוא‭ ‬אמר.

"בואי‭ ‬ושבי" מקונגל‭ ‬אמרה, היה‭ ‬לה‭ ‬טון‭ ‬אימהי‭ ‬" עכשיו‭ ‬אנו‭ ‬נמיין‭ ‬אותך‭ ‬לבתים, בית‭ ‬הוא‭ ‬יהיה‭ ‬כמו‭ ‬המישפחה‭ ‬שלך‭ ‬בזמן‭ ‬שתישהיי‭ ‬בהוגוורטס, יש‭ ‬חדר‭ ‬מועדון, שהוא‭ ‬חדר‭ ‬שבו‭ ‬כל‭ ‬ה.." מקונגל‭ ‬ניקתעה.

"חברותיה‭ ‬יסבירו‭ ‬לה‭ ‬מאוחר‭ ‬יותר‭ ‬פרופסור, אנא‭ ‬התחילי" האיש‭ ‬עם‭ ‬הזקן‭ ‬הארוך‭ ‬אמר‭ ‬בנועם.

"כמובן‭  ‬,כמובן. בואי‭ ‬ג'יין‭ ‬, שבי‭ ‬פה." היא‭ ‬הורתה‭ ‬על‭ ‬שרפרף‭ ‬קטן, ביד‭ ‬השניה‭ ‬היא‭ ‬אחזה‭ ‬במצנפת‭ ‬ארוכה‭ ‬ושחורה, כמו‭ ‬שכל‭ ‬התלמידים‭ ‬חבשו‭ ‬פה‭ ‬[מוזר] אך‭ ‬היא‭ ‬הייתה‭ ‬מרופטת‭ ‬למדיי.

ג'יין‭ ‬היתיישבה‭ ‬בחשש‭ ‬, מה‭ ‬עם‭ ‬יגידו‭ ‬לה‭ ‬לעשות‭ ‬קסם? מה‭ ‬היא‭ ‬תעשה? מה‭ ‬הלחש? הוקוס‭ ‬פוקוס? כנראה, נקווה‭ ‬לפחות.

מקונגל‭ ‬חבשה‭ ‬את‭ ‬המצנפת‭ ‬על‭ ‬ראשה‭ ‬של‭ ‬ג'יין‭ ‬. ג'יין‭ ‬שמעה‭ ‬את‭ ‬קול‭ ‬בתוך‭ ‬ראשה.

'ההממממ... מעניין.. מעניין... מעניין‭ ‬מאודד... מאודד.. '

'מעניי‭ ‬מה‭ ‬מעניין‭ ‬כל‭ ‬כך' ג'יין‭ ‬חשבה‭ ‬לעצמה

'מעניין‭ ‬אותי‭ ‬שאת‭ ‬מתמיינת‭ ‬רק‭ ‬בגיל‭ ‬16,זה‭ ‬מה‭ ‬שמעניין' הקול‭ ‬אמר‭ ‬בתוך‭ ‬הראש‭ ‬שלה.

'אהה!! הוא‭ ‬קורא‭ ‬את‭ ‬המחשבות‭ ‬שלי!' ג'יין‭ ‬חשבה‭ ‬והוציאה‭ ‬צרחה‭ ‬קטנה‭ ‬מפיה.

"קרה‭ ‬משהו?? " ג'יין‭ ‬שמעה‭ ‬את‭ ‬מקונגל‭ ‬שואלת‭ ‬בדאגה.

"ל-לא, הכל‭ ‬בסדר" ג'יין‭ ‬אמרה‭ ‬בלחש‭ ‬לעצמה.

'אז‭ ‬בואי‭ ‬ניראה...' הקול‭ ‬אמר‭ ‬בטון‭ ‬עמוק.

'מי‭ ‬אתה‭ ‬.. קול?' ג'יין‭ ‬חשבה, 'זה‭ ‬ממש‭ ‬מטומטם' היא‭ ‬חשבה‭ ‬בנוסף.

'הו! לא‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬מטומם‭ ‬ג'יין‭ ‬, אני‭ ‬היא‭ ‬מיצנפת‭ ‬המיון, אני‭ ‬אמיין‭ ‬אותך‭ ‬לבית‭ ‬שלך'.

'מאיפה‭ ‬היא‭ ‬יודעת‭ ‬את‭ ‬השם‭ ‬שלי??' ג'יין‭ ‬שאלה‭ ‬את‭ ‬עצמה.

'אני‭ ‬יודעת‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שנימצא‭ ‬לך‭ ‬בראש! אני‭ ‬קוראת‭ ‬מחשבות' המצנפת‭ ‬[כנראה] אמרה.

'טוב, אז‭ ‬,אממ.. איך‭ ‬קוראים‭ ‬לילדה‭ ‬שפגשתי‭ ‬ברכבת?' חשבה‭ ‬ג'יין.

'לילי‭ ‬אוונס‭ ‬' אמרה‭ ‬המיצנפת‭ ‬בלי‭ ‬להניד‭ ‬עפעף.

מקווה שאהבתם >< 3> 

מתה על כל מי מגיב לי.. זה ממש חשוב לי..

אממ... ליאל עדיין לא שלחה לי את הפיק המבוטא, אז כהוא יהיה אני יעדכן

הפרק הקודם		הפרק הבא