מיוחדת

הרגשתי את החשכה עוטפת אותי, שקעתי לתוכה.

ניסיתי לצאת, להשתחרר מהחשכה. מאז ומתמיד שנאתי את החושך. עצמתי עיינים, מנסה להדחיק את החשכה. זה לא עזר.

זמן שנדמה כנצח עבר, כשפתאום הופיע אור, טהור, כמו מאגר גדול של עוצמה. מיצמצתי בעיני בהפתעה.

"שלום לך... לילי..." הלחישה בקעה מהאור.

"מ-מי שם?" שאלתי בקול רועד והססני.

"תרגעי... לילי... אני לא אפגע בך..." נרגעתי מעט. האור היה מרגיע, באופן שלא ידעתי להסביר.

"למה, למה אני כאן?" שאלתי, מכוונת את השאלה אל האור.

"הוחלט להעניק לעולם כוח חדש, שיעזור לו להתמודד מול הרשע. את נבחרת לקבל את הכוח."

"הוחלט? רשע? כוח? לתת? לי?" שאלתי, מבולבלת לגמרי.

"עקבנו אחרייך... החלטנו שאת ראויה לפי מעשייך..."

"מה הכוח הזה?" החשש נעלם ופינה את מקומו לסקרנות.

"כוח הערפילאים... את תצטרכי ללמוד לשלוט בו לבד..."

"איך?" נבהלתי.

"אל תדאגי... כל ירח מלא נופיע בחלומות שלך... ניתן לך הדרכה..."

" נופיע? כמה אתם? הדרכה? מה אפשר לעשות עם הכוח?" הייתי מוטרדת מזה שיהיה ברשותי כוח לא מוכר. 

"חכי לירח המלא..." הקול היה עכשיו ממש עמום, כאילו הוא עומד להיעלם.

"רגע!" קראתי. "זה קשור לאיך שנרפאתי במהירות?"

"כן, את שרפת פיוטר... את תמצאי שמונה בקבוקים על השידה בחדרך, שרק את תראי. שתי את תכולתם, ואל תדאגי, הם יתמלאו מחדש... להתראות..." האור דעך במהירות.

"שנייה...!" היו לי עוד מלא שאלות. האור המשיך לדעוך עד שנעלם, מותיר אותי באפלה. שוב.

אור חדש הופיע. הפעם לבן. מיצמצתי וקלטתי שאני מסוגלת לפקוח את העיינים.

"לילי? את ערה?" מה? איפה אני? חשבתי בבילבול. הבטתי סביבי. הכל לבן, מיטות, מחיצות בצד, תקרה גבוהה... זו חייבת להיות המרפאה.

----------

תגובות? זה לא יהרוג אתכם!

הפרק הקודם		הפרק הבא