הארי, מי?

מכירים את זה שאחרי שהייתם בלונדון והלכתם לסט של הארי פוטר, האהבה שלכם להארי פוטר חוזרת ואז אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה שאתם רוצים לקרוא את הפאנפיקים הישנים שלכם ואז אתם חושבים "תאכלס, זה לא כזה גרוע", אז אתם עורכים את הסיפור כדי שהוא לא יהיה קרינג'י, וכותבים עוד פרקים?

אז.. כן.

ערכתי את הפרקים הראשונים כדי שהם לא יהיו מזעזעים (אתם מוזמנים לקרוא את זה מחדש או להמשיך מכאן, רק הוספתי כמה פרטים חמודים ותיקנתי דברים מינורים) וכתבתי עוד פרקים!

אז סליחה, ותודה. תהנו!!

ממש אשמח אם תגיבו!! :)

===

הארי קם בבוקר כשהאור פוגע לו בעיניים. הוא מקלל לעצמו ומשתמש בשרביט שלו כדי להסיט את הווילונות, והוא מנסה לחזור לישון. אבל בדיוק כשהוא נרדם שוב, השעון המעורר שלו העיר אותו.

הארי התעורר בנמנום, מעביר יד בשיערו הפרוע בעודו קם לישיבה. הוא הושיט את ידו לכיוון השידה ומשש אותה עד שהוא מצא את משקפיו, שאותן הוא מרכיב במגושמות. הוא קם באיטיות לכיוון השירותים, מצחצח שיניים, מתעורר ומתלבש בבגדים חמים. כשהוא חזר לחדר השינה, שמע קול זכוכית נחבטת מכיוון החלון. הוא התקדם לשם וראה ינשוף חום שנראה כאילו ישבו וסירקו אותו במשך שעות, אך פספסו חלק קירח על הראש שלו, מנקר בחלונו, בעודו מחזיק מכתב.

"מה לעזא-?" הוא מלמל, פותח את החלון. הוא לא ציפה לשום מכתב. וג'יני לעולם לא הייתה מספיקה לכתוב לו חזרה מהמכתב האחרון ששלח בזמן הזה. הינשוף לבש קולר מסביב לצווארו, ממש כמו של כלב, עם חירוט דהוי שהארי לא הצליח להבין. הוא ניסה ללטף אותו בכנפו, אבל הינשוף לא ממש הגיב. אז הוא לקח את המכתב, והינשוף יצא לדרכו.

הארי פוטר,

ניסינו להשיג את מיקומך בזמן האחרון, אז השתמשנו באחד ינשופי הוגוורטס ששרד את המלחמה על הוגוורטס, וכנראה הכיר אותך או את ינשופתך מהינשופיה. אנו מקווים שזה יגיע אליך, והינשוף יצליח למצוא אותך (קוראים לו צ'אי, דרך אגב).

אנו מקווים שאתה בסדר, ודורשים שתבוא למשרד הקסמים בהקדם כדי לאסוף פריט שרשום על שמך ששרד את המלחמה האחרונה. הפריט עבר כמה בדיקות בטיחות ואנחנו משוכנעים שהוא אינו נועד כדי לפגוע.

תפנה לשולחן הקבלה ותבקש את החבילה שאותה תקבל אחרי בדיקת חתימת שרביט.

בתודה רבה,

קינגסלי שאקלבוט

ראש משרד הקסמים.

הארי הביט במכתב בבלבול, אבל הוא החליט שזה יותר מדי מוקדם בשביל להתייחס לזה יותר מדי. הוא קיפל את המכתב, ודחס אותו לתוך הכיס האחורי שלו. הוא הביט בשעון שהיה תלוי בחדר המלון. 09:00. הוא היה רעב. והלך לכיוון חדר האוכל, ששם הוא אכל ארוחת בוקר בריטית טיפוסית, ושכח לגמרי מהמכתב.

ב10:00, אחרי שהשניים סיימו להתארגן ולאכול, הם נפגשו בכניסת הבית מלון.

"בוקר טוב גברת," הארי חייך לצ'ו. צ'ו הייתה לבושה בסודר סגול צמרירי, שהיה סגור כראוי לקור של אנגליה בחודשי החורף, עם מכנסיים שחורים ארוכים, שמגפיים סגולים מתאימים גבוהים כיסו חצי ממנו. כובע צמר עם פונפון חיסה את ראשה, וצעיף עטף את צווארה, אבל עדיין נראה כאילו היה לה קר, כי היא חיבקה את עצמה. הארי היה טיפה מבולבל, כי לא היה לו כל כך קר, האמת. היא הייתה לבושה יפה מדי, והארי הרגיש כאילו הוא לא היה לבוש מספיק. לקנות טבעת זה משהו רשמי?  "את מוכנה?"

"מוכנה ומזומנה." היא חייכה חזרה, "שנלך?"

"הבה נלך."

הארי וצ'ו הלכו במעלה הרחוב, מחפשים חנות תכשיטים בסביבה. "אז, צ'ו. אמרת שאת לומדת באוניברסיטה? מה את לומדת?"

"אני מרוויחה כסף מוגלגי כדי שאלך ללמוד, כן." היא הסבירה, "אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה. מוגלגים מעניינים אותי, אני רוצה ללמוד איך הם חושבים על העולם, כשהם לא יודעים שהוא.. אתה יודע." היא הסתכלה סביב, "קסום."

הארי הנהן, "אני מבין מאיפה את יוצאת, אם לא הייתי גדל בתוך זה, הייתי חייב לדעת. אני גדלתי מוגל ואז גיליתי על העולם הזה, אז לחשוב על תהליך הפוך זה באמת מוזר לי."

"תחשוב נגיד על סקיבים." צ'ו אמרה, "הם גדלים בתוך העולם הזה, מחכים לגיל המיוחל רק כדי שלא יקרה כלום."

"זה באמת עצוב," הארי קימט את המצח שלו, "אני מניח אבל שזה לא עוצר אותם מלהיות חלק מעולם הקסמים. תראי את פילץ' למשל, הוא עובד בהוגוורטס, הוא שם כל הזמן. זה די מגניב."

"כן, אבל פילץ' הוא לא בדיוק הבן אדם הכי שמח שאני מכירה," צ'ו ציינה, "הייתי שמחה לראיין אותו, להכיר אותו ולהבין מה מניע את הראש שלו. להיות קרוע בין שני עולמות כל כך שונים באמת מעניין אותי."

הארי הביט בצ'ו שבהתה בשמיים, תוך כדי הליכה, ראשה רץ במחשבות.

"וגם.. הייתי שמחה אולי להתרחק טיפה מעולם הקסמים. המוות של.. סדריק.. וכל הסיפור עם האופל ואתה-יודע-מי-"

"וולדמורט."

"כ-כן.. הממ.. זה יותר מדי בשבילי."

השיחה השתתקה לכמה דקות, ואז צ'ו נעצרה, מצביעה, אומרת, "הנה חנות תכשיטים."

והם נכנסו לשם.

הפרק הקודם