I hate my life

יצא די ארוך יחסית לקודמים (;

אהה ! בסוף יש טיפה אלימות .. לא משהו קריטי, אבל בכל זאת אני צריכה להזהיר P:

תהנו (:

פרק 4

כשלידל עלה לרכבת, היא הייתה כמעט מלאה לגמרי. לידל ידע שאם הוא לא ימהר למצוא לעצמו מקום, הוא יצטרך להיתקע עם גריפינדורי אחד שבטח שונא אותו בגלל היותו סלית'ריני. הוא שנא את הדעות הקדומות האלו, שהסלית'רינים הם הרעים ושהגריפינדורים הם כביכול התלמידים המושלמים, אלו שכל תלמיד היה רוצה להיות כמוהם.  

ובכל זאת, לא כל הגריפינדורים שנאו את בית סלית'רין. הפוטרים והוויזלים לדוגמה, דווקא היו ביחסי ידידות עם סלית'רין. אולי זה קשור לעובדה שאלבוס פוטר מוין לסלית'רין, לשמחתו הרבה של אחיו הגדול ג'יימס. לא שמחה אמיתית, אלא שמחה לאיד.

"היי, סנייפ!" לידל שמע קול מאחוריו. הוא הסתובב וראה את פוטר. אלבוס פוטר, כלומר.

מאחורי אלבוס עמדו ג'יימס ולילי, ועוד אחורה לידל זיהה שני ראשים ג'ינג'ים.

"היי פוטר!" לידל אמר. הוא הסתובב וגרר את מזוודתו אחריו לכיוון הילדים למשפחת פוטר. "היי וויזלי"!

"אתה יודע שאני לא אוהב שאתה קורא לכולנו באותו שם". אמר ג'יימס ותקע בלידל מבט חודר, שהיה קשה להבין אם הוא אומר את זה ברצינות או לא.

"אני לא מתכוון לקרוא לכל אחד מכם בשם הפרטי שלו, ג'יימס." לידל ענה והסתובב. "אתם באים למצוא מקום"?

המזוודות של הילדים קרקשו על הרצפה והרעידו חלושות את הקרון. הם פסעו כמעט לכל אורך הרכבת עד שמצאו תא פנוי. ג'יימס נטש אותם באמצע לטובת חבריו.

לידל, רוז, הוגו, לילי ואלבוס נכנסו לתא השומם והתיישבו ממש רגע לפני הצפירה האחרונה של הרכבת.

"הגיע הזמן". לילי מלמלה, וכשמה לב למבטים שננעצו בה היא הוסיפה "שהרכבת תזוז" בטון שאומר 'הייתם כבר צריכים לדעת את זה'.

למשך כמה דקות, התא היה דומם באופן מביך במיוחד, אבל בסופו של דבר, במשפחה כמו במשפחה, אין דבר כזה מבוכה.

"אז"... אמרה רוז במטרה להפר את הדממה וכיווצה את פיה. "מי מתנדב לספר לנו ראשון איך היה החופש שלו?"

"אוי, רוז, את יודעת שזה לא באמת מעניין אף אחד". אמר לה אלבוס.

"למה, לך יש רעיון יותר טוב לשיחה?"

"אני הייתי הולך על שיחת שינה."

"שיחת שינה, אלבוס? פשוט תגיד שאתה רוצה לישון". היא אמרה והכתה בחולשה את ראשו, בחיבה כמובן.

"אז אני הולך לישון". אמר אלבוס, והצטנף בתוך מושבו. "יש למישהו שמיכה במקרה"? גלגולי העיניים של כל יושבי התא הבהירה לאלבוס שעדיף לו לשתוק, אחרת הוא יחטוף.

בעוד אלבוס נרדם, שאר הנוכחים היו ערניים מתמיד.

הם העבירו שיחות קצרות. פעם לידל דיבר עם הוגו, ורוז עם לילי, ופעם לידל עם לילי, ורוז עם הוגו. ג'יימס פוטר נכנס לתא בדיוק כאשר הוגו ולילי החלו לריב על קלף צפרדע שוקולד.

"על מה המהומה, אחות ובן דוד?" שאל ג'יימס, נשען עם שתי ידיו על דלתות התא ומתנדנד עם כל מהמורה על מסילת הרכבת. הוא בחן את לילי והוגו, והחליט כי בתור אחיה הגדול של לילי הוא צריך להיות נגדה. "לילי את צריכה לתת לו את הקלף הזה", פסק.

"מה אתה יודע בכלל"? לילי הפנתה את מבטה הזועף לכיוון ג'יימס והתאפקה לא להרביץ לו. "אתה לא היית פה כשמצאתי את הקלף הזה!"

"אה, אז את מצאת את הקלף הזה"? קולו של הוגו נשמע, כעוס ומעוצבן לא פחות מזה של לילי. בדומה לאביו, תנוכי אוזניו האדימו וסומק עלה על לחייו הבהירות.

"כן, הוגו. אני מצאתי את הקלף"!

"לא, את לא"!

"אתם נשמעים כמו ילדים בגן". התערב לידל, על פניו מבט רציני אך עיניו משועשעות.

"אולי הם באמת עדיין בגן". מלמלה רוז ועל אף הקול החלש שלה היא זכתה בשני מבטים זעומים מצד הוגו ולילי.

"אני מתנדב לקחת את הקלף". אמר ג'יימס בקול סמכותי מאולץ. הוא נגע בקלף והסתכל על הדמות שעליו. "אני לא מאמין! איגנטיה ווילדסמית'" - "ממציא אבקת הפלו" מיהרה רוז לומר - "שנים אני מחפש אותו. עכשיו אני באמת מתנדב לקחת את הקלף הזה". הוא הושיט את ידו לעבר הקלף כדי לקחת אותו אך בדיוק אז לילי והוגו החליטו להתאחד.

"לא"! הם צעקו יחד.

"אבל אני צריך אותו כדי להשלים את האוסף שלי"!

רוז הביטה בג'יימס בשעשוע מהול ברצינות. "אתה לא תיכנס למריבה הזאת, ג'יימס". היא אמרה לו ולרגע הוא חשב לנפנף אותה מעליו.

"צודקת, בת דודה. אז מסתר שכן ירשת את השכל של אמא שלך!".

"חה". היא נשפה לעברו בבוז.

ג'יימס שלח לעברה מבט מלא רחמים, ואז הבחין בילד המצונף. חיוך זדוני עלה על פניו. "הוא ישן"? הוא שאל והצביע על אלבוס.

"לא, זו בובת אלבוס שהבאנו לכאן כי אנחנו נהנים לייצר בובות. ברור שהוא ישן, אידיוט"! לילי ירקה לעבר אחיה הגדול.

"קצת כבוד לאחיך הגדול, לילי לונה פוטר"! אמר ג'יימס בקול מתנשא.

"קצת שכל בראש, ג'יימס סיריוס פוטר"! לילי החזירה לו באותה נימת טון. ג'יימס הסתכל עליה במבט שאומר 'מה-שתגידי' ומיהר לעמוד על קצות אצבעותיו ולהימתח ככל שיכל כדי להגיע למזוודה. זה לא באמת היה משנה לו של מי המזוודה, העיקר שיהיה בה את מה שהוא היה צריך.

"ג'יימס", אמר לידל. "מה אתה עושה עם המזוודה שלי"? נימת חשדנות נוספה לקולו.

"נהנה". ענה ג'יימס בתגובה והפיל את המזוודה על הרצפה בקול רועם. הוא זכה למבט מעוצבן מלידל, שבכלל לא היה מרוצה מהעובדה שהאח של החבר הכי טוב שלו מתכוון לחטט לו במזוודה, והוא אפילו לא יודע למה. כמה דלתות של תאים נפתחו כדי לראות על מה המהומה, אבל ג'יימס השתיק אותם ונפנף את ידיו מולם במטרה שייסגרו את הדלתות ויחזרו לענייניהם.

ג'יימס החל לפתוח את המזוודה כשמשהו, או יותר נכון מישהו, קפץ עליו מאחור.

"חתיכת חלאה"! אלבוס צעק בעודו מנסה לחנוק, ללא מטרת הרג, את ג'יימס. הוא ניסה לבעוט בו עם שתיו רגליו, משימה שהתגלתה כבלתי אפשרית לאור העובדה שג'יימס ניסה לנער את אלבוס ממנו בדיוק באותו הזמן.

"זה היה בצחוק, תינוק"! ג'יימס נופף עם ידיו באוויר, מנסה להשתלט על פרצי הזעם של אחיו.

"אני לא תינוק"!

פלאק.

"האמת שאתה צודק, אתה די חזק". אמר ג'יימס לאחר שקיבל בעיטה הגונה באחוריו. ידיו של אלבוס עדיין היו כרוכות סביב צווארו הדק, ורגליו כבר היו על הקרקע. ג'יימס לו רצה לתת לאלבוס לצאת בשלום מהבעיטה, אך יד נשית למדי הופיעה ביניהם.

"נשמח להגיע להוגוורטס בשלום". אמרה רוז, גופה חוצץ עכשיו בין האחים.

"זה דווקא היה מעניין", אמר הוגו ורוז הביטה בו במבט קודח. "אני הייתי מתערב על אלבוס". אלבוס חייך, וג'יימס גלגל עיניים. רוז התיישבה במקומה, וסימנה בעיניה לשני האחים להירגע. ג'יימס נופף ליושבי התא, וחזר לחבריו.

" בן - " התחיל אלבוס, אבל נקטע על ידי לילי.

"אתה אולי תינוק, אבל אוצר המילים שלך מרשים למדי". היא אמרה וזיכתה אותו במבט משועשע.

תגובות / הערות / הארות / כל דבר אחר ייתקבלו בשמחה (;

הפרק הקודם		הפרק הבא