נשיקה צרפתית

פרק 5: נפוליאון  (מוקדש לירדן שדחפה אותי להמשיך מהר מהמצופה, שעזרה לי עם הצרפתית והלכה מכות עם המחנכת שלה*.* )

"אני אומר לך, הוא שלי. גם אם הוא סטרייט- הוא שלי" התרברב דראקו לאוזני זאביני שעה שהם חזרו לטירה לאחר שכל הבובאטונים נכנסו אליה.

"אל תגזים. אם הוא סטרייט הוא לא יהיה שלך..." אמר זאביני לאחר שהתנער מהבהייה בנערה האדמונית שראה מקודם.

"סליחה?" אמר דראקו, מזועזע.

זאביני נאנח, "טוב אתה צודק, הוא יהפוך להומו מקפץ ברגע שהוא יפגוש בגופך ההורס".

דראקו חייך בשביעות רצון ואמר: "בוא נתערב שזה יקרה עכשיו".

"מה יקרה עכשיו?" שאל זאביני בחשש מסוים.

"עכשיו אני אלך אליו. ואם כבר, לך תדבר עם ההיא שריירת עלייה בחמש דקות האחרונות. מי יודע? אולי התמזל מזלך והיא חשבה שזה הגשם ולא אתה שהרטיב לה את השיער."

"מאוד מצחיק" אמר זאביני בציניות בולטת.

"אתה צודק. ועכשיו- צפה ותלמד" אמר דראקו ברוב חשיבות והחל להתקדם לכיוונו של אותו בחור שעה שהוא מסדר את שערו וזאביני  מביט בו, משועשע.

"שלום, אני דראקו. ראש הבית שלי שלח אותי לבחור תלמיד ולהכיר לו את בית הספר. אני אשמח מאוד אם תרצה סיור בטירה שלנו" אמר דראקו בקול שרמנטי כשעל פניו חיוך כובש שהעיר את תשומת ליבן של כמה תלמידות. אבל התגובה של אותו בחור לא הייתה התגובה שדראקו ציפה לה. הצרפתי הביע אדישות מוחלטת לפניו הממיסות של דראקו ואמר: " אֶסקוּזה מוּאָה, אבל אני לו חושב שאני רוצה לקבל שירות מילד " . הוא אמר במבטא צרפתי כבד, גיחך בזלזול והמשיך בשיחתו עם אחד הבובאטונים. דראקו התאכזב אבל מיד שינה את הבעתו לאדישה ומזלזלת וחזר לזאביני שהביט בו, מנסה לעצור את צחוקו ללא הצלחה.

"תפסיק לצחוק! הסנוב הזה... שירות?! מי הוא חושב שהוא?! הבאתי לו הצעה שאי אפשר לסרב לה והוא קורא לה שירות?! אני דראקו פאקינג מאלפוי! הוא צריך לנשק את האדמה שאני דורך עלייה! צרפתי מטומטם! הוא בדיוק כמו כל מלקקי התחת האלה! –לא זאביני! לא אכפת לי! הוא מלקק תחת עלוב! וסנוב! ומתנשא! וחוץ מזה! הוא לא כל כך יפה מקרוב! בעצם הוא מכוער! ו- בלייז! אתה לא מקשיב לי!"

"אני מקשיב... הוא צרפתי, מטומטם... כן..."

"והמבטא שלו! שיילמד אנגלית! הוא נשמע כאילו הוא לועס מסטיק בזמן שהוא מדבר!"

דראקו רתח מזעם. האגו שלו נפגע קשות כך שכרגע דבר אינו חשוב יותר מהשלמות שלו כנגד הטיפשות, הלקקנות, הכיעור וכל שאר כינויים מעליבים של הצרפתי ההוא שלדראקו היה רעיון לשמו:

"בטח קוראים לו נפוליאון. מתאים לו שם של אידיוט שמבזה את עצמו בהשתלטות על הקהילה המוגלגית בלבד. ונפוליאון מכוער, מתאים בול." אמר דראקו ונראה שהאגו שלו חזר למצב טוב יחסית כי הוא הפסיק סוף כל סוף לצעוק.

"דראקו, תעשה לי טובה... נפוליון היה נמוך והצרפתי ההוא לא ועד עכשיו לא הייתה לך בעיה עם העובדה שנפוליאון השתלט על מוגלגים... וברור שהבחור ההוא לא מכוער! אתה בעצמך אמרת שהוא האדם הכי חתיך על כדור הארץ חוץ ממך, אתה סתם כועס."

"בצד של מי אתה?!"

"בצד שלך אבל זה לא אומר שהוא מכוער!"

"טוב אולי הוא לא מכוער אבל הוא גם לא יפה! הוא ממוצע מינוס"

"טוב..." אמר זאביני ונאנח בשעמום.

דראקו וזאביני הגיעו לחדר המועדון והשיחה (או יותר נכון צעקות מטעם מאלפוי הזועם והנהוני הסכמה משועממים מטעם זאביני) לגבי טיפשותו ויהירותו של הבחור השחרחר נמשכה ארוכות עד שהגיע הזמן להתכונן לסעודה הראשונה עם בתי הספר השונים.

"מה אמרתי לגביי השרשרת הזאת?!" גער דראקו בזאביני שענד שרשרת דקיקה עד בלתי נראת והביט בדראקו הזועם בהבעה נואשת.

"אבל זה של סבתא שלי! מזכרת!" התחנן זאביני שידע שהערב הוא לא ייצא משם בלי טיפול יופי 'מסור ואוהב' מצד חברו.

"אז חבל מאוד שלסבתא אין טעם בבגדים! השרשרת הזאת לא מתאימה לחולצה הזאת ובעצם לא לשום דבר אחר! זו שרשרת של אישה בשם סליתרין!"

"אוח!" צעק זאביני והוריד את שרשרתו, "קדימה, אתה מוכן כבר?"

"איך השיער שלי נראה?"

"מושלם כתמיד"

"יופי"

הם נכנסו לאולם הגדול והתיישבו בשולחן של סליתרין.

דראקו רצה להתלונן בפני בלייז על נוכחותו של  'נפוליון' אך התחרט כשראה שחברו הטוב עסוק במשהו אחר. הוא בהה באותה נערה אדמונית שכעת ישבה בשולחן של רייבנקלו כשעל פניו ארשת פנים מוקסמת.

"בלייז?..." שאל דראקו בערמומיות.

"כן דראקו?" שאל זאביני מבלי להסיר את מבטו.

"אני יכול לשאול אותך שאלה?"

"כן"

"למה העיניים שלך יוצאות מהחורים שלהן?"

"כי הן נהנות כל כך..." אמר זאבני ונאנח ברחפנות.

דראקו גיחך, "אתה נראה כאילו אתה מאוהב בה"

"ואם אני כן? אני חושב שמצאתי את אהבת חיי היחידה!" הכריז זאביני בדרמטיות רומנטית להחריד ודראקו הביט בו בחשש.

"מה אתה מוצא בבנות האלה?... הן כל כך... בנות"

"היא מדהימה! תראה אותה... השיער היפה שלה גולש ברוח, הריסים המדהימות שלה... דראקו! אני חושב שאני מאוהב!"

"אתה חושב?! לך תדבר איתה!"

"לא! עוד לא. אני צריך להתכונן! תעזור לי?" אמר זאביני והביט בדראקו בשקיקה בעוד שזה מודאג מעט מהתנהגותו של חברו.

"ברור שאני אעזור לך... אבל אתה חייב להשתלט על עצמך! למרות שבנות אוהבות בנים רגישים כמוך"

"הרווחתי מחמאה מבית מאלפוי?!" נראה שלאור ההערה הבלתי צפויה האחרונה של דראקו זאביני חזר לעצמו.

"כמובן שלא. אמרתי שבנות אוהבות אותך.  מה כל כך טוב בזה?"

זאביני נאנח ולפתע הוא הביט בנקודה רחוקה כלשהי ופער את עיניו.

"מה קרה?" שאל דראקו לאור הבעתו של חברו.

"זה קרום! הוא בא לשבת כאן!"

"בלייז! תעשה לי טובה! חשוב יותר שאני יושב כאן!"

"ברור יקירי, ברור"

לאחר שפאנסי, קראב וגויל הצטרפו לשולחנם הם החלו בשיחה קולחת לגבי הטורניר. למרות שלדראקו לא היה ממש משנה מי ייבחר אבל אין ספק שהבחור הצרפתי ההוא קפץ למוחו מפעם לפעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא