הזיכרון

אחרי מלא-מלא זמן אני סוף-סוף ממשיכה: תקרוא, תנהו ותגיבו, התגובות לא חייבות להיות טובות אני רוצה לדעת מה צריך לשפר!

----------------------------------------------------

הארי וג'יני בתוך הזיכרון

1 בספטמבר 1971 : תחנת הרכבת קינגס-קרוס

-"תזכרי לכתוב לנו כל שבוע?", שאלה אישה גבוהה (לידה נחתו הארי וג'יני) ילדה ג'ינג'ית, בערך בגיל 10-11.

"כן אמא", ענתה הילדה הג'ינג'ית במהירות, "אני צריכה ללכת, אני יאחר הבטחתי לסוורוס להפגש ברכבת בעשר ורבע" הודיעה הילדה במהירו, מסתכלת לסירוגין בין אמה לבין רציף 9 ושלושה רבעים.

ואז עיניה של הילדה פגשו במבט ילדה אחרת, בלונדינית בעלת צוואר ארוך שעל פניה היה מבט של גועל טהור, מה שהשכיח מהג'ינג'ית את כל החששות שמה תאחר לרכבת "טוני, אני אזכור לכתוב גם לך" חייכה לעברה הילדה הג'ינג'ית אך השנייה צחקה צחוק קר ומתכתי, "אני לא צריכה מכתבים ממך!" אמרה בכל גועל ואז המניכה מאט את קולה "אני לא צריכה מכתבים ממכשפה!" אמרה בגועל וכעס מעורבים, מה שגרם גם לילדה הג'ינג'ית (אחותה) לכעוס:" את לא יכולה לכעוס עליי על משהו שאני, וגם שאני לא אשמה שאת לא כמוני!" הפצירה בה בכעס ובעיניה הצטברו דמעות, אך זה לא ריגש את אחותה "אני לא רוצה להיות כמוך!, מי אמר שאני ארצה להיות מכשפה?" אמרה מדגישה את ה"אני", אחותה עכשיו ממש נלחמה בדמעות אך המשיכה כוויכול בקול רגוע, למרות שקולה רעד "את שלחת לדמבלדור מכתב!, את רוצה להיות מכשפה אבל את לא!", אמרה בכעס ופנתה ללכת אך אחותה עצרה אותה ופניה החווירו מאד "איך את יודעת?" קולה הונמך ללחישה. הילדה הג'ינג'ית החווירה והתחילה לגמגם, "אהמ, אני ואהה, אני וסוורוס אממ, מצאנו מכתב שלך לדמבלדור" אמרה ומבטה היה קבועה על נעליה, אך המשפט הזה עורר לגמרי את פטוניה לעצבים וגם היא עכשיו הייתה על סף דמעות
"אתם חיטתם לי בדברים!, את והחבר הזה שלך!, אין לכם זכות", גם אחותה החווירה אבל אמם שעד עכשיו לא העזה להתערב ידעה שהיא צריכה לקחת יד בדבר "פטוניה, לילי התנצלו אחת בפני השניה וזהו!" גערה בהן, פטוניה רצתה להתחיל להתנגד אך תפסה את מבטה של אמא מלמלה "סליחה" ופנתה ללכת, לילי לעומתה ביקשה סליחה מהלב ראתה שאחותה לא מגיבה ופנתה עם עגלתה לעבר הרציף מנסה להרגע, אך גם הרגע של "להרגע" לא הרבה כי את הנשימה העמוקה עצר ילד שהתקרב עליה "צריכה עזרה?" שאל ובלי לחכות לתשובה חטף את העגלה של לילי ועבר את המחסום, זו הביטה בו מאט בתדהמה למרות שידעה שככה עוברים בין עולם המוגלגים לעולם הקוסמים, ואז רצה את אותה הדרך אחרי הילד.

הילד חייך בראותה השיב לה את העגלה והושיט לה את ידו "ג'יימס פוטר" (הערת הכותבת:אני יודעת שזה צפוי ושגם לילי צפויה סורי)"לילי אוונס"(עוד הערה מהכותבת:וואו,חחח) לילי פנתה ללכת אך עצרה אותה צעקה של ילד אחר "ילדה, זהירות" היא הסתובבה וראתה שכמעט לא פגעה בראושה מזוודה עמוסה, הילד שהזיר אותה פנה לילד אחר "אמרתי לך שמישהו יכול להפגע!" אך השני, זה שכנראה הטיס את המזוודה רק חייך ואמר "לא נורא ,אולי שבוע במרפאה והיא הייתה בסדר" גיכך השני אך הילד השני המשיך לגעור "רגולוס, תפסיק! אני שונה אז זאת זכותי לא לרצות ללכת לסלית'רין עכשיו תחזיר את המזוודה!" אמר כמעט בתחנונים אך הילד השני לבש הבעה מכוערת על פניו "אבל סלית'רין הכי שווה, ואתה ממש לא תתאים להפלפאף או לבתים אחרים, נו באמת בן משפחת בלק לא בסלית'רין?" שאל אך פניו של השני האדימו עוד יותר וקולו הגיע לצעקה שהקפיצה כמעט את כל מי ששמעו "אני לא רוצה להיות בסלית'רין, אני שונה ותחזיר לי את המזוודה שלי עכשיו!". השני לא נראה מרוצה אך הוריד את המזוודה שלח לעבר אחיו מבט  כעוס ופנה לרכבת. 

-----------------------------------

אני יודעת שרגולוס אחיו הקטן של סיריוס אבל היה לי חשוב שלילי לא תרצה ללכת לסלית'רין כמו סנייפ, שטרח לשכנע אותה לנסות להתקבל לשם

הפרק הקודם