ארבעה יסודות. ארבעה ילדים.

הפרק הזה מנקודת המבט של המדריכים:

לורה ולילי כמעט בכו. המחשבה שהמתלמדות שלהן במצב לא ידוע השאירה אותן חסרות אונים.

אריאל נראה אבוד לחלוטין. הוא נשך את שפתיו בדאגה עמוקה.

דרנס היה היחיד שנראה שהשתלט על עצמו. הוא החווה בידו אל האלונקה העשויה קרח שעליה שכב איתי והאלונקה החלה לגדול ולהצמיח קרח עד שיכלו לשכב עליה ארבעה אנשים. הוא העיף מבט בלילי.

לילי הנהנה בחדות ונשמה עמוק. היא הרימה את ידיה. שלושת הילדים האחרונים- לי, נועם ונטע- התרוממו מהרצפה בצורה אנכית והונחתו בעדינות על האלונקה. לילי הורידה את ידיה ופרצה בבכי. לורה הצטרפה אליה.

"די, תפסיקו. לא נוכל לעזור להם אם נבכה, נכון?" דרנס רכן אל לילי ולורה והושיט להן טישו. הן הנהנו. דרנס פנה גם לאריאל. "זה הזמן להשתמש בהשקיית יסודות, לא?"

אריאל הנהן גם הוא.

דרנס פנה ללילי ולורה. "אתן מוכנות?"

הן קמו, מחו את עיניהן והנהנו. לילי דיברה. "אנחנו פשוט מזינים את המתלמדים ביסוד של כל אחד, נכון? ואם הכל הולך בסדר, הם אמורים לשאוב אותו, נכון?"

דרנס, לורה ואריאל הנהנו.

לורה רכנה לעבר לי. להבות החלו מיד ללחך את ידיה.

דרנס רכן אל איתי וידו החלה לנטוף מים, שהוא אסף בידו השנייה ועיצב לכדור.

אריאל שייפשף את ידיו זו בזו ועפר נשר מהן על נועם.

לילי התכופפה אל נטע, הרימה את ידיה ונטע החלה לרחף. לילי נשפה בעדינות על פניה של נטע וטורנדו החל להיווצר סביב גופם, גם של לילי וגם של נטע. הן התרוממו לעבר התקרה.

ואז, בבת אחת- לי החלה לשאוב את האש שלורה הדליקה בידה.

                 איתי שאב אל גופו עוד ועוד מים שנטפו מידו של דרנס.

                 נועם שאב את העפר שנשר מידיו של נועם.

                 נטע החלה לשאוב את הטורנדו שלילי יצרה.

חצי שעה חלפה. המדריכים כבר הותשו עד הסוף. לילי ונטע כבר היו על הקרקע ולא ריחפו. אריאל הוציא בקושי כמה גרגירי עפר מידיו. מידיו של דרנס נשרו כמה טיפות. האש שלורה הבעירה בערה בקושי על ידיה.

ארבעת הילדים התעוררו.

ודבר אחד בער בזכרונם.

הנבואה, שכל אחד מהמדריכים פלט לגביה משהו או החל להסביר עליה משהו.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא