למחרת הארי התעורר ובהתחלה לא הבין היכן הוא נמצא. הוא התכוון לשאול: "ג'יני, תוכלי להכין לי ארוחת בוקר?", אך אז נזכר איפה הוא באמת. בלי לחשוב פעמיים הוא התלבש, שטף את פניו ומיהר לחפש את בנו במראה. אך כשהגיע אל המראה לא ראה דבר מלבד השתקפותו. ואז שמע קול מאחוריו קורא: "היי אבא? מה נשמע?" להפתעתו ראה את אלבוס עומד מאחוריו. "אלבוס? איך יצאת מהמראה? היכן ישנת?" אבל אלבוס רק חייך ואמר- "חייב לטוס יש לי שיעור ביי!" ורץ לכיוון המרתפים. רק רגע אחד, אין לאלבוס היום שיעור שיקויים. למרות שידע שזה מעשה פסול, יצא הארי לרגל אחר בנו. בנו נכנס לחדר שהארי לא הכיר, הדלת נסגרה בטריקה והארי נשאר בחוץ. הוא הצמיד את אוזנו לדלת. "איך הלך?" שאל קול אחד. "מצוין" ענה קול שני. "אז התכנית יוצאת לדרך?" שאל הקול הראשון. "מיד" ענה הקול השני. הארי לא הבין במה מדובר. הוא הצליח לשכנע את עצמו שהוא טעה בדרך ובנו רץ למקום אחר, ואלה רק מורים, המדברים על תכנית הלימודים. הוא עלה במדרגות האפלות והגיע לפתחו של הוגוורטס. הוא עלה במדרגות הראשיות ופנה ימינה. הוא טיפס במדרגות תלולות וראה את הדיוקן של האישה השמנה. "סיסמא?" שאלה האישה, כפי שעשתה גם בשנותיו של הארי. "אני מבוגר! אני מלווה ילד! אני לא צריך לתת לך סיסמא!" צעק הארי. "בסדר, לא צריך להתעצבן, הארי פוטר. ברוך שובך". האישה השמנה נתנה לו להיכנס. המקום העלה בו זכרונות כל כך ישנים וכל כך טובים, וממש התחשק לו לחזור להיות ילד. הא חיכה ליד מיטתו של אלבוס. חיכה, וחיכה, וחיכה. לבסוף נרדם הארי על מיטתו של בנו אך למרות שנשאר במעונותיו כל הלילה, בבוקר אלבוס לא היה שם. אלבוס לא בא להניח את חפציו, אפילו לישון הוא לא הגיע. משהו מוזר מתרחש. אבל הארי לא ייתן לזה לקרות. הארי הוא האבא. הוא התלבש וירד בזעם לחפש את בנו. בדרך עבר ליד המראה. הוא הביט דרכה וראה דמות אהובה. הדמות אמרה- "בבקשה תעזור לי אבא". רגע אחד! וודאי חלה כאן טעות! הרי זה לא יכול להיות! הדמות שעמדה מולו במראה הייתה... סוורוס סנייפ.
|