כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

תהנו, אשמח לתגובות~

---

"איה!" צווחה בלטריקס כאשר משהו הלם בחזקה בראשה. "תסתכל לאן אתה הולך, חתיכת- סיריוס?!"

היא לא טעתה; פרצופו השובב הדורש כאפה של בן דודה ה'יקר' ניבט אליה מבין שיערו הפרוע.

"מי את?" הוא שאל מיד, ושלף שרביט.

"תירגע, ילד. כל כך מהר הספקת לשכוח אותי, מאז שעזבת את בית הוריך?" אף היא שלפה את שרביטה בארסיות.

"מי את???" הוא שאל שוב. "ומה את עושה במועדון שלנו?"

במועדון שלנו?

בלטריקס הביטה לצדדים. מכל עבר הביטו בה זוגות עיניים סקרניות, מבעדם הבחינה בקירותיו של חדר הצבוע כולו באדום וצהוב, כמדי תלמידיו.

כמובן, היא בחדר המועדון של בית גריפינדור. אבל איך זה שכולם ערים, ומה לכל הרוחות היא עושה שם?

לפתע הכתה בה ההכרה: היא התעלפה בדרך למשרד של ראש בית רייבנקלו. היא שיערה רודולפוס סחב אותה לפה. אבל למה דווקא לכאן? ואיפה הוא? ולמה, אם הכל כשורה, עקצוץ קל בבטן שלא היה שם קודם מערער את שלוותה?

היא סקרה בשנית את החדר, אך לא מצאה את אהובה בין עשרות הגריפינדורים המקובצים סביבה. עיניה נחו על זוג התלמידים שהתנשקו בפינת המועדון, הנער באחוריו אליה. הם התנתקו זה מזו, וכאשר הנער הסתובב וחשף את פניו לעיניה, בלטריקס נאלמה דום.

זה היה רודולפוס- בדמות אותו נער איתו עברו את המשימה. וזה אומר שגם היא ממש לא נראית כמו עצמה. אבל איך זה קרה? לא יכול להיות שבפחות מחמש דקות בודדות רודולפוס המציא תירוץ וסחב אותה לתוך אחד מהמגדלים הגבוהים ביותר הוגוורטס...

ואפרופו רודולפוס, הנער החתיך יצא מהמועדון עם הבחורה שקודם נישקה אותו. לאן הוא הולך? ומה היא אמורה לעשות?

"את לא משלנו." קולו השנוא של ג'יימס פוטר, ואחר גופו המאוס, נגלו לעיניה. "את מרגלת מסלית'רין? סנייפ שלח אותך?"

"שוב סוורוס?" טרוניה נשמעה בקולה של לילי אוונס. "חשבתי שהתבגרת! למה אתה מקשר הכל לסוורוס?"

בלטריקס הביטה בשעון בחשש; עברו עשר דקות מאז שהייתה אמורה לחזור לעצמה. רגע, השעה לא אחת ועשרה- אלא אחד עשרה ועשרה. היא הביטה בשעון נוסף שניצב מעל האח הבוערת; גם הוא הצביע על אותה שעה. רק רגע, האח בוערת! מבט חטוף לעבר החלון הבטיח לה מזג אוויר קריר בהרבה מזה שהיה קודם.

מה קורה פה?

"מי את?" שאל אותה רמוס לופין, אדם הזאב.

היא חייבת לברר איך היא הגיעה לכאן, והיא תוציא את זה מכל אדם אפשרי גם אם תאלץ להפעיל כוח...

"סיריוס, אני צריכה אותך לכמה דקות. בפרטיות." היא אמרה.

"תשמעי, כדאי שתסבירי לנו עכשיו מי את, לפני ש-" פתח ג'יימס פוטר מיד.

"בסדר, אז מי רוצה לשמוע על הפאדיחה האלוהית שהייתה לסיריוס עם דודה טונקס הזקנה בקיץ שעבר? עם הביקיני?..."

כעבור שתי דקות הם היו לבדם בחדר, אחרי שהשאירו את השרביטים אצל אוונס (בלטריקס הגניבה תחת חולצתה את השרביט של המורה להתגוננות, ליתר ביטחון).

"מי מקרוביי שלך אותך? אמא שלי?" שאל סיריוס מיד.

"אידיוט, אני קרובתך. אני בלטריקס. שיקוי פולימיצי." היא הוסיפה למבטו השואל של אחיינה.

"הטון שלך בהחלט מזכיר את זה של דודתי היקרה-"

"מה קורה כאן, סיריוס בלק?" היא הקשתה, והחלה לספר לו איך התעלפה. הוא שאל מה היא עשתה בכלל בהוגוורטס.

"מה זה משנה?" היא ענתה. "השרת שלכם תפס אותנו, אבל התחמקנו..."

"רגע, רגע. אמרת השרת?" היא הנהנה. "אז כמו שאני מכיר אותך, בחנת את החפצים האסורים?... נגעת במפה שלנו!?"

היא הביטה בייאוש בפניו חרושות הסוד. עיניו נצצו בשובבות, שוחרות רעות, דבר שהטריד אותה לא פחות מכך שהחוש השישי שלה נאלץ להפקיד את זהותה בידי בן דודה המפוקפק.

הפרק הקודם		הפרק הבא