החיים שאחרי

אני אשמח אם תגיבו זה נותן המון מוטיבציה להמשיך!!

קריאה מהנה!!

*********************************

דיינה התעוררה בחדר שהיה כולו מקושט בבדים לבנים, ורדים אדומים ונרות רייחנים. "רמוס אם זה עוד אחד מהבדיחות שלך, זה לא מצחיק!" אמרה דיינה בחשש וסקרה את האזור שבו היא נמצאת. היא ראתה את שימלתה המוכתמת בדם ונבהלה. היא ראתה את ידה החבושה ונשמה באיטיות. 'זה לא רמוס, רמוס לא היה עושה משהו שייפגע בה' היא חשבה לעצמה. "מי זה?" היא צעקה, מה אתה רוצה ממני?!"

לילי החזיקה במכתב רועדת השעה היתה שתיים עשרה בצהריים. האורחים היו אמורים להתחיל להגיע בעשרה לשמונה בערב והחופה עצמה היתה בשמונה ורבע. זה אומר שיש להם, "כשבע שעות וחמישים דקות!" קראה ג'ולייט. "מה שבע שעות וחמישים דקות?" שאל סיריוס. "שבע שעות וחמישים דקותלמצוא את דיינה כמובן!" אמרה ג'ולייט, "אל תגידו לי שאתם מוותרים רק בגלל איזה משוגע פסיכי! אנחנו נמצא את דיינה בזמן והיא תעמוד מתחת לחופה יחד עם רמוס!" רמוס ששתק כל העת היה על הריצפה ממוטט. ברגע שהוא שמע את ג'ולייט הוא קיבל מעט תקווה, "את באמת חושבת שנוכל למצוא אותה?" ג'ולייט הינהנה בחיוך.

דיינה התמוטטה על הריצפה מחבקת את עצמה. היא בכתה. בכתה על שחטפו אותה ביום חתונתה, בוכה על החתונה שתתבטל בטח, בוכה שהיא רחוקה מחבריה, בוכה על שהיא בלי אהובה רמוס שלה. היא התגעגעה אליו כל כך. דלת החדר נפתחה. לתוך החדר נכנס בחור כבן גילה של דיינה. היה לו שיער שחור חלק ועיניים כחולות מהפנטות. הוא היה גבוה בראש מדיינה, הוא היה בעל שרירים מוצקים מאוד והיו לו פנים מהממות. דיינה הביטה בו בהלם וכעבור שניה היא צעקה, "רוס?!" "בכבודי ובעצמי," ענה רוס בחיוך, חושף שיניים צחורות וישרות עד מאוד. "אתה עשית את כל זה?!" שאלה דיינה בטונים עולים יותר ויותר. "את לא נשמעת שמחה במיוחד," אמר רוס והוסיף, "ואת צריכה להיות, היום את תתחתני. ולא עם איש הזאב הזה אלא איתי!" דיינה היתה בשוק, רוס היה החבר שלה לפני רמוס עד שהיא נפרדה ממנו בטענה שהוא לא בשבילה. "אני לא יתחתן איתך, אתה מטורף! אמרתי לך כבר אתה לא בשבילי, אתה שוויצר מלא אגו. ואם לשניה אחת חשבת שאני יסכים להתחתן איתך, אתה טועה טעות חמורה ביותר!!" היא צעקה עליו. רוס חייך בשלווה, הוא לא ענה לה, הוא שיחק בה כמו במריונטה.

"רמוס אתה יכול לחשוב על מישהו שהיה רוצה להתחתן עם דיינה?" שאלה אותו לילי. בבת אחת כל העיניים הופנו כלפי פיטר שאמר, "אל תסתכלו עליי נגמר לי מדיינה אחרי שהבנתי שהיא עם רמוס וכלום לא ישנה את זה. חוץ מזה שהייתי איתכם כל הזמן אז זה לא הגיוני." "נכון, סליחה פיטר," אמר רמוס והוסיף, "יש איזה מישהו הוא היה החבר של דיינה לפניי. אני חושב שקראו לו רוס דיימנט." "נו זה מתאים רוס דיימנט- ר.ד, אבל איך נוכל להיות בטוחים שזה הוא?" אמרה לילי בחשש. "הוא הרבה לשלוח לה מכתבים. אני חושב שהם נמצאים כאן," אמר רמוס ופתח מגירה, בתוכה היתה קופסא מלאה במכתבים מרוס. הם השוו בין המכתב שהם מצאו על הריצפה לבין אחד המכתבים שבקופסא. הכתב היה זהה לחלוטין. "השעה היא חמש שלושים ושבע, יש לנו קצת יותר משעתיים להחזיר את דיינה," אמר ג'יימס. "יש בעיה," אמר סיריוס, "איך נמצא אותו?" הם חשבו שניה עד שלילי פלטה, "רשת פלו, פשוט נצעק את שמו ונגיע."

דיינה היתה משוחררת לחלוטין. חוץ מהקטע שהיא נעולה בחדר שהיא עומדת להתחתן בו בכוח, כן היא היתה ממש משוחררת. רוס היה באמבטיה מתכונן לחתונה שלו. כמה שהוא התגעגע לדיינה שלו, 'בסוף היא תלמד לאהוב אותי,' חשב. דיינה שמעה קולות מלמטה והתפללה שרוס לא יישמע אותם.

"אתם חושבים שהגענו לבית הנכון?" לחש ג'יימס. הם עלו ובדקו חדר, חדר. עד שהם מצאו חדר נעול. "אלוהומורה," לחשה לילי. החדר נפתח ומולם הם ראו חדר אמבטיה גדול ומרווח, המים זרמו במקלחת מישהו היה שם. לילי נהיתה אדומה לחלוטין והיא סגרה את הדלת במהירות. "זה היה רוס, אני בטוח!" לחש רמוס. הם המשיכו לחפש עוד חדר נעול. עד שהם מצאו חדר בקומה השלישית. "אלוהומורה," לחשה לילי בשנית. הדלת נפתחה ובתוך החדר היתה לא אחרת מאשר דיינה. שימלתה התנקתה וידה היתה חבושה, הדמעות מחקו קליל את האיפור מעיניה. הם היו מאושרים לראותה והיא היתה מאושרת לראותם. 

לפתע נשמע קול מהמדרגות, "תתכונני דיינה אני עולה!" זה היה רוס. הם קפאו, לילי נעלה את הדלת והם התעתקו לביתה של דיינה.

כשרוס נכנס לחדר הוא ראה שדיינה לא שם. הוא צרח צרחה כל כך חזקה, "אני עוד אנקום בכם!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא