טום רידל הסיפור האמיתי

טום עמד מול רציף תשע, כרטיס העלייה לרכבת בידיו. זה מוזר, חשב, אמורה להיות כאן תחנה - הרי כתוב על הכרטיס שהרציף הוא תשע ושלושה רבעים...

רגע, חשב פתאום, הרי בעולם הקוסמים שום דבר לא הגיוני ואני בין היחידים שמכירים אותו - אז הכניסה חבויה איפהשהו. הוא צריך רק לחפש.

לאיטו הוא סקר את המקום, עד שנשען על מחסום במקרה ופספס אותו.

או יותר נכון - נשען עליו ועבר דרכו. זאת הוא הבין כשנעמד והבחין בסביבה שהשתנתה סביבו.

כל תכולת מזוודתו נחה סביבו, אך הוא התעלם מכך. מבטו נלטש ברכבת מעלת הקיטור שלא הייתה שם קודם.

הוא אסף את החפצים ולפתע מישהו הניח יד על מזוודתו. "צריך עזרה?"

"לא תודה. אני בסדר."

"אתה בטוח?"

"אה -"

"לא משנה. אני אעזור לך בכל זאת."

טום השתומם כשהנער באמת כרע על ברכיו ועזר לו לאסוף את הציוד. מסתבר שהאנשים יותר נחמדים משחשב.

לאחר מכן הוא והנער החדש עלו לרכבת. הם התמקמו בתא, והחלו לפטפט.

"איך קוראים לך?" שאל הנער.

"אני טום רידל," אמר טום, "מה שמך?"

"אני ג'וני קראב."

"מהיכן הגעת?"

"אני גר בהוגסמיד, הבית שלי ממש קרוב להוגוורטס. - בחופשות אוכל לבקר את ההורים שלי. ישנתי אצל סבא וסבתא שלי אז הגעתי הנה. "

"כיף לך." נאנח טום.

"מהיכן אתה באת?"

"מפנימייה."

"הו - אתה יתום?" שאל ג'וני, צער נראה בעיניו.

"כן."

"מה קרה להורים שלך?" הוא שאל, מבלי בושה. מצד שני, טום אהב את הישירות הזו - הוא העדיף אותה מאשר את ההסתרות והעקיפין בו הרוב משתמשים.

"אני לא ממש יודע."

"בא - פרשות רצח ליליות? קוסמים שיכורים שחשבו שלהיפטר מהם ממש ישפר להם את המצב הכלכלי הירוד?" שאל ג'וני בהבנה.

"אני לא חושב," ענה טום בבלבול, "אני לא יודע מה קרה להם, כמו שכבר אמרתי לך. הדבר היחיד שאני יודע הוא שאמי מתה בלידה."

"הו - כמה כאוב. האשמה רובצת על כתפיך?"

טום חייך. משום מה הבדחנות הזו הסבה אווירה כבדה שיכלה בקלות להשתלט על השיחה ברגע הזה.

הם המשיכו לפטפט. זה היה משחרר עבור טום, משהו אחר וחדש שהוא לא הכיר בפנימייה.

לבסוף הרכבת נעצרה.

"הגענו," חייך גוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא