טעות קטנה

הרמיונייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתו של הארי העירה את כול שוכני מגדל גריפינדור.
"מה עכשיו הארי?!" שאלה הרמיוני, מזנקת בכעס ובהלה ממיטתה.
היא הביטה אל הארי ומה שראתה גרם לה להלם מוחלט.
עיניו של הארי היו פעורות לרווחה ודמעות זלגו מהם,
ביד אחת הוא החזיק את המגבת שכיסתה את גופו וביד השנייה הוא החזיק זוג תחתונים לנשים מלאים ב...
דם.
"הרמיוני" התייפח הארי "מה קורה לי עכשיו?"
"אוי לא.." מלמלה הרמיוני, רואה איך מבטו של הארי נעשה בהול יותר.
ואז משום מקום היא התחילה לצחוק.
"אוי אלוהים הארי!!!!! זה יכול לקרות רק לך!!" היא אמרה, לא מצליחה לשלוט בצחוק שתקף אותה.
"אבל למה אני בוכה??!! אני לא אוהב לבכוווותתת" הארי אמר ביפחות, בכיו מתגבר.
"זה תגובות של ה-המחזור.." צחקה הרמיוני, מתנשמת.
"וווווואאאאאהההההה!!!!!!!!!!" הארי לא עמד בזה יותר, אז הרמיוני קמה לעזור לו.
***
"היי הארי" תלמיד השנה השביעית שזרק לו את זה לא יידע מאיפה נחת עליו הדבר הבא:
"תסתום את הפההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!" שאג הארי, עצבים לא מובנים פוקדים כול חלק בגופו.
התלמיד הביט בו בתמיהה והמשיך ללכת, דופק את הראש בטעות בקיר בגלל שעקב במבטו אחר הנערה שחורת השיער.
"תשלוט בעצבים שלך!" אמרה הרמיוני.
"לא יכול!!" קרא הארי.
"אתה חייב!!" אמרה הרמיוני.
הארי נאנח בכעס, "כואבת לי הבטן" הוא אמר.
"זה מהמחזור, בוא נלך למדאם פומפרי, בטוח יש לה כדור נגד כאבים" אמרה הרמיוני.
הארי רצה לבכות, ואז להרוג מישהו, ואז להיכנס לדיכאון, להמשיך לבכות ולהרוג עוד מישהו.
הוא שנא להיות במחזור.
אה! והוא גם היה רעב, מאווודד רעב.
הם המשיכו ללכת לכיוון המרפאה כשפרד התקרב לעברם במסדרון.
הרמיוני נעצה בו במבט שאמר בערך ככה:
'אל תתקרב!! סכנת מוות!! הארי במחזור!!'
אבל פרד, שכול דבר שהיה קשור להארי היה גורם לא לאבד את הראש פירש את זה ככה:
'תגיד לו כבר משהו!! משהו נחמד!! תגיד לו שאתה אוהב אותו!!'
פרד התעלם לחלוטין מהמחשבה שהרמיוני אפילו לא יודעת שהוא מאוהב בהארי.
"הי הארי!" אמר פרד.
"לעזאזל" הרמיוני דפקה את ידה על מצחה.
"מה אתה רוצה?!" שאל הארי בכעס.
פרד נירתע לאחור מרמת הארסיות, "להיות נחמד.." אמר.
הארי נשם נשימה עמוקה, מרגיעה.
מה הוא חשב בעצם על פרד?? השאלה הזאת הטרידה אותו ממש עכשיו, כשנשם את הנשימה המרגיע שלו.
כבר הרבה זמן הוא מנע מעצמו לחשוב כמה שפרד נחמד, נחמד מאוד. הוא גם ניראה טוב. לעזאזל. הוא חתיך!!
וכמה שמעצבן לחשוב על זה שבעצם גם ג'ורג' חתיך, בפרד היה משהו מיוחד. משהו שמשך את הארי.
אבל הארי יידע להסתיר דברים מהסוג הזה, לא סתם הוא הצליח בזה כבר שנתיים.
בהתחלה הוא חשב שזה סתם גיל ההתבגרות לחשוב שאתה הומו, חוץ מזה שהיו בנות שהוא נמשך אליהן וייצא איתן.
אחרי זה הוא הבין שהוא פשוט נמשך לשני המינים, ועכשיו הוא שם לה שמאז שהוא הפך לבת הוא הפסיק להרגיש משיכה לבנות. רק לבנים והמחזור הארור הזה הגביר את ההורמונים שלו פי מיליון מקודם!!
באותו הרגע בו הרשה לעצמו לשקוע במחשבות עבר על פרד הוא הרגיש את זה- כול גופו רצה את כתום השיער.
אבל הארי הוא רצה את פרד בתור הארי הרגיל ולא הארי הבת וזה בלבל אותו.
"מצטער" הוא אמר, גורם להרמיוני להיות מופתעת (שזה מאוד קשה אז תעריכו אותו!!).
"אנחנו בדרך למרפאה" הוסיף.
"למרפאה?? הכול בסדר??" פרד נשמע לחוץ, זה גרם לצמרמורת לעבור בגופו של הארי. תשוקה הזדחלה במעלה ליבו ולפתע הוא הרגיש דקירה חדה בגופו, הוא נרתע מעט.
כמה מוזר.
פרד והרמיוני הביטו בהארי בבלבול.
"קצת כואבת לי הבטן, זה הכול" הוסיף הארי.
"לבוא איתכם?" שאל פרד.
"כן בטח למה-"הרמיוני התחילה "אין צורך" הארי קטע אותה, משפיל את מבטו.
"ניפגש באולם הגדול" הוסיף  והוא משך את הרמיוני משם.
פרד צפה בהם מתרחקים. הוא לא יידע אם הרמיוני ראתה את זה או שהוא רק דמיין, אבל הארי היה ניראה לכמה רגעים כמו עצמו ולא כמו הארי הבת.
פרד ניער את המחשבה המטופשת מראשו, זו בטח היתה הזיה שלו, בגלל שהוא רצה את הארי כול כך. אבל פרד לא יידע שגם הארי הרגיש את זה.
הדקירה המוזרה שחש ברגע התשוקה אל פרד הייתה זהה לחלוטין לדקירות שחש כשהפך לבת אחרי שקרא את מילות הקסם ההן באולם הגדול.
-מה קורה כאן לעזאזל??- חשב הארי.

(הערת הכותבת: "לעזאזל" ביקש מימני להדגיש שנימאס לו כששואלים אותו דברים שהוא לא קשור אליהם! מאיפה "לעזאזל" אמור לדעת??).

גברת פומפרי הביאה להארי כדור לבליעה שהקל על כאבי הבטן שלו ואז היא אמרה לו משהו שהבהיל אותו עד מוות.
"פוטר," היא אמרה בקול שקט "אם אתה יכול לקבל מחזור זה אומר שאתה יכול גם להיכנס להריון".
הארי היה בהלם, הוא בקושי שמע אותה אומרת לו להיזהר, הוא רק הנהן בהבנה וייצא מהחדר.
"הארי? אתה בסדר?" שאלה הרמיוני.
"לא.. אני לא מאמין" מלמל הארי.
"אני מבינה את הבהלה" אמרה הרמיוני, מניחה יד תומכת על כתפו.
"הרמיוני?" הארי סב אליה.
"כן?" היא שאלה.
"אל תספרי לאף אחד, טוב?" ביקש הארי.
"טוב" אמרה הרמיוני, היא חיבקה אותו והם נכנסו לאולם הגדול.
***
היומיים הבאים היו סיוט מהלך.
להארי לא היה מושג איך סיוט יכול להצמיח רגליים ולהפוך למהלך, אבל זה היה ממש ככה!!
הוא כול הזמן כעס, או שהיה רעב, לעיתים הוא רצה להרוג מישהו, לעיתים קרובות מידי.
הוא כול הזמן נדבק להרמיוני וכול הזמן שאל אותה עם יש לו כתם של דם על החצאית.
הוא לא היה רגיל לזה בכלל!!
הרמיוני כול הזמן הייתה צריכה להזכיר לו שזה הזמן להחליף את אמצעי ההגנה ובנוסף לכול הבעיות האלה, שרק שניהם ידעו על קיומם, רון בא בטענה שהארי הפסיק להתייחס אליו ושהוא הולך יותר עם הרמיוני ושגם הרמיוני הפסיקה להתייחס אליו ומסתובבת כל היום עם הארי (יחי ההגיון).
במילים אחרות, חסר לו סקס. (מהרמיוני, לא מהארי!!)
הארי אף פעם לא שכב עם מישהי או מישהו, אז הוא לא הבין מה החיסרון, אבל הוא והרמיוני ישבו עם רון והסבירו לו שבמצבו של הארי, הארי חייב  מישהי נשית לצידו.
בסוף רון סלח לשניהם והבעיה הזאת נפתרה.
לפחות הבעיה הזאת.

הפרק הקודם		הפרק הבא