זכרונות בגשם

פרק 5-החלטות.

לילי החליטה.

טוב,גם אם היא הייתה משנה את דעתה,זה כבר היה מאוחר מדי..

היא כבר סיפרה לסיריוס (צווחות ההפתעה שלו עדיין צלצלו באוזניה..),והצעד הבא היה-

לגלות לג'יימס.

היא החליטה באופן סופי-לא יהיו שום דרמות,היא פשוט תשנה את עצמה ואת הארי בחזרה למראם הטבעי,הוא  כבר יסיק מכך את המסקנות הנדרשות...

היא בקשה ממנו לבוא לדירתה בסביבות שמונה בערב.

השעה הייתה שבע וחצי,וככל שחלף הזמן,חרדתה גברה.

מה הוא יגיד..?

*&*

בשעה שמונה בדיוק,התיישבה לילי על הספה בסלון דירתה,ביחד עם הארי,וחיכתה לדפיקת הדלת הגורלית.

כעבור חמש דקות,נשמעה נקישה,שלה ענתה לילי בקול חלוש:"יבוא!"

הדלת נפתחה,וג'יימס עמד שם,נאה כתמיד,ידיו שלובות בכיסיו.

"קראת לי,רוז?" שאל

"כן,ג'יימס" , אמרה לילי,"תוכל בבקשה להיכנס?"

"בטח,רוז"

הוא התיישב על הספה בסלון.

לילי נשמה עמוקות,הגיע הזמן, היא חשבה.

"ג'יימס.." היא פתחה:"יש משהו שאני חייבת לספר לך..עוד מהרגע שנפגשנו.." היא לא נתנה לו להגיב,והמשיכה:"אל תיכנס לפניקה..בסדר?" לחשה.

הגיע הרגע.

"אימפרנטו" מלמלה לילי עליה ועל הארי,בהינף קל של שרביטה.

היא הרגישה איך שיערה צומח ומתארך לגלים העבים,המוכרים.ואת עיניה מתחילות להשתנות לצבען הרגיל.היא הביטה בהארי, וראתה איך שיערו נהפך לצבע שחור כעורב,מבולגן,בדיוק כמו הגבר שישב ממולו.

היא הסתכלה על ג'יימס.פניו היו חיוורים.

"לילי....?" הוא לחש,"זו באמת את..?"

"כן,ג'יימס" ענתה לו ברוך.

פתאום פיו התרחב,והגיע למצב ששני זוויותיו התרחבו,באיחור של שנייה,לילי הבינה כי זה חיוך,"לילי!" הוא קם מהספה,ניגש לחבק אותה חזק,היא חיבקה אותו בחזרה,היא התגעגעה לחיבוקים שלו.היא הרגישה בטוחה,נינוחה בזרועותיו.

ואז פצה ג'יימס שוב את פיו:"והארי....?"

"כן.." לילי ענתה על השאלה שלא נשאלה.

ג'יימס צחק בקול,ושעט,אפשר להגיד זאת כך,לעבר הארי,"שלום,הארי שלי,אני אבא שלך,אתה יודע??"

הארי צחק בקול את הצחוק שג'יימס כל כך אהב.

לילי הביטה בג'יימס,היה נראה שאין מאושר ממנו,ולא היה נראה שמץ מן הדברים אשר אמר לה בפעם האחרונה שדברו בניהם,בלי המסווה של לילי בתור 'רוז'.

ואז ג'יימס הביט בה,והיא ראתה בעיניו דבר שלא הצליחה להבין  את פשרו,הוא נשם עמוקות,והתקרב אליה,לאט לאט.

לילי הרגישה רטט מוזר עולה בה,היו פרפרים בבטנה,פרפרים,שלא הרגישה מאז שהייתה בת 20.

לפני המון,המון זמן.

ופתאום שפתיו היו על שפתיה,והפעם הוא לא היה שיכור,והוא ידע מי היא באמת,הוא ידע שזאת היא,לילי,היא גנחה,והניחה לעצמה להתמסר לנשיקה המתוקה הזו.

זרמים חשמליים עברו בניהם,לילי הרגישה זו,היא הופתעה שהאוויר מסביבם לא התפצפץ,שהעולם לא התהפך,שהדירה לא התמוטטה.

היא ניתקה את עצמה,זקוקה לאוויר,וברגע שהתנתקה מפיו,הקסם נעלם.העולם חזר להיות צלול ובריר כשהיה.

"לא.."מלמלה,"אני..אני לא יכולה"

"למה לא?" ג'יימס שאל,מתנשם  מהנשיקה,מחזיק בהדום הספה כדי לייצב את עצמו.

"כי אני..אני מאורסת.."אמרה.

היא לא דמיינה את השפעתם של המילים הללו על ג'יימס.היא ראתה משהו נשבר בעיניו,רגליו כשלו,והוא מלמל בקול צרוד,שלא אופייני לו:",מאורסת...למי??"

"לבחור באמריקה..שהכרתי"

"מה שמו?"

"דיימן..דיימן קולן"

"איך..איך יכולת??" הוא לחש,"איך יכולת לעשות לי את זה,לילי..?כשאת יודעת ש..שאני-" קולו גבר,שבור מבפנים.הוא  לא היה יכול לסיים את המשפט.

לילי הרגישה מין מעידה קלה בתוכה,אך היא הכריחה את עצמה להמשיך,ולא לתת לזה לערער אותה.

"מה זאת אומרת,'איך עשית לי את זה?',עשיתי לך מה בדיוק,ג'יימס??,אתה חושב שאחרי מה שעשית לי,יש לך זכות לדבר?!הסיבה היחידה שבגללה בכלל גיליתי לך מי אני באמת היתה הארי,לא הייתי צריכה לחשוף את זהותי האמיתית בפניך!סיכנתי את עצמי,הכל למען הארי,בשביל התינוק שלא רצית מלכתחילה!" קולה עלה בכמה טונים,ובמילותיה האחרונות,נשבר גם הוא.היא המשיכה,לא יכולה להפסיק,לא יכולה לעצור את שטף הזכרונות שעלה במוחה:"אז עזבתי,עזבתי לאמריקה,לא רציתי להישאר כאן יותר,כל מקום כאן הזכיר לי אותך,ג'יימס,ולא יכולתי להתמודד עם זה יותר!לא אחרי ששברת את ליבי בצורה כזו.." היא נשמה עמוקות,עושה עצירה בין שטפי הדיבור שלה,והמשיכה:"ואתה יודע מה?המשכתי,הצלחתי לשכוח ממך,הכרתי שם בחור שאהב אותי,וגם את הארי,לעזאזל,הוא אהב את הארי כאילו הוא היה הבן שלו!ואחרי כמה חודשים,התאהבתי בו בחזרה כמו שמגיע לו,וכמה ימים לפני ש..לפני שבאתי הנה חזרה,הוא הציע לי נישואים,והסכמתי,ג'יימס,הסכמתי,כי הבחור הזה לא פחד ממחויבות,כי הוא רצה משפחה,כי הוא רצה אותי ואת הארי כמשפחה שלו..הסכמתי..כי הוא לא היה אתה!" היא כבר צרחה,לא מודעת לכך,לא יודעת,וגם לא רוצה לדעת,איך הנאום הזה השפיע על ג'יימס,שהרגיש כאילו מישהו תלש את ליבו מחזהו,ושבר אותו לשניים,זורק אותם לכל הרוחות.

הוא לא האמין.

לילי,לילי שלו!הייתה מאורסת למישהו אחר.מישהו הקדים אותו,לא,הוא חשב לעצמו,לא הקדים,אלא פשוט היה יותר חכם.כשלילי הייתה בידיו-ועוד עם התינוק שלו,לעזאזל!הוא הרחיק אותה מעליו,עיוור,מבולבל,לכוד ברשת של אנוכיות מעורבבת בפחד מהלא נודע.

ואז היא נסעה.

פשוט מאוד.

והכירה בחור אחר,והתאהבה בו-ג'יימס לא היה מסוגל להעלות במוחו את התמונה של לילי מנשקת גבר אחר,מתמסרת לו..הוא פשוט לא היה יכול.הדבר היחיד שרצה באותו רגע היה למות.למה הוא היה כבר צריך לחיות?

אבל עוד הייתה בו תקווה קטנה,מפרפרת בכנפיה הקטנות והחלשות,במעמקי ליבו.

כי אם היה דבר אחד שג'יימס היה,זה נחוש.

והוא בהחלט לא התכוון לתת ללילי והארי ללכת מחייו בפעם השנייה.

*&*

טוב נו,אני יודעת שהפרק היה קצר במיוחד,ובאמת שרציתי לעדכן,פשוט לא היה לי זמן!

אני מצטערת...

הפרק באמת לא יצא לי טוב,אני יודעת,בבקשה תסלחו לי..:)

אני אנסה לעדכן כמה שיותר מהר....

ובבקשה תגיבו!בבקשה,בבקשה,בבקשה!!!!!

זה כל  כך עושה לי את היום,..וגורם לי לעדכן ה-ר-ב-ה יותר מהר..

LiliLalaXx

הפרק הקודם		הפרק הבא