I dont give a shit

המשךך ! (:

אני יוצאת מהמכונית בקפיצה מעל הדלת (אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה פתחתי את הדלת של המכונית, יכול להיות שהיא אפילו כבר תקועה מזה שאף פעם לא פותחים אותה). אוקס מגחכת במושב שלה, והנהג ממהר לפתוח לה את הדלת ולהושיט לה יד לקום. אני מתעלמת משניהם וצועדת לכיוון הבית. אני מריחה את הריח המלוח של הים שמאחורי. מקום שאני אבלה בו הרבה כנראה. אני נעצרת כמה מטרים לפני הכניסה ומרימה את הראש. הבית עצום מבחוץ ומואר באור צהבהב בהיר. הוא מוקף בגינה ירוקה וגדר לבנה מבריקה. אני פותחת את השער של הבית וצועדת קדימה.

הכניסה לבית נמצאת כעשרה מטרים מימיני, והיא מצריכה עליה ב-4 מדרגות שיש לבנות ומבריקות. אני פונה שמאלה, ומגלה מדרגות סלעיות שלצידן בריכת דגים קטנה, והמון צמחייה ירוקה מסביב. אחרי המדרגות נמצאת הגינה. משטח דק ענק מכסה כחצי מהגינה, ובחצי השני יש בריכה צלולה בצורה של שעועית יבשה, ודשא ירקרק שמדיף ריח טרי של דשא שרק נגזם. המים מנצנצים מאורות הבית והירח המלא שמאיר מעליי. באחת מפינות על הדק יש שולחן זכוכית עגלגל, וכיסאות לבנים שמתעגלים יותר ויותר כלפי מטה, ובסמוך לבריכה יש מיטת עץ זוגית, ועליה בד בהיר להגנה מהשמש. בהתעלמות קלה מהכניסה לאחד מחלקי הבית, אני חוזרת לכניסה של הבית ונכנסת דרך הדלת הראשית. הדלת מרשימה בהחלט. היא עשויה עץ עמיד וחלק, והידית מתפתלת בצורה של האות S. הדלת נפתחת למגע הקל ביותר, ואני מגלה מולי רצפה ענקית חלקה ומבריקה. אני כמעט מצליחה לראות את ההשתקפות שלי ברצפה. מימיני יש דלת לבנה לשירותים תכולים, ולפניי מרחבי הבית.

הבית מתעקל מימיני ואני רואה את המטבח. שורה של הארונות עשויים עץ בהיר מכסה את הקיר, ומתחתיהם משטחי עבודה לבנים משיש ומגירות נוספות. אני מחליקה את היד לאורך השיש הקר, ומחטטת בארונות. הם כבר מלאים בכל מיני קופסאות ושקיות. אני מגיעה למקרר ורואה שגם הוא מלא. אני מוציאה מהמקפיא את קופסת גלידת השוקולד היחידה במקרר, ומדמיינת שהיא מתחננת שאני אוכל אותה. זה לא מנומס לסרב לקופסה, אז אני מחפשת כפית באחת המגירות במטבח. כמובן שהכפית נמצאת במגירה האחרונה שאני פותחת. יש זמן שחוק מרפי לא פועל בו? אני פותחת את הגלידה ומתחילה לאכול תוך כדי הסיור בבית. שולחן האוכל העשוי כמובן גם שיש בהיר, ניצב באלכסון וששת הכיסאות הלבנים הגבוהים מוצבים ישרים וזקופים לצד השולחן.

הבית ממשיך להיפתח עוד ימינה, אל סלון רחב ידיים. ספות קטיפה בהירות מוצבות מול ובאנכיות לפלזמה הגדולה. הקיר שמאחורי הטלוויזיה הוא לא קיר למעשה. זוהי ויטרינה שקופה עם נוף לים. בהמשך יש פתח לחצר, לאזור המרוצף בדק כהה.

הקיר שממול לדלת הכניסה, עכשיו אני רואה שהוא ענק, וכמעט לא נגמר. רצפת השיש הצהבהבה מוארת באור הדמדומים מבחוץ. במרכזה יש שטיח בהיר, שצבעו מזכיר את צבע הרצפה, ועל השטיח מוצב שולחן עץ נמוך. מצד אחד של השולחן יש ספה לבנה, ומצדו השני משקיפים לבריכה שני כסאות קש בעלי רגליים ממתכת מבריקה. בסוף הוויטרינה יש פתח נוסף ליציאה לחצר, אותו פתח שראיתי קודם כאשר סיירתי בגינה כמה שניות. אני מביטה מעליי, ומרגישה את שרירי צווארי נמתחים. נברשת מזכוכית (אם אני לא טועה) ניצבת על התקרה שגובהה כאן הוא כגובה התקרה של הקומה השלישית, מה שאומר שלקומה השנייה והשלישית יש מבט לים. ואכן, מאחורי כסאות הקש נמצא גרם מדרגות מתפתל לכיוון הקומה השנייה.  

אני עולה לקומה השנייה עם  השאלה איך אני אסתדר בבית מרגיע ולבן כל כך כשיש לי פרצי אנרגיה בלתי מוסברים כל כמה זמן. גרם המדרגות נגמר על מרפסת קטנה שכמו שאמרתי, אפשר להשקיף ממנה לקומה הראשונה (לספות ולכיסאות הקש), וכן למרחבי הדשא והבריכה שבגינה.

הקומה השנייה ממש משעממת לעומת הראשונה. היא נפתחת בפינת נוחות המאובזרת בספה אפרפרה, שטיח בכמה גווני אפור, שולחן עץ בצורה מוזרה, ואח חשמלית שמוטבעת בתוך הקיר ולהבות מרצדות עליה. הקומה הזאת מלאה במסדרונות צהבהבים ובאינספור דלתות שאני מחליטה לפתוח רק את הקרובות אליי:  הראשון, זה שהכי קרוב אליי, הוא חדר שינה גדול אך יחסית קטן לחדרים שאליהם הייתי מורגלת בבתים הקודמים. אני מנחשת שזה יהיה החדר של הנהג, של הטבחית או של המנקה. שני החדרים הצמודים לחדר הזה דומים לו בגודל, בצורה ובתכולה ואני בטוחה שהם יהיו של אחד האנשים שיעבדו אצלנו בבית. החדר הבא שאליו אני נכנסת הוא חדר אמבטיה לבנבן (נמאס לי מלבן.) שאני בטוחה שהנהג, הטבחית והמנקה ייהנו להשתמש בו, וזה שאחריו הוא חדר אורחים. החדר גדול יותר מהחדרים של בעלי המקצוע, כמעט גדול כמו החדר האחרון שבו חייתי.

2 חדרים נוספים מצויים במסדרות הנגדי לזה שבו חדרי השינה, אחד - יחסית גדול- הוא חדר ספא, שאני בטוחה שאוקס הזמינה במיוחד בשביל לספק את צרכיה שכוללים הירגעות משתי המטלות הקשות שהיא עושה כל יום: השתזפות בשמש ודיבור. החדר מאובזר בכל מיני מיטות, כיסאות והמון ארוניות ומגירות של חומרים. בצמוד לחדר יש דלת לחדר אמבטיה ורדרד ומזוויע. החדר הנוסף הוא חדר קולנוע. זה החדר הכי גדול שראיתי עד עכשיו בבית. אין מנורות על התקרה, אבל מצויים ספוטים צהבהבים על שני הקירות הצדדים האדומים. הקיר הנוסף הוא שחור, וזה האחרון הוא הקיר שעליו מסך ההקרנות. ביחס לגודל החדר, יש מספר ממש מצומצם של מושבים אדומים בעלי משענת לרגליים ושולחן לאוכל. ליד דלת הכניסה יש מכונת פופקורן ודליי פופקורן רב שימושיים. אני רואה דלת נוספת על הקיר השחור, ואני מניחה שזו הדלת שבה מתנהלים כל הדברים הטכניים הקשורים להקרנת סרטים - המחשב, ספריית הסרטים, ושאר דברים שאף פעם לא התמצאתי בהם.

אני יוצאת מהחדר וסוגרת אחרי את הדלת בעדינות. מימיני יש מסדרון רחב נוסף, שכולל עוד חדרי שינה, שירותים ובסופו יש מטבח, שולחן עץ גדול ומין סלון קטן. אני רואה שאוקס בדיוק עלתה במדרגות. שפתיה נעות והיא מחייכת. לוקח לי שנייה להבין שהיא דיברה אליי, אז אני מושכת את האוזניות מהאוזניים ושואלה "מה"?

"בית מוצלח, את לא חושבת"? היא חוזרת על דבריה. אני מושכת בכתפיים. אני ממעיטה לדבר עם אוקס, ואין סיבה שאני אשנה את המנהג הזה שלי דווקא עכשיו. אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני אוהבת את הבית הזה בערך כמו שאני אוהבת את אוקס. ואני לא אוהבת את אוקס. 

אני אשמח לדעת מה אתם חושבים (:

הפרק הקודם		הפרק הבא