בחזרה לעבר

רק רוצה להודיע.... אנחנו עכשיו עדיין בפרק שלישי ויש לי כבר 19 אנשים שעוקבים אחרי הפאנפיק שלי *מוסמקת לחלוטין*

הנה החלק השני מתוך שלושת החלקים של הפרק הזה  ^^

מקווה שתהנו D:

_______________

:שולחן בית גריפינדור- עשר דקות לפני כן:

"הבנתם את מה שהמצנפת אמרה?" שאל סיריוס בלק את חבריו בבלבול אחרי שהמצנפת סיימה את השיר שלה לשנה החדשה.
"כן, סיריוס." השיב רמוס לופין בעייפות קלה, "היא אמרה שאנחנו צריכים להתאחד עם שאר הבתים כדי להתמודד עם איומים מצד אתה יודע מי..."
"אם הכוונה ב'להתאחד' היא שאנחנו צריכים להיות נחמדים לסלית'רינים, היא יכולה להמשיך לדבר על זה" הודיע סיריוס בהחלטיות, מסתכל בתיעוב על שולחן הסלית'רינים, שמחאו כפיים כשהתמיינה אליהם ילדה קטנה עם שיער שחור.
"צודק." הסכים אתו פיטר פטיגרו, שהסתכל על שלושת ידידיו בהערצה.
ג'יימס פוטר, מצדו, נעץ מבטים מאוהבים בלילי אוואנס, שהתעלמה ממנו במכוון ודיברה עם אחת מחברותיה לחדר.
רמוס פתח את פיו לדבר, כשג'יימס התפרץ: "השנה, אני בטח אגרום לה לצאת איתי. על בטוח! " הוא הכריז בבטחון רם, כמו בכל תחילת שנה מאז שהחליט שהתאהב בה.
"זוכר מה היא אמרה בשנה שעברה?" התחיל רמוס- "היא אמרה, שכשהגיהינום יקפא וכשרך כף יקצוץ את שיערו- רק אז, היא תצא איתך." הוא התחיל לגחך. הרי היה ידוע לכולם, שיסריוס לעולם לא יגזוז את שיערו.
"לא אכפת לי ממה שהיא אמרה! אני אצא איתה, בסופו של דבר." החליט ג'יימס וקם לעבר לילי, שמחאה כפיים כשהמצנפת שלחה תלמיד שנה ראשונה מאושר לגריפינדור.
"חמש אוניות שהיא מורידה לו כאפה" לחש סיריוס לרמוס בחיוך.
"אני חושב שהיא דווקא תצרח עליו" התערב פיטר.
"אני אומר צרחה וכאפה חזקה" אמר רמוס בחיוך יודע כל, ושניה לאחר מכן נשמעה צרחה מכיוונם של לילי וג'יימס.
"תפסיק לשאול אותי! התשובה הייתה ותישאר לא, פוטר!" ג'יימס חזר למקומו, כשהוא תומך בלחיו שהאדימה מעט. למרות הכל, הוא נראה מאושר.
"מה אמרתי לכם? תשלמו!" אמר רמוס בחיוך בעוד פיטר וסריוס מוציאים את מנת חלקם בהתערבות ומושיטים אותה בפניו.
"למה אתה מאושר?" פנה פיטר לג'יימס בבלבול.
"אני מתחיל להחליש אותה," השיב ג'יימס בחיוך מאושר והתיישב לידם, לא מבחין בהחלפות הכסף בין שלושת חבריו הטובים.
התלמיד האחרון מוין ופרופסור מקגונגל לקחה את הכיסא והמצנפת ונגשה הצידה בעוד הפרופסור אלבוס דמבלדור קם לשאת את נאומו.
לפתע נפתחו דלתות האולם והשרת, ארגוס פילץ', נכנס בריצה לעבר שולחן המורים. הוא נראה מאושר בצורה מחשידה.
"למה פילץ' מאושר?" שאל סריוס בקול מבולבל.
"לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה- אם פילץ' חושב שזה טוב, זה רע מאוד בשבילנו." אמר פיטר בחכמה רגעית. כולם הסתכלו עליו בתדהמה.
"זנב תולע אמר משהו חכם? זה נס!" אמר סריוס בעוקצנות, "כל מה שחסר עכשיו, שאוונס תצא עם קרניים, וזהו!".
"תפסיק, רך כף" סינן רמוס בנזיפה מדומה, אך ניכר שהוא מתאפק שלא לצחוק.
בינתיים, יצאו דמבלדור ופילץ' מן האולם וסגרו את הדלתות מאחוריהם. ברגע שהדלתות נסגרו, שב האולם והתמלא בקולות ולחשושים מהירים.
"מעניין מה קרה..." אמר ג'יימס, עדיין נועץ מבטים בלילי.
"אולי... אולי אוכלי מוות נכנסו לטירה?" הציע פיטר.
"למה להם להכנס- הם בפנים!" סינן סריוס, מסתכל על בת דודתו ועל אחיו בשנאה.
"אני דווקא חושב שפילץ' תפס אנשים מתגנבים לטירה." אמר רמוס בהרהור.
"כן, בטח! אני מתערב איתך, שהחתולה של פילץ'- גברת נוריס, קוראים לה?- נכנסה לערבה המפליקה, ומתה." קרא סריוס בתקווה.
"כמה?" שאל ג'יימס, שחזר לעצמו.
"חמש אוניות." החליט סיריוס בפשטות.
"בסדר. אני מרגיש שאני עושק אותך, והשנה רק התחילה!" הכריז רמוס בחיוך.
"אל תמנה את השלל לפני שהוא אצלך בכיס," צחק סיריוס, "הפעם אני מנצח!"
"תמשיך להאמין, רך כף. תמשיך להאמין." אמר רמוס, מפהק קצת.
"דרך אגב, ירחוני- עוד כמה זמן? אתה יודע..." המיר פיטר את נושא השיחה.
"שלושה ימים" ענה רמוס, מסתכל לעבר דלתות האולם.
"שמעת את מה שפילץ' אמר לדמבלדור, נכון?" שאל ג'יימס את רמוס בלחש.
רמוס הסתכל אליו בחיוך ולא ענה.
"אני אקח את זה ככן." סיים ג'יימס, וחייך. כעבור כמה שניות שבו הדלתות ונפתחו.
אל האולם נכנס דמבלדור, ואחריו שני נערים שגרמו להם לשוק עצום.
הבן נראה כמו העתק מושלם של ג'יימס- רק שעיניו היו ירוקות. היה לו שיער שחור פרוע שנפל על פניו בבלגון.
לבת היו שיער כתום כהה ועיניים כחולות. רמוס הסתכל אליה בבלבול. היא נראתה לו מוכרת, דומה למישהו שהוא מכיר.
בינתיים הם הגיעו לקדמת האולם ודמבלור התחיל לדבר. הוא הציג את שני הנערים בפני הקהל כאנה והארי  פוטר.
בשלב זה, רמוס ממש נדהם, בדיוק כמו שלושת חבריו.
"אולי הם אחים?" לחש להם פיטר.
"לא! באמת? לא ידענו!" לחש סיריוס בציניות. אחרי ששני הנערים התמיינו לבית גריפינדור, הארוחה החלה.
"מה לעזאזל?!" פלט סריוס בתדהמה.
"הוא ממש דומה לך!" פנה פיטר לג'יימס.
"ויש לכם את אותו שם המשפחה, קרניים!" הוסיף סריוס.
גיימס הסתכל על הארי בתדהמה כשקלט ששני הנערים מסתכלים עליהם ומתלחששים.
לפתע שניתה הנערה-אנה-את צבע שיערה לשחור. הם נדהמו עוד יותר.
"אולי גם הוא מטמורפוז?" שאל פיטר בתקווה והצביע לעבר הארי.
"אם הוא היה, הוא כבר היה משתנה מזמן. יש לי קרובה מטמורפוזית, והיא אמרה שזה משתנה בעיקר לפי הרגשות." אמר סריוס.
"אתה שומע מה הם אומרים, ירחוני?" שאל ג'יימס בסקרנות פתאום.
"רגע, תן לי לבדוק." השיב רמוס והטה את אזניו, "היא שאלה אותו איך היא נראית, והוא אמר- 'כמוהו'" הוא הכריז כעבור כמה שניות והסתכל על הנערה. באותו רגע, שיערה היה שחור ועינייה כחולות.
"אתה יודע, רך כף- היא נראית בדיוק כמוך, בצורה הנשית שלך!" אמר ג'יימס לסריוס, שהסתכל עלייה בעניין.
"היא באמת נראית טוב,"השיב סיריוס, "עשרים אוניות שאני גורם לה לצאת איתי עד מחר בצהריים." הוא השתחצן.
"אין סיכוי." אמר פיטר, "היא נראית יותר מדי חכמה בשבילך. היא יותר מתאימה לירחוני".
"למה אתה חושב שהיא בשביל ירחוני?" שאל אותו ג'יימס בסקרנות, מסתכל על אנה. "למה לא אני, לדוגמה?"
"ראשית- יש לכם את אותו שם המשפחה וזה מוזר מדי ושנית- אתה לא דלוק על לילי?" השיב פיטר בפרצוף מהורהר.
"צודק. זה פשוט מוזר מדי." הסכים אתו ג'יימס וחזר להתסכל על לילי.
"הם עומדים להגיע" התריע פתאום רמוס. כששני האחים התיישבו לידם, רמוס פנה אליהם.

_____________________

מקווה שאהבתם ^^

תגובות ודירוגים יתקבלו בשמחה ובששון D:

הפרק הקודם		הפרק הבא