יורו טריפ: גרסת הארי פוטר

אזהרה-אזהרה-אזהרה-אזהרה פרק זה הוא פרק פורקן מתחים. זאת אומרת שכתבתי אותו במצב של ~הייתי צריכה לצחוק ובגדול~, אז הוא הולך להיות מטריד.

סליחה מראש.

תהנו.

נ.ב, הפרק היה קצת יותר מטריד וגס ממה שהוא עכשיו, אז החלטתי לערוך אותו. 

תהנו!

"שיימוס? הסרט הזה לא משעמם אותך? אתה רואה אותו כבר ארבע שעות ברציפות," אמרה הרמיוני.

"תהיי בשקט, אנגלייה מזובלת," אמר שיימוס.

"אתה רואה את הסרט של התעמולה האירית כבר עשר שעות ברציפות!" אמרה ג'יני בזעזוע.

אנחנו הגזע העליון! ארג!!!!" אמר שיימוס בכעס..
"מה יש לו?!" שאל רון בתדהמה. .
"

"הוא מטורף!" לחש הארי.
"

מטורף!? אני.. מטורף?!" אמר שיימוס ב.. טוב, בטירוף. 
"אוקיי זה כבר נהיה מוזר!" אמר רון בעיניים פעורות בעוד שיימוס זורק פשטידות רועים מהחלון

.

"שיימוס!"  טילטלה הרמיוני את שיימוס שהחל למלמל על השמדת העולם מלבד האירים ודמי לובאטו, כי שיימוס גילה שיש לה שורשים איריים.

"מה..מה?!" צעק שיימוס על הרמיוני והארי שהחלו לשפוך עליו דליי מים.

"מה הקטע שלך!?" צרח רון.

"מה? אני.. אני קצת עייף, טסנו די הרבה זמן!" יילל שיימוס.

"טסנו חצי שעה!" צעקה ג'יני.

"חצי שעה זה זמן ארוך מאוד כשיש לך כל כך הרבה עבודה.." מלמל שיימוס.

"איזה עבודה בדיוק?! אתה ישנת כל הטיסה!" אמרה ג'יני.

"כי לא הייתה לי אפשרות לרצוח אנשים שאינם איריים במהלכה! כלומר- נו, אתן יודעות, להכין עוגות רועים מדם של אנגליים! אה, רגע מה?" אמר שיימוס בבלבול.

"שמישהו ייתן לו מכה עם מחבט רועים!"קרא רון והחבורה הסתערה על שיימוס.

לאחר כמה שעות, נכנס ברי לחדר ומצא את שיימוס מעולף, קשור לכיסא וידיו כבולות. הפה שלו היה חסום בנייר דבק מכושף ובשאריות של פאי רועים.

"מה קרה כאן?!" שאל ברי בבהלה.

"שיימוס השתגע. ארבע שעות של התעמולה הנאצית-אירית לא עשו לו טוב.. משום מה הוא התחיל להדליק את כל התנורים בבית ולצעוק עליי ועל הארי להיכנס לשם.." מלמלה הרמיוני.

"אהמ...כן...אז בכל מקרה, אתם צריכים ללכת לקנות בגדים מכובדים יותר, אתם תשתתפו בארוחת ערב חגיגית ואני אציג אתכם בתור הכישרון הבא... " אמר ברי ברשמיות.

"תביא ת'כסף ועוף מהפרצוף!" צרחה ג'יני ולקחה את כל כספו של ברי, כולל המכנסיים שלו שחשפו חוטיני מנומר.

"לכל אחד יש את הסטיות שלו.." בכה ברי וברח מהחדר בזמן שכולם צוחקים עליו.

"אני צריך להשיג חוטיני מנומר.." מלמל שיימוס בעוד חבריו תולשים את נייר הדבק ומשחררים אותו מהחבלים שאליו הוא נכבל.

"קדימה! אמא צריכה שמלה חדשה!" אמרה ג'יני ומשכה את כל החבורה אל תוך אחת מהמוניות הרבות בסביבה.

בזמן שג'יני צועקת על הנהג שהיא צריכה שמלות חדשות, הארי והרמיוני כיוונו את הנהג אל האזור שאילו הם רוצים להגיע, ואחרי רבע שעה של צעקות על אירים, חוטיני מנומר ושמלות עם שסע, החבורה הגיעה אל הרחוב המרכזי בליסבון. עיר הבירה של פורטוגל.

"תודה רבה, תשמור את העודף," מילמל הארי לנהג בפורטוגזית.

"מאיפה את יודע פורטוגזית?!" שאלה ג'יני בהלם.

"אני למדתי גם פורטוגזית.." מלמל הארי בעוד ג'יני מקמטת את מצחה.

"אז קדימה לשופינג!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחה הרמיוני.

חבורות של פורטוגלים הביטו בהם בעניין, והארי, ג'יני, רון ושיימוס, למרות שהוא העדיף לבהות בבחורה בלונדינית אחת עד שהארי הזכיר לו את מיקה, ניסו להרגיע את הרמיוני.

הם נכנסו לחנות גדולה שנקראה "יופי הבגדים", כך הארי תירגם, ואכן, הבגדים היו מדהימים.

מוכרת חביבה שהתבררה באנגלייה שבאה לעבוד כאן כדי להרוויח קצת כסף. (שיימוס הרים גבה ושאל אותה עם היא מכבדת ומוקירה את המורשת האירית לפני שהוא נתן לה לעזור להם.)

"אז, גוון," שאל רון את גוון המוכרת, "איפה אזור בגדי הערב?" ביקש רון לדעת.

ולאחר שגוון הדריכה אותם לאן ללכת, הם נפרדו ממנה והארי אמר בצורה החלטית, "יש לנו שעתיים שלמות למצוא בגדים, נעליים וכל מה שכרוך, אני, רון ושיימוס, שיימוס די הם לא אירים, תפסיק להטריד אותם! נלך לבחור לנו חליפות והרמיוני וג'יני תלכו למצוא שמלות זה ברור?" שאל הארי בטון של מפקד בצבא.

"קדימה! להתסער!!" צעק שיימוס והלך אל עבר חליפות הטוקסידו.

לאחר חצי שעה רון והארי עמדו מול המראות שבחנות כשהם נראים מרשימים ומכובדים למדי בחליפות טוקסידו יוקרתיות. שיימוס לעומתן, היה בתאו וצווח קללות באירית.

"בוא נראה מה קרה לו..." מלמל הארי ורון נגרר אחריו בחוסר רצון.

הם גילו את שיימוס יושב באמצע התא, ערום (וחושף קעקוע בישבן שעליו היה כתוב- תוצרת אירלנד) לגמרי ולצידו עשרות חליפות טוקסידו זרוקות, נטושות.

"תתלבש אחי!!" צעקו הארי ורון ומיהרו לכסות את עיניהם.

"להתלבש?! מה פתאום! באירלנד אנחנו מודדים בגדים רק לאחר שהתפשטנו לגמרי, צילמנו את עצמנו והעלינו את התמונה לאתר העירום הרשמי של אירלנד! חה, אנגליים בורים." אמר שיימוס בבוז.

"למה אתה יושב באמצע התא?!" שאל רון, עדיין מכסה את עיניו.

"כי אני מתוסכל מהחליפות האלו! אף אחת מהן לא תוצרת אירלנד!" צרח שיימוס ונעמד בכעס.

"תכסה את החבילה בחור!" אמר רון, אבל שיימוס כבר שעט מחוץ לתא, כועס.

"שיימוס לא!!!!!!!" צעק הארי.

"לא יכלנו לצאת לטיול המטופש הזה בלעדיו?" שאל רון בעצב.

"הוא הסיבה שיצאנו לטיול המטופש." השיב הארי ביגון.

"כדי שנצא לחפש אחריו?" עצם רון את עיניו, כאילו קיווה שאם הוא יפתח את עיניו שיימוס יעמוד שם וינופף בחבילתו (הגדולה, אם אפשר להעיד.)

"כדי?" שאל הארי בעיניים מצומצמות.

"כדי." הנהנן רון והשניים רצו אל מחוץ אל התא העזוב.

וכשהם יצאו הם ראו את שיימוס עומד בגאווה, מדבר עם כמה בחורות ומחייך.

"שיימוס!?" קרא רון.

"אוה, היי חברים, בדיוק סיפרתי לבנות פה על כמה שהאירים הם עם משובח, למעשה, הן רוצות להצטרף לכת הסודית שאני יסדתי, 'אירים הם שווים. השאר לא.'" הוא אמר באדישוץ 

"שיימוס, חתיכת אידיוט!! תחזור לתא!" צרח הארי.

"לא רוצה ולא רוצה!" צרח שיימוס.

"הוא על סמים או משהו?" תהה הארי.

"אני לא יודע חבר.. אני לא יודע.." מילמל רון.

לאחר ששימוס החל להתמתח, הארי ורון החליטו לסחוב אותו בחזרה לתא לתחוב אותו לאיזו חליפה יקרה, ולשלם עליה. 

כשהשלושה סיימו את הקניות, ג'יני והרמיוני רוצו לעברם.

"מצאנו את השמלות המושלמות!" צווחה ג'יני. 

הרמיוני הנהנה באושר. 

למעשה, זה נראה כאילו רון הציע לה נישואין. 

"טוב זה הכל נפלא והכל, אבל.. אתם לא ראיתם את הקעקוע של שיימוס!" צחקו הארי ורון צחוק חצי מטורף.

"היי, אני חושב שהקעקוע שלי הוא נפלא." צימצם שיימוס את עיניו בכעס.

"הוא נפלא.. אני מבטיח לך!" צחק רון.

"אז קדימה, אולי נשלם?!" צרח שיימוס בעצבים. 

"אוקיי אוקיי, להרגיע." מילמל רון. 

לאחר שהכל שולם והכל חויב על חשבונו של ברי וויליאמס, האמרגן המסכן, והחבורה יצאה אל הרחוב הברצלונאי, שיימוס החליק ומכנסיו הורדו מעט למטה וחשפו דבר מטריד בהחלט.

"אממ.. שיימוס?" הביטה בו ג'יני בהלם.

"מה יש אנגלייה מטופשת?"

"שיימוס!" הניחה ג'יני את ידה על מותנה ותקעה בו מבט כועס.

"זו פעם אחרונה שאתה מקלל אותי הוא את הארי, רון והרמיוני. ברור?" היא הרימה את קולה והביטה בו במבט ג'יני.

"סליחה, סליחה," מילמל שיימוס.

"בכל מקרה, למה אתה לובש חוטיני מנומר?" שאלה ג'יני שצחקה לחאר שהפריט המטריד התגלה לפניה כשיימוס החליק. 

"זה סיבות פרטיות שלי ושלי בלבד." אמר שיימוס כשוכולם מתפקעים מצחוק בגללו. שוב. 

הפרק הקודם		הפרק הבא