מפלצת?

"אדוארד! בבקשה אל תעשה זאת!" קראה אליי אסמה כשפתחתי את הדלת לצאת. קארלייל בא בעיקבותייה הוא נגע בכתפי "זכור מי אתה אדוארד"
"אני זוכר טוב מאוד מי אני! מפלצת! עכשיו תנו לי ללכת שניכם! אני שונא אתכם!" יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ ולרוץ לא יודע לאן.. רק רחוק מהמקום הזה.
תמונות תמונות עברו לי בראש, נזכרתי באמי הביולוגית, נזכרתי בקארלייל, נזכרתי שהוא הודיע לי שאני ערפד. את הכאב אני לא ממש זוכר
רק את הכעס והטירוף למה שהוא עשה לי. נזכרתי איך מצאנו את אסמה גוססת אחרי שקפצה מהצוק ההוא , איך קארלייל שינה אותה והפך לאחת מאיתנו.
"אחת מאיתנו" גיחחתי "אני שונא את עצמי! אני מפלצת!"  צרחתי אל השמים. עברתי את היער כבר ממזמן ושדות ירוקים נגלו לעיניי, עננים כבדים ריחפו בשמים סימן לגשם.
המשכתי לרוץ לא מפסיק.
לבסוף הגעתי לבוסטון, הייתי רעב, וצמא לדם. הרגשתי את הרעד העובר בתוכי, הרגשתי שאני משתגע.
בימים הייתי מתחבא בתוך אסם ובלילות הייתי יוצא מחפש טרף.
בלילה שכבר הייתה זאת שעת דמדומים יצאתי החוצה הולך בשקט ובמהירות.
זוג בריונים עקבו אחר אישה צעירה בעלת שיער שחור ועור פנים חיוור, בשקט עקבתי אחריהם. אני מתחיל לשמוע את מחשבותיהם הנוראות ואת מחשבותייה של האישה כשהתחילה לרוץ מפניהם והם אחריה.
מרדף של אימה ובהלה. צמד הבריונים הובילו את האישה לסימטה חשוכה, גיחוחים,קולות,צעקות, נשמעו באוויר. האישה צעקה מבקשת עזרה והבריונים הקיפו אותה
נוגעים בה בשיער ובידיים מחייכים וצוחקים והאישה, היא הייתה קפואה לא יכולה לזוז רעד עובר בגופה "עזבו אותי!" לחשה בפחד "אל תגעו בי!"
הרגשתע את הכעס הגובר בתוכי, הרגשתי שאני לא יכול להתאפק עוד. ואז התקרבתי אליהם מופיע מול הבריונים אחד הייה שרירי ושיערו הייה בלונדיני קצוץ
והשני הייה שמן יותר ושיערו השחור הארוך הייה קשור לאחור.
"מה אתה רוצה ילד?" קרא הבחור הבלונדיני "תתרחק מעניינים שלו שלך!"
"כן!" קרא הבחור השני וצחק. הייה ברור שהם שיכורים, זה הופך את זה להרבה קל.

תוך שניות הכל קרה, הם מתו האישה צרחה.' ע-ע-רפד! אלוהים אדירים! אני..' שמעתי את מחשבותייה של אותה אישה חיוורת ומבוהלת.
נעלמתי משם.

שוב התחלתי לרוץ ולרוץ הרגשתי גועל עובר בתוכי הרגשתי את המפלצת מאושרת, גוערת משמחה. שנאתי את עצמי באותו רגע שנאתי את המפלצת בתוכי זעם עבר בי.
הרגשתי שאני לא יכול עוד. לא יודע לאן אני רץ..

נשכבתי על האדמה החמה הייתה שמש בשמיים וידעתי שעורי זוהר.. עור של מפלצת. עצמתי את עיניי,גופי מאובן.  חשבתי, חשבתי על כל הדברים. על מה שנכון ולא נכון.
איך אפשר לתקן והאם אני רוצה בכלל.

אבל משהו בטוח ידעתי שמפלצת אני לא רוצה להיות.

הפרק הקודם		הפרק הבא