ריילי

"מה???" זעק ארתור וויזלי בחוסר-אונים ומצא הדים פה ושם ברחבי השולחן.

"זו אשמתי, הייתי צריך לאסור עליו ללכת!" אמר השר וניכר עליו שנקיפות מצפון עזות מכרסמות את ליבו.

"הארי היה הולך גם אם היית אוסר עליו." ציינה הרמיוני, שבאופן חד פעמי הורשתה להשתתף עם ג'יני באסיפה.

"בדיוק, פוטר מעולם לא הקפיד לשמור על החוקים." הוסיפה מקגונגל בצער.

"ואיפה פוטר כעת?" שאל פרסי וויזלי בדאגה.

"הוא בקדוש מנגו." אמר קינגסלי בקול דרמטי, והוסיף לפני שאחד מהנוכחים יספיק לשאול: "והנערה עוד בתאה באזקבאן. מחר, בשעה הזאת בדיוק, היא תוצא להורג!"

"ללא משפט?" התרעמה מולי וויזלי וסלידה עמוקה נשמעה בקולה.

"מולי, ברור שהנערה-" פנה ארתור לאשתו, אולם השר קטע את דבריו: "מספיק, רבותיי. מספיק! אני קורא לסדר!" הוא עצר לרגע קט לנשימה ופטפוטים נוספים החלו לזרום בחדר. "עלינו לעסוק כעת בתעלומת רצח גברת טונקס ותקיפתו החמורה של מר פוטר. עלינו לגלות מי עומד מאחורי הדברים!"

"מה זאת אומרת?" תמה ארתור, "הרי סיכמנו שהנערה היא האחראית!"

"כן, אבל מישהו היה חייב לעזור לה, מישהו שמתחבא מאחורי הקלעים. מישהו שטרח להביא לה רובה ו- רגע אחד, פוטר לחשנן! אז איך הנחש תקף אותו בכלל?"

"הנחש כבר ציית לאדון אחר." שיערה ג'יני וויזלי בעת שנזכרה בשנתה הראשונה הוגוורטס, כשרידל שיגר את הבסיליסק לעבר הארי. עיניה נעשו אדמדמות ודמעה בודדה נשרה מהן. ג'יני היא לא מן הבוכות, אך ישנן רגעים שהכול מזילין עליהם דמעה.

"הבת של גרייבק ובלטריקס – לחשננית?" קפץ ארתור וויזלי.

"היא או השותפים שלה." ענה השר בלב כבד ונאנח אנחה עמוקה. כשקיבל על עצמו את התפקיד הוא לא פילל ולא מילל שיתרחשו מאורעות שכאלה זמן קצר כל-כך לאחר תבוסתו הסופית של הלורד וולדמורט.

"ואיך נגלה מי השותפים?" שאלה מקגונגל בייאוש.

"אל חשש, מינרווה. אנו נמנה משלחת סודית שתעקוב ביסודיות אחר העניין!" הסביר קינגסלי. הוא הביט בשתי הצעירות בעלות העיניים האדומות ביותר ואלו קלטו מיד את הרמז ועזבו את השולחן, ממלמלות דבר-מה שנסתר מעיניי הנוכחים.

"עלה במוחי הרכב מעניין של משלחת." הרהר השר בקול והעביר את מבטו בין כל יושבי השולחן שהישירו אליו מבט. "מה דעתכם על איימוס, ארתור, פרסי, הרמיוני ומינרווה?"

"אני?" קפצה מקגונגל ועטתה סומק קל.

"רק במידה ותרצי, כמובן." הבטיח השר. מינרווה חייכה והאדימה יותר.

"אה… ברור שאני רוצה…!" היא מיהרה לומר. פלר הביטה בה בהערצה ועיני הויליה המהממות שלה נצצו בעצב.

"אני סומכת עליכם שתגלו את א'פושעים." היא לחשה והניפה את שיערה הכמעט-מלאכי באוויר.

"אני מבטיח שלא נאכזב אתכם!" דיבר פרסי בשם החמישה וכחכח בגרונו בחשיבות.

"אני אלך לדבר עם הרמיוני." הציעה מולי בחביבות ומיהרה להתקדם לכיוון הדלת בהליכה מסורבלת למדי.

"וכמובן ששמם של חברי המשלחת לא יצא מפיו של אף אחד מהנוכחים כאן!" ציין קינגסלי והביט בכולם באיום. שקט הסתרר בחדר וכולם שקעו במחשבות עמוקות.

חברי המשלחת חשבו על תפקידם בכובד ראש; חלק מהנוכחים חשבו על ביש-מזלם שלא נבחרו בעצמם לתפקיד; היו שקינאו בנבחרים ולעומתם היו שחשבו איך יוכלו לעזור כמה שיותר; אך השר נדד למחשבות הרחוקות ביותר. הוא ידע, היה כמעט בטוח, שיש בוגד מבפנים. היו לו גם מספר סברות והוא שת את ליבו על כמה מחברי המסדר והמשרד, אך פירותיו לא הניבו הרבה. כל מה שגילה לאחר שעקב אחרי מנדנגוס פלצ'ר, למשל, היה שבכל לילה, לפני לכתו לישון, מנדנגוס נוהג לשתות כוס חמה של בירצפת שמגיעה אליו הישר מחנותה של מדאם רוזמרטה. השר הספיק לעקוב גם אחרי השליח, אך גילה שהלז עושה את תפקידו נאמנה.

השקט הופר כאשר הרמיוני נכנסה לחדר, קורנת מאושר, בלווית גברת וויזלי שהביטה בה בדאגה קלה.

"ברשותכם, רבותיי, אבקש מכם לצאת ולהשאיר אותי עם החמישייה. לא נדון עוד בנושא היום; הנכם רשאים לעזוב וללכת לאן שליבכם חפץ." אמר השר.

אט-אט החלו היושבים לפנות את כיסאם, למלמל דברי ברכה אחרונים ולעזוב את החדר.

האחרונה שעזבה את החדר הייתה מולי וויזלי, שהעניקה חיבוק לבעלה, בנה והרמיוני, לחצה בחום את ידה של מקגונגל והסתפקה בחיוך קל לעבר איימוס.

לאחר שזו האחרונה עזבה את החדר, השר הפעיל מספר כשפי-הגנה בסיסיים ופתח בשיחה: "אני מקווה שכולכם מודעים לגודל המשימה שנבחרתם לעסוק בה."

הוא העביר את מבטו לכל אחד ואחת מהם: ארתור וויזלי, שהיה הקרוב אליו ביותר, עטה גלימה חומה מזעזעת והביט בשר בריכוז, בלי להניע אף שריר. איימוס דיגורי, שישב שני כסאות לידו, עטה גלימה כחלחלה ושיחק בה קלות בעת שהקשיב לדברי השר. פרסי וויזלי, השלישי בתור, עטה גלימה חומה ובלויה כשל אביו ובהה בשר. הרמיוני, שישבה מטרים ספורים בלבד מאחורי פרסי, עטתה גלימה שחורה וסקרה במבטה את תווי-פניו של השר כקוראת את מחשבותיו. מינרווה, שישבה במרחק הרב ביותר מהשר, עטתה גלימה בצבע אזמרגד וידיה התכווצו לאגרופים בעת שהשר החל לדבר.

"ארתור, אתה תהיה ראש המשלחת. אסכם איתך את הפרטים יותר מאוחר… השאר- כל ידיעה שתגלו, קטנה וגדולה כאחת, עליכם לספר אותה מיד לארתור. וכעת, מטרתנו לקבוע יעדים למשימתכם."

"דבר ראשון עלינו ללכת למקום הרצח." אמר ארתור בחשיבות. "אני מומחה לענייני מוגלגים!" הוסיף בחשיבות עצמית וניפח את חזהו.

"הרשה לי לעסוק בענייני המוגלגים, מר וויזלי." ביקשה הרמיוני וחייכה מעצם המחשבה על ארתור בוחן רובה.

"כן, את צודקת. את מכירה אותם טוב יותר ממני… אך גם אני מכיר אותם לא רע!" הוא מיהר להגן על כבודו.

"כן, אתה אפילו יודע מה זה שקטרים…" ארתור חייך בעונג, לא מודע ללגלוג בקולה של הרמיוני.

"מספיק, הרמיוני." נראה שהשר הבחין בטון המלגלג שבו אמרה את הדברים. "חבל לבזבז את זמננו היקר מפז על דברים שלא מקדמים אותנו לשום מקום. אמור לי, ארתור, מה תעשה לאחר שתמצא את המכשיר המוגלגי, במידה ותמצא?"

"אפרק- כלומר, נחקור אותו ואולי נעלה על זהותו של הרוצח. ידעתם, למשל, שיש מכשיר מוגלגי שבודק מי הניח את ידו על הרובה? וגם אם הרוצח ימני או שמאלי? נוכל לעבוד עם המשטרה המוגלגית!" הוא ספק את כפיו באושר וחייך. "ואחרי שהכל ייגמר, כמובן, אוכל לפרק את הרובה ולחקור אותו." הוא הוסיף.

"אקשר אתכם לחוקרי המשטרה המוגלגית. ארתור, אני מבקש ממך שבעניין הזה הרמיוני תטפל והיא גם תלך לשוחח עם אנשי המשטרה המוגלגית במידת הצורך." השר הביט בארתור בקוצר-רוח. ארתור נראה מאוכזב ומלמל דבר-מה לא ברור.

"במקביל, כדאי שהמשרד יחקור את הנערה ויבדוק אותה בקפדנות, שמא היא אוחזת בעוד כלי נשק מוגלגיים." אמר פרסי.

"המשרד ידאג לזה, כמובן." הרגיע אותו השר. "כל חפץ מוזר יוחרם וייבדק על-ידי הוועדה המיוחדת לענייני מוגלגים." הוא החליף מבט עם ארתור וויזלי שהנהן קלות.

"עלינו לערוך מעקב חשאי על אוכלי-המוות הנותרים, כאלו שהצהירו לנו נאמנות, כמו משפחת מאלפוי." סיים ארתור בתיעוב מוחלט.

"ועל זה, ארתור, אתה תהיה אחראי." אמר השר בכובד-ראש.

השר שחרר את כולם על-מנת שיתחילו לפעול, מלבד ארתור.

"ארתור, אף מילה לאף אחד, גם לא למולי. זכור כי החשאיות חשובה ביותר!" ארתור הנהן. "מילה אחת שלא במקום – והפושעים ישמעו עליכם. אתה תהיה הראשון ברשימת האנשים שעליהם לחסל!" רעד עבר בכל גופו של ארתור.

"אתה צודק, כבוד השר. לא אומר מילה!" הוא לחש.

"ודבר אחרון, ארתור," השר עצר על-מנת לשאוף אוויר ולסמן לארתור שזו הסיבה שעיכב אותו. ארתור הביט בקינגסלי בהשתאות ובריכוז רב.

"עלינו להתכונן למצב של בגידה מבפנים. עליך לדעת שמרבית מחברי המשרד נתונים תחת מעקב תמידי. אני מתחנן לפניך- תשמור על חשאיות מלאה גם בקרב חברי המשלחת! השתדל שלא לשתף אותם במה שלא נחוץ, במיוחד לא את איימוס; אני לא בטוח בקשר אליו."

"אם כך, מדוע צרפת אותו אלינו?"

"מכיוון שהוא איבד את בנו. הוא לעולם לא יסלח לי ולכל מי שהיה נבחר אם לא הייתי בוחר בו. הוא היה דורש נקמה, וכשאיימוס דורש זאת אינך יכול לדעת למה הוא מסוגל." השר נאנח.

כל חוויותיו המשותפות של ארתור עם איימוס דיגורי חלפו לנגד עיניו וארתור הכריז בביטחון: "איימוס לא בוגד בנו, ולעולם לא יבגוד!"

"אולי. מכל מקום, ארתור, שים עליו עין." ביקש השר. ארתור הביט בשר בכעס ואחר שקל את הדברים ולבסוף הנהן.

השניים סגרו פרטים אחרונים לגבי אמצעי התקשורת שלהם ומר וויזלי עזב את החדר.

השר הביט בגיליון הקלף הנח על השולחן בשלווה, במקום בו הניח אותו השר אמש, לפני לכתו לישון. מילה חדשה נכתבה עליו באדום בולט: ריילי. שם נאה לנערה, שם נאה לביתם של פנריר גרייבק ובלטריקס לסטריינג'.

הפרק הקודם		הפרק הבא