קרוליין, די

אני נורא מצטערת שהפרקים קצרים אני אנסה להאריך אותם.
תודה על התגובות אבל זה קצתת שלוש תגובות ורק אז אני ממשיכה מעכשיו.
ותספרו לחברים (-:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ירדתי לחדר לאולם הגדול, והלכתי לכיוון שולחן גריפינדור.
"היי רמוס, היי פיטר." אמרתי כשראיתי את שניהם.
"היי." אמר רמוס, פיטר המשיך לאכול. "שמעתי מה קרה אתמול." רמוס הרים גבות.
"הייתי שיכורה." אמרתי ישר בהתגוננות, "לא התכונתי לנשק אותו."
"מה? את מי נישקת?" שאל רמוס, "אני דיברתי על לילי וג׳יימס, לא עלייך. קדימה שפכי, קר." הוא אמר כקביעה ולא כהצעה.
"אני..." מלמלתי, לא התחשק לי לספר.
"כן?" שאל רמוס בהתעניינות.
" א- אני סוג של..." לא הייתי מוכנה לוותר בקלות.
"כן?" שאל רמוס שוב.
"נישקתיאתסיריוס." אמרתי במהירות.
"מה? את מי נישקת?" שאל רמוס. נאנחתי.
"את סיריוס." אמרתי בחוסר רצון. רמוס ופיטר ירקו את מה שהיה להם בפה מרוב הפתעה. "את? באמת?" שאל רמוס, לא מאמין לי.
"כן." אמרתי, "אבל הייתי שיכורה. זה לא נחשב." הוספתי במהירות.
"חכי עד שכולם ידעו את זה." אמר רמוס.
"אתה לא עומד לספר, נכון?" שאלתי בפחד.
"אני לא, אבל כל בני השנה השביעית, כן. אני פשוט חשבתי שזה לא נכון, שאלה רק שמועות." אמר רמוס.
"אוי ואבוי." אמרתי ונאנחתי.
"יהיה בסדר, קר." רמוס אמר וחיבק אותי. "וחוץ מזה, סיריוס לא כזה נורא." הוא הוסיף, ושנינו צחקנו בקול רם, עד כדי כך שאנשים התחילו להפנות אלינו מבטים.
"טוב, אז ביי." אמרתי אחרי כמה דקות, והלכתי לספרייה, בלי לאכול כלום, לחפש עוד חומר. אחרי שהייתי בספריה וקראתי עוד, על מצבם הנפשי של אנשי זאב, ושהשיתוף של מצבם הפיזי והנפשי מקל עליהם, החלטתי לספר לרמוס ולכל הקונדסאים שאני יודעת מה הם, בתקווה שלא יכעסו יותר מידי.

הפרק הקודם		הפרק הבא