מחשבותיו של דמבלדור

אחרי כמעט שעתיים נחתנו בשדה ליד בקתה ביורקשייר, מיד כשנחתתי משכתי את גרינדלוולד לעשב לידי, וצדקתי.

כי שלוש שניות אחר כך רץ אלינו כלב ענק שנהם לכיווננו בכעס. הרמתי את השרביט ואמרתי קונפונדו לכיוון הכלב שהתחיל לחטט ברצפה לידינו מבולבל כולו.

לא הצלחתי לכבוש את הדחף לפרוץ בצחוק, ומפי נפלט צחקוק בלתי מרוסן. השתדלתי לשכב בשקט אבל אחרי רגע הגיע לכיווננו איכר וצעק "מי שם?".

גרינדלוולד הרים את השרביט, לחש אימפריו ואז התרומם ואמר "שלום לך מר ......" האיכר אמר "דרק,דרק גרגורוביץ'."

גרינדלוולד ראה שאני המום ממה שהוא עשה, שלח אלי יד ואמר "נו בוא, אל תהיה כזה כבד."

כשקמתי הסתכלתי על האיכר וראיתי שהוא היה אדם נמוך קומה, בעל שער מאפיר, ועינים כחולות שכרגע היו מזוגגות.

כשנכנסנו לבקתה שלו גרינדלוולד התנשם ואמר לגילימנס בעודו מניף את שרביטו. ולאחר רגע אמר: "דרק אולי תספר לנו את הסיפור על השרביט?"

ודרק סיפר: "לפני שמונה שנים, הלכתי עם אביו של יצרן השרביטים גרגורוביץ' להר דיאבלו. שם, נכנסנו למערה שהיתה מעוצבת כמו קונוס ריבועי, אבל עם רצפה ישרה באצע הקונוס.

הדפנות היו בגובה של כמעט עשרה מטרים, וכל המערה היתה עשויה אבן שיש שחורה וחלקה."

הפרק הקודם		הפרק הבא