וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

אלללה חופשששש (פרק כשל״פ:) 

רק עוד משו אחד- לופין נשאר איש זאב.. איזה מישהו נשך אותו.

-----פסח---------
לאחר שני שיעורים רצופים שנדמו כנצח, עשו תלמידי השנה השלישית את דרכם אל השיעור השנוא ביותר על הארי, שיעור שיקויים.

ככל שירדו למטה, כך גברה החשכה ונשמע צליל עמום ומרוחק של האגם, בעודם יורדים אל המרתפים.

הדלת של הכיתה הייתה פתוחה. השלושה מיהרו לתפוס את אחד השולחנות היותר מרוחקים מסנייפ.

נוויל לונגבוטום הצטרף אליהם לשולחן של ארבע. בשעה שרוב התלמידים כבר תפסו מקומות והוציאו את ספריהם, המורה נכנס לכיתה.

סוורוס סנייפ נכנס אל הכיתה הדוממת. 

״להוציא ספרים. עמוד 386.״ סנייפ התהלך בחדר בדממה כשלפתע מאלפוי ושני מתלויו נכנסו לכיתה.

״איחרתם. שבו.״ מאלפוי התיישב בשולחן הקרוב ביותר לסנייפ.

״רשע״, אמר רון. ״אם אני מאחר או אפילו רק נכנס אחריו, הוא היה נותן לי עונש״.הארי הנהן. ״אני צודק הרמיוני?״, שאל רון בציפייה.

הרמיוני הביטה בספרה ואז הסתכלה על סנייפ, ואז שוב בספר. ״אתה צודק, רון. הוא באמת רשע! הוא מלמד אותנו על אנשי זאב!״

״בגלל זה הוא רשע? אני דיברתי על האפליות!״

״רון! מה איתך? אנשי זאב? לופין! וזה גם לא התפקיד שלו ללמד על יצורים! זה התחום של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל!״, סנייפ התבונן בהם עד לאותו רגע וכשהארי פתח את פיו לדבר, סנייפ התקרב אל שולחנם.

״מדבר בשיעור, פוטר?״, נזף בו בקול, ״עליך לכתוב לי את השיעור מסוכם בכתב קטן על גליון קלף באורך 50 סנטימטרים לשיעור הבא. וגם אתם״ - הוא הצביע על רון הרמיוני ונוויל -״ אותו הדבר״.

״מה?!״, רון אמר כשסנייפ התרחק. ״זה לא פייר!״

״אדון וויזלי, סתום את הפה או שתקבל ריתוק״. אמר סנייפ ממקומו והתחיל בשיעור.

מאלפוי סובב את ראשו והביט בהם ברשעות. ״כמו שאתם רואים בספר, השיעור היום ידבר על אנשי זאב. אנשי זאב הם אנשים רגילים שננשכו על ידי איש זאב ובזאת נהפכו גם הם לאנשי זאב.

אנשים מסוג זה לרוב אינם רצוים בקרב הקוסמים מחשש שמא ינשכו אותם..״הרמיוני הקשיבה לכל מילה שאמר סנייפ כדי לבדוק שהוא לא מרמז על לופין.

בסוף השיעור, סנייפ נתן את השיעורים לשבוע הבא (״איך יהיה זמן לעונש?״, התלונן רון באוזני חבריו). ״ונדמה לי שיש לכם בהמשך היום שיעור עם הפרופסור לופין..

תשאלו אותו לגבי אנשי זאב, והוא יוכל להסביר לכם יותר, בכל זאת זה התחום שלו״.ושחרר אותם להפסקת צהריים. 

״אעלק ׳נדמה לי שיש לכם שיעור עם לופין׳! ״, אמר רון. 

״הוא בכלל לא אמור ללמד אותנו את זה!״, אמרה הרמיוני בעודם יורדים אל האולם הגדול, לאכול צהריים. ״הוא צריך ללמד אותנו על שיקוים, לא?״״

מה קרה?״ שאלה ג׳יני והתיישבה ליד הארי.״סנייפ רמז בשיעור על המחלה של לופין״, אמר הארי ולקח עוף ותפוחי אדמה.

גם רון מילא את צלחתו.. מכל הבא ליד.

״איך אתם בכלל מסוגלים לאכול?״, נזפה הרמיוני.

״זהשל אתוכ לי לאיפתור אתהמצב״, אמר רון בפא מלא באוכל.

״רון, לא הבנתי מילה״, אמרה הרמיוני. ״גמאני לא״, אמרו הארי וג׳יני פה אחד.

רון בלע את האוכל בפעם אחת ואמר ״ אמרתי: זה שלא תוכלי לא יפתור את המצב.״

״אתה צודק״, אמרה הרמיוני ולקחה לעצמה משהו קטן לאכול.

״צריך לדבר על הרמיזה של סנייפ עם לופין?״ שאל הארי והסתכל בחביריו.הרמיוני פתחה את פיה לענות ובדיוק נשמע הצלצול.

״טוב נדבר על זה אחרי השיעור של לופין. אני לא רוצה לאחר לשיעור ראשון״, אמר הארי.חבריו הנהנו.

הארי נופף לג׳יני לשלום והצטרף לרון ולהרמיוני בדרכם אל הכיתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא