עבר יום שלם מאז הויכוח של רוונה וגודריק. כאשר רוונה נתקלה בגודריק בטעות, היא הפנתה את ראשה לתקרה והתעלמה ממנו כלא היה. "מה קורה איתך?" שאלה אותה הלגה, "עד לפני יומיים היית האדם הכי מאושר בעול..." פתחה הלגה, אך מייד הבינה."את וגודריק רבתם, נכון?" "עזבי אותי, הפלפאף, " אמרה רוונה, מנסה לשמור על קור רוח. "באמת, רוונה. אני מכירה אותך יותר מאשר את עצמך!" אמרה הלגה, "את וגודריק רתם, נכון?" "זה לא עניינך!" צעקה רוונה, כובשת יפחת בכי. "זה כן ענייני!ענייני שהחברה הכי טובה שלי בדיכאון רק בגלל בחו..." –"פטריפיקוס טוטאלוס!" צווחה רוונה, ומייד הלגה התקשתה כמו אבן, למשך חצי השעה אחרונה. רוונה סיפרה לה הכול, ורק אז אמרה "שחרר!" והלגה סוף סוף הרגישה את שריריה, ולא בטון."אני מצטערת," אמרה רוונה, "פחדתי שתצחקי עליי." "שאני אצחק עלייך?" התפלאה הלגה. "אני מצטערת, מאז הריב אני לא ממש בוטחת באנשים." השיבה רוונה, ואז הוסיפה:"תודה שזרת לי לפרוק את זה." רוונה רק לא ידעה שהיא פרקה את זה גם לסלאזאר, ששמע את העניין במלואו.סלאזאר התעתק לחדרו.לפחות, ניסה להתעתק לחדרו. באמצע ההתעתקות הוא נתקע ביקום הזמן האינסופי, איפה שאנשים עוברים כאשר הם מתעתקים.הוא לא הצליח לנשום, 57 שניות בלי לנשום!סלאזאר אימץ את עצמו, צעק "דפולסו!" כאשר הוא מכוון את השרביט על עצמו.הוא התחיל לנוע במהירות לכיוון כלשהו בלא-נודע, עד שנפל איפשהו. סלאזאר זיהה את המקום, זה היה חלק מהוגוורטס.איך הוא ידע? היו בכל מקום סמלי נשר-הארד, ו...שירותים.ומקלחות.שירותים ומקלחות?!ועוד של רייבנקלו?! דעתו של סלאזאר נטרפה עליו.איך הוא הולך לחזור?הוא רץ במהירות, ניסה לצאת, וראה את רוונה נכנסת. בלית ברירה, הוא התעתק. אותו דבר קרה שוב, רק שהפעם הוא מצא את עצמו בצנרת של סלית'רין.לא נעים בהחלט. סלאזאר, בקושי, הצליח לצאת משם. שעה לאחר מכן, הוא דיבר עם רוונה. "רוונה, תקשיבי." "כן, סלאזאר?" אמרה רוונה, והרגישה "דה ז'ה וו". "אני... אני אוהב אותך."אמר סלאזאר, ואז פתאום הוא קלט מה הוא אמר. "אופס," זה מה שהוא אמר. "אני מצט..." פתח סלאזאר, ואז רוונה שמה את אצבעה על פיו. "ששש," לחשה, ונשקה אותו בתשוקה.הם פתחו דף חדש.
|