מה מכשפות רוצות

תודה רבה על התגובות בפרק הקודם! אני אשמח לתגובות גם הפעם.

אוהבת המון ;)

תיהנו..

שיעור מס' 4 - אתה, הוא וכל השאר

אני באמת לא יודע למה, אבל תמיד ללא יוצא מהכלל יהיה מישהו שם למעלה שיפריע לנו בלכבוש את המכשפה שלנו. המישהו הזה, מישהו שבהחלט היה חוטף כמה קללות ללא מחילה מבחינתי, ימצא דרך לשבש לנו את התוכניות. כמו לדוגמה – כשאותה מכשפה מסוימת מחבבת אחר. זה לא תמיד בשליטתנו, אבל לפעמים היא בהחלט מחבבת מישהו שהוא הכול מלבדנו. אם הבנתם למה אני מתכוון, אתם ודאי יודעים כמה מתסכל זה.

כלל מס' 4 – אין ברירה, אלא להראות לה שאתם פשוט יותר טובים ממנו. ולפני שתתייאשו ותוותרו בטענה "שהוא מושלם" נסו באמת להדגיש את הצדדים הטובים שלכם (בכל אחד מאיתנו יש לפחות צד אחד כזה, מתברר), ותהוו לו תחרות מתמדת. אל תוותרו ובכלל, תמחקו את השם פועל המיותר הזה "לוותר" מאוצר המילים שלכם. כך הכול יהיה הרבה יותר פשוט.

עד הפעם הבאה – ס. מאלפוי

_________

"לילי, תיזהרי!" אבל זה היה מאוחר מידי. לילי פוטר התנגשה בגוף מוצק כלשהו בעוד גלימתה מתלכלכת לחלוטין מעוגת שוקולד טרייה ומיץ דלעת מתוק עד כדי בחילה. היא פערה את פיה בתדהמה בעוד מאחוריה ג'ניפר נאנחת בייאוש. אם לילי רק הייתה שומעת אותה בזמן כל זה לא היה קורה.

"הו, מרלין! אני כל כך מצטער!" קרא הגוף בהתנצלות. לילי ההמומה הרימה את עיניה אל עבר הדובר ונתקלה בזוג עיניים חומות וגדולות. "תני לי לעזור לך," הוסיף. הוא הוציא ממחטה לבנה כמעט כאילו מהאוויר עצמו וניקה בעדינות את גלימתה של לילי. זו רק צפתה בו בקהות חושים מוחלטת ובבלבול. "אני מצטער, לא ראיתי אותך," אמר שוב לאחר שסיים. לילי הנהנה באטיות מייסרת בעוד מאחוריה ג'ניפר כמעט מאבדת את זה לגמרי. "תגידי משהו, כל דבר, לילי," מלמלה בעצבנות.

אבל לילי המשיכה להנהן בטיפשות, דבר שהצחיק מאוד את הדובר. "את גם יודעת לדבר?" גיחך.

לילי התעשתה במהירות וענתה בכעס, "ברור שכן."

הוא חייך. "הבהלת אותי לרגע. אני ג'ק היידן, ואת?"

"לילי פוטר," זרקה. היא משכה את ג'ניפר המבולבלת ועקפה אותו במהירות.

"באמת נחמד לפגוש אותך, לילי פוטר," קרא. אבל לילי וג'ניפר הכרוכה מאחוריה היו הרחק מהאולם.

ג'ניפר השתחררה מאחיזתה התובענית של לילי ושפשפה את ידיה בכאב. "מה כל זה היה?"

"ראית אותו? התנגש בי ואז מתגרה בי! מי הוא חושב שהוא?!" קרא לילי בזעם.

"כן.. אבל את חייבת להודות שהוא נראה לא רע," מלמלה ג'ניפר בעוד היא מלקקת את שפתיה שהיו יבשות משום מה.

לילי נחרה בבוז. "לא אכפת לי איך הוא נראה!"

ג'ניפר שילבה את ידיה על חזה בתוכחה. "יש לך נטייה מדאיגה לדחות בנים שמחזרים אחרייך. בקצב הזה לעולם לא יהיה לך חבר," נזפה בה, כמעט כאילו הייתה ביתה.

לילי צחקה בזלזול ופטרה את דבריה בתנועת יד. "אני לא רוצה חבר."

"כל אחת רוצה חבר. זה חוק טבע ידוע," אמרה ג'ניפר בבלבול.

"טוב, אז כל אחת מלבדי. חוץ מזה את לא באמת מצפה שאני אקבל את אחד הגלמים הלו שבהוגוורטס!"

"את מקרה אבוד," נאנחה ג'ניפר המילטון בתסכול. לילי משכה בכתפיה, כאילו אומרת 'קבלי את מה שיש'. היא גררה אותה אל המטבחים בעוד היא ממלמלת שהיא מעדיפה לאכול ארוחת בוקר במטבחים מאשר להיתקל שוב בג'ק הזה. ג'ניפר רק נגררה אחריה בלית ברירה.

_________

"הוא לא מפסיק להסתכל עלייך."

"מה? מי?"

"ג'ק היידן."

לילי קברה את פניה בידיה בתסכול ובייאוש, מנסה להיעלם. ללא הצלחה כמובן. היא הייתה בשיעור תולדות הקסם. היא ועוד קבוצה של גריפנדורים וריינבקלואים בני השנה השביעית. אותו ג'ק היידן, כך מתברר, היה ריינבקלואי בן השנה שלה שלא הפסיק להסתכל עליה. בלאו הכי הייתה זו משימה כמעט בלתי אפשרית להתרכז בשיעורי תולדות הקסם, ובזכותו של ג'ק הנודניק היא הפכה לבלתי אפשרית בעליל. "אני לא מאמינה," מלמלה.

ג'ניפר חייכה חיוך רחב ומרגיז. "אני דווקא כן. הוא חמוד ובהחלט נראה לא רע. לילי, אולי זו ההזדמנות שלך."

לילי הסתכלה עליה בתמיהה, מתקשה לרדת לסוף דעתה. "ההזדמנות שלי?" חזרה אחריה בלחש ובבלבול.

"ההזדמנות שלך להשיג חבר. אני חושבת שהוא באמת מחבב אותך."

"לא שוב, ג'ניפר! חשבתי שסיימנו עם הנושא הזה! הוא לא יכול לחבב אותי. הוא לא מכיר אותי!" קראה בזעם ככל שיכלה מבלי שהפרופסור המשעמם ישמע אותה.

"אז למה הוא לא מפסיק להסתכל עלייך? הוא ממש נועץ בך מבט!" אמרה ג'ניפר בהתלהבות.

"לא אכפת לי למה," ענתה במרמור. "אפשר לפחות לדבר על זה בסוף השיעור? אני באמת איבדתי את פרופסור בינס," התחננה.

ג'ניפר משכה את כתפיה בשעמום. "אני איבדתי אותו ממזמן. תעירי אותי כשהשיעור מסתיים," ביקשה. חיוך קטן התפרש על פניה של לילי פוטר והיא נענעה את ראשה בחוסר אמון. בעוד ג'ניפר נשענת על שולחנה ועוצמת עיניים בתקווה נואשת להירדם כתבה לילי במרץ את דבריו של פרופסור בינס על מלחמה כזאת או אחרת. זה ערך כמו נצח אומנם והיה נדמה כמעט בלתי אפשרי, אבל השיעור נגמר לבסוף. לילי טלטלה מעט את ג'ניפר וזו קמה בתנועה חדה בעוד לילי מצחקקת לעצמה. הן ארגנו את חפציהן במהירות והתכוונו לצאת מהכיתה כשג'ק חיכה להן בפתח הכיתה. ג'ניפר חייכה  חיוך ערמומי והלכה לה כשהיא ממלמלת, "אני אשאיר אתכם לבד. בדיוק נזכרתי שאני צריכה לעשות משהו."

זה בהחלט עבד לטובתו של ג'ק שחייך אל לילי חיוך נחמד. היא, מכל מקום, זעפה את פניה ומלמלה, "קוראת לעצמה חברה," בכעס.

"היי, לילי פוטר," העיר אותה ג'ק מהרהוריה.

"היי," אמרה בזעף.

הוא נשען ביתר נוחות על משקוף הדלת וגירד בעורפו במבוכה. הוא נראה פתאום נבוך משהו. "תראי, לילי פוטר, אני יודע שאנחנו לא מכירים בכלל, אבל חשבתי שאולי.. ננסה להכיר. את באמת מאוד.. מוצאת חן בעיני." לילי זקפה את גבותיה בהפתעה ובמעט חוסר אמון. הוא המשיך, "בשבוע הבא תהיה יציאה להוגסמיד. מה את אומרת שנלך את ואני?" שאל אותה.

לילי השתלטה ברגע האחרון על הדחף הבלתי נשלט שהיה לה לצחוק לו בפרצוף. "אני.. אני לא יודעת.." ניסתה להתחמק.

"תחשבי על זה. קחי את הזמן, אני לא הולך לשום מקום," אמר בחיוך שובה לב.

היא ידעה בדיוק מה היא חושבת על זה ומה תהיה תשובתה, אבל הנימוסים חייבו אותה לא להביך אותו יתר על המידה, למרות הסיפוק שהייתה מקבלת מהדבר. "בסדר," אמרה לבסוף בכניעה. "אני אחשוב על זה."

"מצוין," ענה. הוא החזיר תלתל כתום וסורר משיערה אל מאחורי אוזנה בעוד היא תוהה כמה חצוף אדם יכול להיות והאם היא יודעת כל מה שהיא צריכה לדעת על ג'ק היידן. הוא חייך אליה חיוך אחרון ויצא מהכיתה. לקח ללילי כמה דקות טובות עד שמוחה פקד על רגליה לזוז. היא צעדה במסדרון בצעדים גמלוניים כשראשה עסוק במחשבות טורדניות ובאלפי דרכים כיצד לקלל את ג'ק היידן הנודניק וג'ניפר המילטון שנטשה אותה לבדה.     

כשהגיעה אל חדר מעונות הבנות של השנה השביעית בגריפינדור, ראתה שם את ג'ניפר מחכה לה בציפייה, כמעט תולשת לעצמה את השיער. " 'בדיוק נזכרתי שאני צריכה לעשות משהו'? באמת, ג'ניפר?!" התנפלה עליה לילי.

ג'ניפר חייכה חיוך תמים. "בדיוק סיימתי, טוב שאת מתעניינת." לילי גלגלה את עיניה בזלזול. "אז מה הוא רצה?" הוסיפה ג'ניפר בהתרגשות.

"שאני אצא איתו להוגסמיד בשבוע הבא," אמרה לילי במרמור. היא נפלה על מיטתה וקברה את ראשה בתוך הכרית.

"ידעתי! ידעתי!" צרחה ג'ניפר בהתלהבות. "ומה אמרת לו?" הוסיפה.

"שאני אחשוב על זה. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, אני בהחלט הולכת להגיד לו 'לא' ".

ג'ניפר כמעט דפקה את ראשה בקיר. "למה את כל כך עקשנית?!" קראה אל חלל החדר.

"אני לא רוצה לצאת איתו להוגסמיד. ג'ניפר, הוא נוראי!"

"אבל אצלך כולם נוראים, אז מה זה כל כך משנה?" מלמלה. כשראתה שחברתה לא מגיבה, התיישבה על מיטתה על ידה. "תראי, לילי," פתחה בזהירות, "אני לא רוצה שתעשי משהו שלא טוב לך. אבל אולי תנסי? באמת, אין לך מה להפסיד," אמרה בעידוד.

לילי שתקה, אל לאחר מספר דקות אמרה במרמור, "בסדר. אני אחשוב על זה." צעקות השמחה של חברתה נמשכו במשך זמן רב ואילצו כמה גריפנדורים תמימים לסתום את אוזניהם.

_________

סקורפיו תיאודור מאלפוי בדיוק התהלך לו באחד ממסדרונות הוגוורטס הרבים כשנתקל לשמחתו בלילי לונה פוטר. המכשפה "האהובה" עליו. בזכות אותה מכשפה אהובה כבר כמה לילות ארוכים שהוא ישן לבד ללא אף אחת לצידו. משהו שבהחלט צריך לתקן, חשב, הלילה. מאז שעזר לה להכין את השיקוי לפני מספר ימים לא דיבר איתה, ועל כן מצא את זה כזמן המושלם ביותר. "היי, פוטר," אמר בקול הכי נחמד שלו.

"שלום גם לך," זרקה בזריזות. היא התכוונה לעקוף אותו במהירות וללכת אל עבר הספרייה, אבל הוא מנע ממנה לעשות כן. "מה יש לכולם היום?! זה היום השנתי שלי ובתור פרס כולם החליטו לנדנד?" רטנה. הוא הסתכל עליה בשאלה, גבותיו הבלונדיות מורמות. היא גלגלה את עיניה בזעם. "מאלפוי, באמת שאין לי מצב רוח לזה היום. לא היום."

"קרה משהו?" שאל. היה בקולו דבר מה שלילי לא הצליחה לפענח, כמעט דאגה. אבל היא פסלה את זה במהירות.

"כאילו שאכפת לך!" ירתה לעברו.

"אכפת לי," אמר ברוך. היא לא נראתה מאמינה כל כך, מסופקת אפילו. "תספרי לי," ביקש.

היא עקמה את אפה ברוגז וחשבה על כך מעט. "אני לא מאמינה שאני עושה את זה.." מלמלה. "אני לא מאמינה שאני מספרת לך את זה.." המשיכה. היא התיישבה באנחה על רצפת המסדרון בעוד סקורפיו ממהר להתיישב על ידה. הוא שילב את ידיו על חזו, מחכה שתתחיל. "ג'ק היידן הזה. הוא בלתי נסבל. הוא לא מפסיק להציק לי," אמרה לבסוף.

סקורפיו הופתע, אבל לא הראה את זה. הוא הכיר את ג'ק היידן. הוא היה ריינבקלואי ממוצע וחסר מוח. סקורפיו תמיד דבק בגישה שהוא ללא ספק לא מתאים לבית ריינבקלו. ההסבר היחיד שהצליח למצוא לכך היה שגם מצנפת המיון עשוה טעויות לפעמים. "מה הוא עשה?"

"הגולם הזה הזמין אותי לצאת איתו להוגסמיד!" קראה בייאוש. "ולא, מאלפוי, אני לא רוצה לצאת איתו," מיהרה לומר.

חיוך מסופק ומרוצה עלה על פניו של סקורפיו. היא לא רוצה אותו. זה כבר טוב. "אני לא רואה את הבעיה. פשוט תגידי לו 'לא' ".

"הייתי עושה את זה, בשמחה אפילו, אבל ג'ניפר גם מנדנדת לי. היא חושבת שהוא ההזדמנות שלי לחבר!" קראה. היא טמנה את ראשה בין כפות ידיה. "היא לא מפסיקה להציק לי!"

הוא שתק. לאחר מספר דקות בהם הייתה שתיקה מעיקה בין השניים, לילי הציצה אליו בחשד. הוא נראה מהורהר משהו. "טוב, אז זה המצב – " התחיל, "אני יודע שאת תחשבי שאני מנסה לנצל את ההזדמנות, אבל יש לי פתרון שבאמת יכול לעזור." היא זקפה את גבותיה בשאלה ובסקרנות, מחכה שימשיך. "אם אני ואת נצא להוגסמיד תוכלי גם להשתיק את חברה שלך וגם לא לצאת עם היידן," אמר.

לילי צחקה בזלזול וקמה בחדות מרצפת המסדרון. "הייתי צריכה לנחש! מה חשבתי לעצמי כשסיפרתי לך את זה?! לא, מאלפוי. אני לא מתכוונת לצאת איתך להוגסמיד!"

הוא תפס בידה רגע לפני שהסתובבה ונעלמה לו. "חכי רגע, פוטר. אני באמת חושב שזה יכול לעזור לך," אמר באיטיות. עיניה הכחולות היו יותר מידי קרובות אליו, ומסיבה כזו או אחרת סקורפיו מצא את עצמו נאבד בתוכן.

"אתה חושב שזה יעזור לי?! תגיד מה שתגיד על ג'ק היידן, אבל אתה תמיד תהיה יותר גרוע ממנו!" אמרה בארסיות.

"אני לא יותר גרוע ממנו, ואת יודעת את זה," התגרה בה.

היא צחקה בבוז. "אם הייתי יודעת את זה לא הייתי מעדיפה לצאת איתו מאשר איתך," אמרה בתוכחה.

"את לא באמת תצאי איתו במקומי," ביטל את דבריה.

"רוצה לראות?" היא השתחררה בקושי מאחיזתו וצעדה בנוקשות על רצפת המסדרון.

"אני לא מאמין לך!" קרא אחריה.

"אז חכה ליציאה הבאה בהוגסמיד. אני בטוחה שאחרי זה תאמין," קראה גם היא.

"לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל איתה!" צעק בכעס כשנעלמה מהמסדרון.

"אז זהו זה? התחלת לצעוק על קירות?" שמע פתאום. הוא הסתובב וראה את כריס, מגחך לו בהנאה בפתח המסדרון.

"מה אתה רוצה?" סינן.

"הי, הי. תירגע, טוב? אני חבר שלך," הרגיע אותו. כריס סמית' מעולם לא ראה את חברו הטוב כל כך עצבני. לחיו היו אדומים מכעס, הוא החזיק את שרביטו בנוקשות – כמעט כאילו מלחמה עומדת לפרוץ – וגבותיו ומצחו היו מכווצים בכעס. מכאן לא היה קשה להסיק שסקורפיו תיאודור מאלפוי לא במצב רוח לבדיחות. "מה קרה?" שאל כריס בחשש.

"המכשפה הזו עוד תוציא אותי מדעתי! אני נשבע לך, אם לא הייתה בינינו התערבות הייתי ממזמן מתרחק ממנה. היא מתכון בטוח לאסונות! היא משוגעת על כל הראש!" אמר בזעם.

לכריס לא לקח זמן רב מידי כדי להבין על מי הוא מדבר. "תקשיב, חבר, אם היא עד כדי כך משגעת אותך אפשר להפסיק את ההתערבות. באמת, זה שום דבר," אמר בפיוס.

סקורפיו הניד את ראשו לשלילה. "לא, לא, לא. זה כבר הרבה מעבר לזה. אתה לא מבין? היא היחידה שמתנהגת ככה. כל אחת אחרת הייתה ממזמן שלי. בדיוק בגלל זה אני חייב לגרום לה להתאהב בי. התערבות או לא התערבות – זה ממזמן לא העניין."

"אבל תראה מה היא עושה לך! אתה לא נראה טוב, ברצינות," אמר כריס בדאגה.

"לא אכפת לי. אומנם צריך לאשפז אותה בקדוש מנגו, אבל לילי פוטר תהיה שלי. אני נשבע לך," אמר סקורפיו בנחישות.

כריס סמית' לא נראה מרוצה במיוחד. הוא באמת ובתמים דאג לחברו. כל עניין ההתערבות הזו החל לצאת משליטה. אבל מצד שני, לנסות לשכנע את סקורפיו מאלפוי לרדת מעניין כלשהו הוא משימה בלתי אפשרית. עדיף לוותר מראש, כך זה בטוח יותר, מניסיון ידע כריס. "איך שאתה רוצה," אמר לבסוף. "אז ממשיכים את ההתערבות?" הוסיף בבלבול.

סקורפיו חייך. "ועוד איך."

_________

"ג'ק! ג'ק, אפשר לדבר איתך רגע?" אמרה לילי בעוד היא נדחפת בין חבורת ריינבקלואים בני השנה השביעית.

"בטח," אמר בחיוך. הוא נפרד מחבריו במהירות והוא ולילי ניגשו אל פינה יחסית מבודדת ממצוטטים בלתי רצויים.

"אז ככה," פתחה, "חשבתי על מה שהצעת והחלטתי ש – " הוא הסתכל עליה בציפייה. היא חייכה חיוך קטן בעוד היא משחקת באצבעותיה. "החלטתי שאני אשמח לצאת איתך להוגסמיד."

חיוך רחב התפרש על פניו של ג'ק. "אני באמת מאוד שמח, לילי פוטר," אמר בהתרגשות. היא התאמצה לחייך חיוך כנה ואמיתי. "אני אפגוש אותך בתשע בבוקר ליד הכניסה של הוגוורטס," אמר.

"מוסכם." הוא חייך חיוך אחד אחרון והלך בחזרה אל חבריו. לילי הביטה בגבו המתרחק ונאנחה.

"אז איך היה?"

"ג'ניפר," מלמלה לילי. "הבהלת אותי!" אמרה בכעס מעושה.

"כן, כן. שיהיה. אז איך היה? ספרי לי הכול! הסכמת בסוף?" שאלה בהתלהבות.

"כן."

"כן?!"

"כן."

ג'ניפר פערה זוג עיניים גדולות. "אני לא מאמינה! רגע, אבל.. מה גרם לך לשנות את דעתך?" שאלה בסקרנות מהולה בבלבול.

"מאלפוי," מלמלה לילי במבוכה.

ג'ניפר הסתכלה עליה בתמיהה. "את רוצה להגיד לי שהסכמת לצאת עם ג'ק היידן רק בשביל לגרום לסקורפיו מאלפוי לקנא?"

"כן.. כלומר לא! לא כדי שיקנא, אלא כדי שילמד!" אמרה לילי ברוגז. "כדי שיבין שאני לא בובת המשחקים שלו!" ג'ניפר נאנחה בייאוש, גלגלה את עיניה ומשכה בכתפיה בהכנעה. היא הכירה את לילי מספיק זמן בשביל לדעת שהנה זה מתחיל.

הפרק הקודם		הפרק הבא