הפעם הראשונה שלי כמכשפה

דמעות עלו בעיניי כשקראתי את המכתב. לא רציתי שיראו אותי בוכה אז רצתי לעבר הדלת של חדר האוכל ויצאתי.

מצאתי פינה שקטה בלי אנשים והתיישבתי ובכיתי. אחרי כמה דקות שמעתי מישהו מתקרב והרגשתי שמחבקים אותי.

"רוצה לספר לי מה קרה?" לחש דראקו לתוך האוזן שלי.

ניגבתי את העיניים שלי והסתכלתי לתוך העיניים האפורות שלו. הם נראו מודאגות.

"לדוד שלי היה התקף לב והמשפחה שלי נוסעת אליו לבית החולים. אמא שלי לא מרשה לי להגיע ועכשיו אין לי איפה לחגוג את חג המולד וגם דוד שלי במצב לא טוב.." אמרתי לו בנשימה אחת.

דמעות נוספות עלו בעיניי וניסיתי לנגב אותם לפני שיצאו החוצה. "אז תבואי אליי" אמר דראקו וחייך.

אחרי כמה שניות של שקט אמרתי: "אני לא בטוחה.." וניסיתי לחשוב על חג מולד בבית של מישהו אחר.

"קדימה יהיה כיף! ואני בטוח שההורים שלי ירשו!" לחץ עליי דראקו.

"טוב זה עדיף מלהישאר כאן לבד.." אמרתי ומהר ענה לי דראקו: "אז סגרנו!" הוא חייך וקם מהמקום.

"אני אשלח מכתב לאמא שלי ואני בטוח שהיא תסכים" הוא הביא לי יד כדי לעזור לי לקום.

"אני לא אשאיר אותך לבד" הוא אמר וחיבק אותי.

ליוויתי אותו לחדר הינשופים והוא שלח מכתב לאימו עם ינשוף חום מכוסה בנקודות שחורות.

בבוקר שלמחרת, קיבל דראקו מכתב מאימו והקריא לי. אימו מסכימה לאירוח שלי!

הוא חיבק אותי ואמר: "רואה? אני לא אשאיר אותך לבד!".

השבוע עבר מהר מידיי כי הייתי לחוצה מהמפגש עם ההורים של דראקו. ומה אם הם לא יהיו נחמדים כמוהו? חשבתי לעצמי.

קבעתי עם דראקו שאני אגיע הביתה, אארגן תיק ואז אסע אליו דרך הרכבת מכיוון שהייתי בבית ולא היה איש לעזור לי להגיע.

היום האחרון בבית הספר הוגוורטס לפני חופשת חג המולד הגיע ונפרדתי מכל החברות בחדר.

ירדתי למטה ונפרדתי גם מדראקו. "נתראה מחר" הוא אמר וחיבק אותי חזק.

"אני כבר מתגעגעת" צחקתי.

עליתי על הרכבת הביתה וכעבור כמה שעות הגעתי מותשת לגמרי.

הבית שלי היה קרוב לרכבת למזלי אז תוך רבע שעה הגעתי הביתה ברגל.

התלבשתי בפיג'מה ושמתי ספגטי בסיר. התחלתי לארגן את התיק שלי לחג המולד והייתי ממש לחוצה.

ומה אם הם לא יאהבו אותי? אני אצטרך ללכת? לחזור הביתה? אמרתי וכיסיתי את פניי.

כשסיימתי לארגן את התיק, אכלתי ארוחת ערב והלכתי לחדר שלי. נשכבתי במיטה וניסיתי להירדם.

לא יכולתי. נישארתי ערה כמעט כל הלילה עד שלבסוף נרדמתי כמה שעות לפני ההשקמה.

התעוררתי בבוקר אחרי שבקושי ישנתי והתארגנתי ליציאה. שמתי מכנס קצר וגופייה סגולה מקושקשת ויצאתי מהבית.

הסתבכתי עם התיק הגדול אבל כשהגעתי לרכבת הסדרן עזר לי איתו.

התיישבתי ליד אישה זקנה שקראה ספר בשפה מוזרה וניסיתי להירדם.

אחרי כשעתיים, התחילה להאט הרכבת והתכוננתי לרדת. לקחתי את התיק ועמדתי מול הדלת.

הרכבת נעצרה וברגע שהדלת נפתחה ירדתי. חיפשתי כמה דקות ואז ראיתי את השיער הבלונדיני שלו מתנופף ברוח.

חייכתי חיוך גדול והתקרבתי אליו. הוא לא ראה אותי ונראה מאוד מודאג.

החלטתי להפחיד אותו מאחורה אבל מעדתי ונפלתי על המדרכה. הוא הסתובב וניסה לעזור לי לקום.

"תמיד עם הכניסות המרשימות שלך" הוא צחק עליי. הרגשתי איך שהסומק עולה לי ללחיים.

אחרי שהתנקתי, התחלנו ללכת לכיוון הבית שלו שלא היה רחוק מהרכבת.

"לא הבנתי למה היית צריכה לבוא ברכבת מוגלגים" הוא נראה קצת כועס.

"אמרתי לך, לא היה אף אחד בבית שיעזור לי עם האבקת פלו או להטיס אותי במטאטא" ניסיתי לענות תשובה.. רלוונטית.

"לי מרשים להשתמש באבקת פלו לבד.." הוא אמר לי.

" "טוב אתה בגיל 3 לא השתמשת בטעות באבקת פלו ועברת לדודה שלך" התחלתי לצחוק והוא הצטרף אליי.

כעבור כמה זמן הגענו לשער ברזל עצום. נשמתי נעצרה כשהבטתי.

אחוזה ענקית מדהימה בצבע שחור פחם וגינה מטופחת עם מזרקה, טווסים מפוחלצים ופרחים בכל מקום. זה היה עוצר נשימה!

"אוהבת?" הוא צחק והסתכל עליי כשהפסקתי לנשום מהמראה המדהים.

"איך אפשר לא לאהוב? זה נראה מדהים!" אמרתי לו ונכנסנו פנימה.

כשעוד חשבתי שבחוץ היה יפה, בפנים היה פי אלף יותר יפה!

אח בצבע אפור חלש עמד באמצע החדר ומסביבו רהיטים בצבע ירוק חלש. היו ציורים ותמונות בכל רחבי החדר.

צבע קירות החדר היה אפור כהה יותר מהאח ושטיח ירוק היה כמעט על כל ריצפת החדר.

"ואו" לחשתי והתקדמתי אחריו.

נעצרנו ליד חדר מסויים וכשהצצתי פנימה ראיתי שזה החדר של דראקו.

החדר היה נקי ומסודר והצבע ירוק בלט מתוכו. מיטה זוגית ענקית עמדה באמצע החדר ולידה ארון עוד יותר ענקי בצבע שמנת עם קישוטים.

על התיקרה הנמוכה היה מודבק פוסטר של איש עם גלימה ירוקה על מטאטא.. כנראה קווידיץ חשבתי לעצמי.

דראקו יצא מהחדר והלך קצת ונעצר שוב. "כאן החדר שלך" אמר ונכנס פנימה.

החדרים היו דיי דומים למרות שבחדר הזה בלט הצבע הורוד והוא היה קטן יותר.

" "ביקשתי שתקבלי את חדר האורחים קרוב אליי ככה לא תאבדי בבית" הוא אמר וצחק.

נכנסתי פנימה והורדתי את התיק הכבד שלי. "גמדון בית" אמר בקול רם דראקו ואז הופיע יצור מוזנח בצבע אפור עם בגדים דלים עליו.

"תביא מים למייצ'ל" דראקו אמר לו ובשניות אחדות נעלם הגמדון וחזר עם כוס מים.

"הינה אדונילי" הוא צייץ. הוא הניח את המים על השידה ונעלם.

"אז.. מה את רוצה לעשות עד הערב?" אמר לי דראקו וחייך חיוך גדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא