משחקי הרעב 74.5

אחרי ארבעה ימים מתישים של נסיעה מלאה בתכנוני אסטרטגיות נשקף הקפיטול מחלון. "תנופפו, זה מה שאני עשיתי" אמר פיטה כשהתחלנו לתקרב אל התחנה. איידן  ציית מיידית, ענד חיוך והתחיל לנופף. הוא נאה כמו לוקאס אז אני בטוחה שכבר עכשיו הוא רכש לעצמו  לי אישית, לא היה חשק אפילו לחייך. למה שאני אשקיע הבעת חיבה לאנשים שלא מצליחים להמתין לצפות בי מתה בשידור ישיר על מסך הטלוויזיה שלהם. "כדי שתעשי מה שהוא אומר, הוא ניצח אחרי הכל" אמר היימיטץ' בלחישה באוזני השמאלית שהרתיחה את דמי, אבל החלטתי להתעלם מהכעס, ללבוש את החיוך הכי חינני שקיים אצלי באוסף ונופפתי אל האנשים המחופשים שעמדו בשולי המסילות. הרכבת החלה אט להעצר וביציאה מהקרון אין ספור פלאשים של מצלמות סינוורו אותנו מכל הצדדים. קטניס עטתה את הפרצוף הזועם הרגיל שלה, הייטמיץ' נראה שיכור כרגיל, אפי נהנתה מכל רגע של תשומת לב וחייכה חיוך גדול חושף שניים שהלחיץ אותי ופיטה הניח את זרועו על בן דודו ואת ידו האחת שילב עם זאת של קטניס. אני הייתי די בשוק מהצלמים ותהיתי אם קטניס ופיטה עורכים הצגה לקפיטול, למה הם ישנים ביחד ברכבת? במהירות דחפו אותנו אוכפי שקט והסיעו אותנו במהירות אל מגדל האימונים.

הלילה הראשון היה די קשה. מגדל האימון היהדומה מעט לרכבת, אבל אחרי ארוחת הערב שהכרחתי את עצמי לבלוס הלכתי אל חדרי ונרדמתי מיד. התעוררתי באמצע הלילה כנראה, היות ועדיין היה חושך מחוץ החלון אחרי חלום כל-כך אמיתי. חלמתי שאני מתעוררת בחדר שלי ולוקאס ישן על ידי. הרמתי את ראשי וראיתי את ראד שישן שינה עמוקה ועטה את הפרצוף הרגוע הזה שהיה חוזר לפניו רק כאשר ביקר בעולם החלומות. אבל אז חטפה אותי הערות המקוללת והזכירה לי בדיוק היכן אני ומה שסביר להניח יקרה לי בעוד מס' מועט של ימים.

בבוקר קמנו ונשלחנו ישירות למרכז ההכנה. מגופי נמרטה כמעט כל שערה מלבד שיער הראש והגבות. שערי סופר בקצוות ונמשך בחומר בעל ריח חריף ופניי נמרחו במסכה בצבע כחכחל. אחרי קרצוף הגוף המלא נשלחתי בחזרה אל מרכז האימונים. אחרי שיחה קצרה עם קטניס הבנתי שצוות ההכנה שלה הכין גם אותי. הבנתי שהתחלתי לחבב אותה וקיוויתי שגם היא אותי, הרי בתוך הזירה חיי בידיה ואם לא אעבוד קשה יהיה לשניהם קל להשתדל ולהציל את חייו של איידן, כי בכל אופן הוא קרוב משפחה של פיטה. "איך היה הסבל במרכז ההכנה?" קטניס שאלה אותי בחדר האוכל. השעה הייתה מאוחרת ולא הספקתי לאכול מהסיבה שהייתי תקועה כל היום במרכז ההכנה..
"כמעט בלתי נסבל" עניתי והבטתי בעורי המרוט והאדמדם.
קטניס צחקה "גם אני שונאת את כל התהליך הזה. אני שמחה שהשנה לא אאלץ לעבור אותו במלואו בתור מאמנת."
החלטתי לגשת לעיקר, הרי נמאס לי לחוג סחור סחור. קטניס התחילה לטבול את חתיכות הלחם שלה במרק שהגיש לה האיווקס. אז החלטתי לשאול אותה. "קטניס, אני יכולה לשאול אותך משהו? זה מעסיק אותי בערך מהרגע ששמי יצא באסיף." שאלתי.
קטניס הפסיקה לאכול והביטה בי ושתקה לרגע אך אחרי רגע אמרה "כן.. בוודאי."
שתקתי רגע ארוך אבל אזרתי אומץ ושאלתי "יש סיכוי כל שהוא..." בלעתי את רוקי "שיהיו שוב שני מנצחים?"
קטניס הביטה מסביבה כאילו מדאגה שמישהו צופה בנו, ואמרה "לא." היא דחפה ממנה את צלחת המרק, קמה ונכנסה לחדרו של פיטה.

ביום המצעד הייתי מאוד חסרת ביטחון. נשלחתי על הבוקר אחרי שהעירו אותי צווחותיה של אפי באמרה "היום יש לנו יום חשוב, חשוב, חשוב." ואז פגשתי לראשונה בסינה. הוא אמר לי שבעקבות ההחלטה לשיתוף הפעולה ביני לבין איידן הוא ופורשיה המעצבת המקבילה של המיועד הזכר ממחוז 12 יעצבו חליפות תואמות. בעקבות החליפות המדהימות של קטניס ופיטה בשנה השעברה לא יכלתי להמתין לראות את התלבושת שלי.
והוא אכן עלה על ציפיותיי. החליפה הייתה חליפת אדומה חצי שקופה וצמודה מהברכיים עד למרפקים שמכוסה כולה באבני אודם שמחליפות ביניהן גוונים שונים של אדום וכתום. את שיערי הארוך הוא פיזר בפשטות ושזר באבנים בצבעי האש. אופרתי בעדינות על מנת שתושבי הקפיטול יכולו לזהות אותי.
ביציאה מההכנה צפיתי באיידן הלבוש בצורה דומה לשלי והייתי שבעת רצון. שמחתי שהוא לא עשה את תלבושתינו שזורות בלהבות, כי המעצבנים האחרים אכן התלהבו והעתיקו את רעיונו.
כשאיידן ואני נכנסנו לחוות הסוסים שמשם נצא באמצעות המרכבות. הטקס התחיל והמרכבות החלו לצאת אחת אחרי השנייה. כל המיועדים שתקו ואיש לא החליף מילה. הנערה בת ה-13 שמשכה את תשומת ליבי בטקס האסיף הייתה כמעט בגובה שלי, שזה לא חוכמה, לבשה מבט אטום ותעלמה לגמרי מהמיועד הזכרי מהמחוז שלה. שגיליתי על פי המספר שהיה רשום על מרכבתה והוא 5 ולבשה חליפה מרשימה בצבע שחור וברקים של החשמל הבזיקו ממנה. הנערים ממחוז 4 לבשו חליפות חושפניות של דייג עם קלשון ועל ראשו כתר עלי דפנה והמיועדת לבשה חליפה של בתולת ים, בעקבות העובדה ששניהם היו יפיפיים בצורה מדהימה. המיועדת הייתה ג'ינג'ית יפה עם שיער בלונד-ג'ינג'י ארוך, עיניים חומות, עור צח ומעט נמשים. המיועד היה שרירי בלונדיני ושזוף עם עיניים ירוקות מיוחדות. הוא הביט בי לרגע ואני הסטתי ממנו מהר את מבטי. האחרון שהבחנתי בו היה הנער ממחוז מס' 1. הוא היה גבוה וצבע שיערו הבהיר הזכיר לי חלודה. לפני שהוא יצאה מטווח הראייה שלי כשיצא עם כרכרתו מאורווה הוא הביט בי בעינייו הכחולות המקפיאות ועברה בי צמרמורת נוראה.

הפרק הקודם		הפרק הבא