ג'יימס, לילי.

"תלמידים להוגסמיד!" קרא השרת החדש, פילץ'.
ג'יימס משך את לילי בידו, והם ייצאו לכיוון היציאה. הם היו יפים מתמיד, וכמה מהתלמידות שהיו לידם עקמו את אפן. בשבוע האחרון, התלמידות הציקו ללילי, וכמעט שתקפו אותה, אבל היות ולילי לא הייתה טיפשה, היא הדפה אותן מעליה. יתרה מזאת, ג'יימס תמיד היה לידה, ולכן לא הייתה סיבה לדאגה.
שערו של ג'יימס הזדקר באלגנטיות, ולילי התעקשה לסרק את שיערה, ולכן הפוני שלה נפל על פניה, אבל שיווה לה מראה מתוק מתמיד. הם ייצאו בגלימות מהודרות, לילי בצבע תכלת בהיר, וג'יימס בצבע כחול כהה, אבל ללא ספק, אי אפשר לטעות בחן , וההילה שיצרו סביבם. בינתיים, הספיקו לילי וג'יימס להכיר אחד את השני מעולה, ואף קבעו להיפגש בחופשים, שכן כל אחד מהם נסע לבית הוריו.
"את מתרגשת?" שאל ג'יימס.
"כן." אמרה לילי. "לאן נלך?"
"זאת הפתעה!"
לילי משכה מכתפיה, והרגישה חיבוק חם עוטף אותה.
"קר לך?"
"מאוד!" היא אמרה.
ג'יימס הושיט לה את כובעו. ביחד היא הייתה נראית כמו ילדה קטנה ומתוקה. ג'יימס ליטף אותה בחיבה, והושיט את ידו, כדי שיתקדמו.
הם נכנסו קודם כל לדובשנרייה, וג'יימס קנה כמות נכבדת של ממתקים. אחר כך הוא התאפק שלא לקפוץ לזונקו.
הם התקדמו מעט, ונעצרו ליד מקום שנראה כמו כפר קטן.
"מה זה פה?" שאלה לילי.
"תכף תראי."
הוא הוביל אותה לצפון מערב, וממולם, רחוק מאוד, נראתה מערה. הם הלכו ספק רצו לשם, וכשהיו על הסף, ג'יימס עצם את עיניה.
הוא הוביל אותה, והם נכנסו עמוק יותר ויותר אליה. כשהיו ממש בקצה, הוא פתח את העיניים שלה.
ג'יימס הרים את שרביטו, ולפי המלמולים שלו, נחרטו מילים על קיר המערה.
ג'יימס & לילי
"זה חמוד כ"כ!" היא אמרה, והביטה לעברו. "אתה מקסים!"
ג'יימס הסמיק. "בואי."
"יש לך טסט להתעתקות, נכון?"
"כן."
הוא הושיט לה את ידו, היא תפסה בה, ונתנה לו להוביל אותה. הם נחתו באזור בית הקפה של מדאם פודיפוט.
"ג'יימס, זה המקום החדש הזה?"
"אומרים שהוא יותר טוב משלושת המטאטאים!"
הם נכנסו, ומדאם פודיפוט, אישה עגלגלה וחביבה, בירכה אותם לשלום. במקום שררה אווירה חמימה ומתוקה, והם הבחינו בכך שהיו שם שולחנות לשניים בלבד.
ג'יימס הזמין כמה דברים, והם התיישבו בפינה רחוקה.
"לילי?"
"כן?"
ג'יימס נעצר לרגע. הוא רצה לשאול אותה את זה, אבל... לא היה לו אומץ. לו, לג'יימס פוטר. אז הוא רק הניח את ידו על ידה. שניהם קירבו את כיסאותיהם לשולחן, וברכיהם התחככו זו בזו.
"בואי נשחק משחק. ככה נלמד להכיר אחד את השני טוב יותר." הציעה לילי. "אתה מכיר 'אמת או חובה' ? "
"כן, שמעתי על זה."
"טוב, אני שואלת אותך. אמת או חובה?"
"חובה."
"טוב," אמרה, "אז חובה עלייך..." היא חשבה. מה אפשר לצוות עליו לעשות? היא יידעה כמובן מה רצתה שהוא יעשה, אבל זה חייב לחכות, לכן... "חובה עלייך, לנשק אותי חמש דקות ברציפות כולל הכל." מה כולל הכל? מה זה השטויות האלה? לילי, את כ"כ מטומטמת.
"נו טוב..." אמר ג'יימס בהרמת גבות, "כבר חשבתי..."
"ששש..." צחקה לילי.
ג'יימס נעמד, הושיט ידו ללילי, והתחיל לנשק אותה. הוא התחיל מהמצח, וכשהגיע לפה נישק אותה בלהיטות. אחר כך הגיע לצוואר, לילי צחקה בליבה, ויידעה שאם לא תשים את הגלימה על הצוואר במהירות, היא עלולה למצוא את עצמה מתבוססת בדמה אחרי קרב סכינים עם בנות בית הספר.
"סיימתי!" אמר ג'יימס.
לילי כיסתה את צווארה. ג'יימס נראה נפגע.
"לא אהבת את זה?"
"זה לא זה, אתה לא רוצה אותי מתה מחר, נכון?"
ג'יימס צחק. "תורי, אמת או חובה."
"אמת."
"אמת שאת אוהבת אותי מאוד?"
לילי עשתה את עצמה מהרהרת, צחקה ואמרה, "לא. ברור שכן, איזה טמבל!"
"אמת או חובה?"
"אמת."
"אמת שבאמת רצית שאני אכנס איתך לאמבטיה?"
"שקר."
לילי הייתה מופתעת.
"אמת או חובה?"
"חובה."
"חובה עלייך לא לנשק אותי עד הוגוורטס. אם את שורדת, אני מבטיח לך שאני אישן היום בחדר שלך על הרצפה."
"מוסכם..." אמרה לילי בצער.
"בוא נלך מכאן." צחקה לילי, ג'יימס ניאות, והם יצאו לאוויר.
"בוא נתעתק!"
"לא... אני לא רוצה לישון על הרצפה."
"נו... ג'יימס..."
"לא!"
"בסדר..." היא אמרה בזעף.
"לחבק אותך, אפשר?"
"לא."
"אוף! איזה מין חבר אתה?"
ג'יימס צחק, "ידעתי שלא תעמדי בזה."
"מי אמר?"
"אני!" הוא צחק, הרים את לילי באוויר, והתעתק יחד איתה.
"עמדת בזה." הוא אמר, "יאללה, מאוחר. בואי נלך לישון."
הם עלו עד לקומה השביעית, ונכנסו אל חדר המגורים של הבנות. לילי עשתה מין קיר שמפריד בינה לבין האחרות, כי היא אהבה פרטיות.
ואז, ג'יימס נשכב על הרצפה.
"אתה אפילו לא מתקלח?" אמרה לילי.
"וואלה... אז תתקלחי גם את !"
לילי משכה בכתפיה. כל אחד נכנס לאמבטיה שונה, והם חזרו באותו הזמן. לילי בכותונת פרחונית, וג'יימס בגופיה ומכנסיים קצרות.
"לילה טוב." הוא אמר.
"לילה טוב, ג'יימס."
כשהתעוררה לילי בבוקר, מצאה את ג'יימס ממול לפרצופה.
"אהההההההה!" היא זעקה והקפיצה את ג'יימס.
"מה יש לך?" שאל ג'יימס בישנוניות.
"מה נרדמת לידי?"
"לא היה לי נוח!"
"אז למה לא חזרת לחדר?"
"כי לא התחשק לי."
הם היו כה קרובים אחד לשני, וג'יימס נישק אותה, ליטף את שיערה, נגע בעורה הרך...
כשלפתע, נכנסה מרי מקדונלד, אחת משותפותיה לחדר של לילי, והביטה בהם.
"אופס!" היא ציחקקה.
"מתי נכנסת?" היא שאלה את ג'יימס.
"הייתי פה מהלילה."
"אווווו!"
"זה לא מה שזה נראה!" לילי אמרה.
אבל מרי יצאה בריצה, וסיפרה לכל מי שהיה יכול להקשיב לה.
כאשר ייצאו לאולם הגדול, כל בנות השנה השביעית, מכל הבתים, צעדו לעבר לילי.
"מה אתן רוצות?!" צעק ג'יימס והגן עליה בזרועותיו.
"אותך!" הן קראו במקהלה.
ג'יימס פשוט פינה לעצמו דרך, והחזיק את לילי, כדי שלא תתקוף אותן.
"הירגעי." הוא אמר לה.
לילי זעמה, והגיעה לשולחן.
מייד, סיריוס, רמוס ופיטר התקרבו אליהם, והמטירו עליהם שאלות.
"זה נכון?" שאל רמוס.
"ברור שכן!" אמר סיריוס בחדווה, "הוא לא היה במיטה שלו!"
"תפסיקו שניכם!" אמר ג'יימס, "לילי ואני עשינו התערבות, והפסדתי!"
"שקרן קטן!" אמר פיטר.
"אני לא שקרן!"
"די כבר!" אמרה לילי. "בוא, ג'יימס, הם בלתי נסבלים."
"בפעם הבאה תתקיני לחדר שלך מנעול בלתי נפרץ!" אמר ג'יימס.
"אשקול זאת."
"מגעילה, המרי הזאת." אמר ג'יימס.
"עלילות." אמרה לילי.
"אנחנו בסך הכל שבוע ביחד." היא הוסיפה.
"כן, הא?"
"כן..." אמרה לילי.
"ג'יימס – " היא אמרה, "אני  - כלומר אתה חושב מה שאני חושבת? שמרי הפיצה עלינו שאנחנו- "
"מה נראה לך?" אמר ג'יימס, "ברור שכן, זה היה נראה ככה, למען האמת... "
"אתה בחיים לא מתערב איתי על דברים כאלו!"
"טוב, טוב."

הפרק הקודם		הפרק הבא