הוא הולך במסדרון ארוך. הכל חמים ונעים. שטיחים יקרים למראה מכסים את הקירות. אין תמונות במסדרון הזה. הוא הולך והולך. גלימתו הסגולה משתרכת מאחוריו. שיערו השחור הארוך מסתיר את פרצופו. פסיעותיו לא נשמעות על השטיחים העבים. ארנולד סייטפר הגיע אל דלתות הארד הענקיות. הוא היסס קלות לפני שפתח אותן. הוא נכנס אל החדר השחוך והקריר., וסרק אותו. בצדו האחד היו כורסאות נוחות למראה מפוזרות סביב האח. ובחציו השני של החדר, ניצב שולחן מעץ כהה כמעט שחור. ארנולד, התיישב בשולחן. ובו את יושבב. מולו, נראתה דמות גדולה ומוצקה, מבוסה גלימה ירוקה שחשפה את זרועותיו השריריות. בקצה הימני של השולחן ישבה דמות ולא זעה, מכוסה בגלימה שחורה עם ברדס כחול עמוק שהתיר את פניה. בראש השולחן, ישבה הדמות החזה מכולן. היא היתה מכוסה כולה בשחורים. ככה הם ישבו למשך כמה רגעים עד שהאיש הגדול פצה את פיו," אני אומר לכם, הילד לא מהווה איום!" האיש בברדס זע קלות," אנו צריכים להתחשב ביכולותיו אדון מסלור. רר' יצתרך לברוח ולגרור את הילד אתיו אל תוך המלכודת. זאת התוכנית שקבענו, הלא כן?" יושבי השולחן הנהנו. "אם כך," אמר ארנולד," נצתרך לדבר עם ר'". כולם פנו להסתכל על הדמות בשחורים שהיתה עד כה שקטה. הדמות שלפה את ידיה הלבנות ושילבה אותן. "אני מניח שזה כן," אמרה הדמות עם הברדס.
במרחק גדול משם נשמעה צרחה אדירה, היא היתה במגדל הצפוני ביותר של הוגוורטס.
|