אטלנטיס

התעוררתי כשארבע פרצופים מביטים בי , מיריאניה , ג'ייק , לין והמלך בכבודו ובעצמו. "מה?" שאלתי. "מה אני עושה פה?" -"את התעלפת " אמרה מיריאניה. -"מה? אבל שמעתי ש.." -"אחר כך נדבר על מה ששמעת ולא הייתה צריכה לשמוע." אמר המלך. -"אני יכולה לחזור לחדר?" שאלתי . -"כן " אמר המלך. "מה שמעת ?" אמר ג'ייק כשיצאנו מהחדר . –"שמעתי שאשדון ברח." עניתי. -"אשדון ברח?" הצטמררה מיריאניה. -"כן, אבל מי זה?" שאלתי. "כדי שתדעי מי זה נצטרך לספר לך הכול." אמר ג'ייק, והחל לספר: "כשאטלנטיס עוד הייתה על היבשה, עיר אויבנו , סיטנלטא שזה היפוך אותיות של אטלנטיס גם כן הייתה על האדמה. כשאנחנו טבענו מתחת למים סיטנלטא נבלעה לתוך האדמה, לפנים כדור הארץ, כמובן שתושבי העיר היו צריכים להתאים את עצמם לדבר החדש, ולכן תושבי העיר הם בני אש שזה כמו בני ים רק במקום זנב יש להם להבות אש." "יום אחד , המלך של העיר אשמדון רצה לכבוש את אטלנטיס בדרך כולשהי, עדיין לא יודעים מהי, הם הצליחו להיכנס וכמעט כבשו את אטלנטיס ." "אבל, מים מנצחים אש." אמרתי. "כן, זה נכון, אל תקטעי אותי בבקשה. הם כמעט הצליחו אבל הם נשארו יותר מידי זמן מתחת למים והם מתו, את אשדון לקחו לכלא כשיש עליו פצעים וצלקות שלעולם לא יגלידו ותוך כדי שהוא בכלא הוא אמר שיום אחד הוא יצא מהכלא ואז הוא יהרוס את אטלנטיס." "אבל, אם הוא יהרוס את אטלנטיס, יהיה גל צונאמי ענק שישמיד את כל כדור הארץ, חוץ מהעיר סיטנלטא שהיא עירם כמובן- היא בתוך כדור הארץ ." הוא אמר. "כן, יש לי אפילו תמונה שלו." אמר לין והראה לי. בתמונה היה בחור עם פנים מצולקות ושיער אפור ופצעים רבים עם עיניים שנראות כמו בצבע של דם. הצטמררתי כשראיתי את התמונה. "טוב, לכי לנוח."  אמרה מיריאניה והם הכניסו אותי לחדר שלי, נשכבתי על המיטה ונרדמתי. כשהתעוררתי, המלך אדוארד רכן מעלי. "אנחנו צריכים לדבר." הוא אמר. התיישבתי. "תקשיבי, את מה ששמעת אסור לך לגלות לאף אחד, אנחנו מטפלים בעניין הזה, אנחנו לא רוצים שהתושבים ידעו מזה ויכנסו לפאניקה, טוב? במיוחד שהמצב הוא..." הוא השתתק. "מה, מה המצב?" שאלתי. הוא הסתכל עליי, נשם עמוק, ואמר: "המצב גרוע , אנחנו לא יודעים איך הוא ברח אבל ברור שהוא עדיין בעיר, אם אחד התושבים יראה אותו... אני בטוח שאת יכולה לנחש מה יקרה." הוא אמר. "בסדר,  אני יכולה לצאת לשאוף אוויר צח?" אמרתי בהתחשב שאנחנו באוקיינוס ואין כאן בכלל אוויר. " כן, עברת חוויה לא פשוטה." הוא אמר. יצאתי החוצה. נתקלתי באיזה מישהו מוזר עם גלימה. "אוי סליחה." מלמלתי. האיש הסתכל עליי במבט מוזר ועוד יותר נבהל כשראה שיש לי זנב. פניו היו מצולקות עם הרבה קמטים ושיער שיבה. הוא התחיל ללכת משם. "היי! חכה, אני לא אפגע בך!" צעקתי לעברו. ואז הבנתי. האיש הזה הוא בכבודו ובעצמו אשדון.

הפרק הקודם		הפרק הבא