מתגרשים

"תפסיק לדבר שטויות!" צעקה אמא ואני הבטתי בה בעיניים פעורות מתדהמה.

"שטויות?" פלט אבא בקול מוזר. עיניו נראו מוטרפות.

"ילדים? אתם יודעים שאמא שלכם נפגשת כבר... שנה שלמה עם החבר המזורגג שלה, ויקטור קרום?!" צעק אבא ופניה של אמא האדימו.

"אמא?" שאלתי והרגשתי איך האחיזה שלי במציאות מתנדנדת. 

אמא לא ענתה. היא לא הביטה בי, באבא, בהוגו או בכל דבר אחר. נראה שהיא על סף התעלפות.

אבל באותו רגע, ממש לא היה לי אכפת.

"תפסיקו כבר, שניכם!" צעק לפתע הוגו. 

"תגיד לאמא שלך להפסיק לצאת עם האקסים שלה מגיל ארבע עשרה, לא לי-" התחיל לומר אבא אבל לפתע קרה הדבר האחרון שציפיתי שיקרה.

הוגו פשוט חבט בפנים של אבא באגרופו הצנום.

מרוב הלם אבא כמעט נפל אחורה, והביט בהוגו כאילו מעולם לא ראה אותו לפני כן.

לפני שמישהו הספיק לעשות משהו, אבא בעט בהוגו בכזאת עוצמה שהוא עף לקצה השני של החדר והתרסק על השידה.

אני ואמא זעקנו באותו זמן.

אמא התחילה לצרוח על אבא כמו משוגעת, אבל אף אחד מההורים שלי לא עניין אותי עכשיו.

רצתי להוגו, שדימם מהמצח שלו. הוא איבד את ההכרה.

"אתה בחיים לא תרים את היד שלך על אחד מהילדים שלי!" צרחה אמי ושמעתי את קול הסטירה על לחיו של אבא. 

לא הסתכלתי לעברם, רק טילטתי נואשות את הוגו שסירב להתעורר. לא רציתי שישאיר אותי לבד, עם שניהם.

"הם גם הילדים שלי, למקרה ששכחת!" צעק אליה אבא, עורקיו בולטים. 

"אבל אתה הפסקת כבר מזמן להתנהג כמו אבא!" צעקה אמי.

"כי את אמא למופת! בוגדת בבעלה שנה ואז-"

"תפסיקו!! שניכם!" צרחתי.

שניהם הביטו בי בפתאומיות. שמתי לב שעיניה של אמא מוצפות דמעות.

אבל זה הגיע לה, ככה חשבתי באותו רגע. זה הגיע לשניהם.

"אני שונאת אתכם! אני שונאת את שניכם!" צרחתי.

הוריי התכווצו כאילו נתתי לכל אחד מהם סטירה.

הרמתי את הוגו (זה לא היה קל, הוא שוקל רק קצת פחות ממני) ורצתי לחדרי.

חטפתי את המזוודה שלי ואז רצתי לחדר של הוגו ולקחתי את המזוודה שלו.

התחלתי לזרוק בגדים, ספרים וכל דבר אחר שנראה לי נחוץ לתוך המזוודות.

כתבתי בידיים רועדות על גיליון קלף מכתב לדודה ג'יני ולדוד הארי ורצתי לקחת את הינשוף המשפחתי מהחדר של אבא ואמא.

"בבקשה, תעוף מהר. אני לא יכולה להישאר פה עוד דקה" לחשתי לו לפני ששיחרתי אותו, המכתב במקורו.

קיוויתי שדודה ג'יני והארי יסכימו לקחת אותי ואת הוגו מפה. ועכשיו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא