ארבעת הקונדסאים

"יאללה, בואו."אמר רמוס לג'יימס וסיריוס ששיחקו שח קוסמים,

ולפיטר, שהיה באמצע החיבור בלחשים.

"למה?" שאל פיטר בקימוט מצח.

"לעונש!" הזדעק לפתע ג'יימס, "איך שכחנו?! בואו! לפני שמקגונגל תיתן לנו עוד עונש!" הוא הוסיף, והחל לאסוף את המשחק.

"לא צריך להילחץ!..." הרגיע אותם רמוס, "יש לנו עוד 10 דקות."

"תאמין לי," אמר  סיריוס, "היא יכולה פתאום להגיד שאיחרנו..."

"כן.."אמר ג'יימס באנחה "לך תבין את השטויות של המורים..."

"וחוץ מזה,עדיך להקדים מאשר לאחר" הצתדק ג'יימס לאחר רגע של מחשבה.

"צודק." אמר רמוס כשהם הסיטו את את הדלת כדי לצאת מחדר המועדון.

-----------------------------------------------------------------------------------

"כמו שאמרתי לכם," פתחה פרופסור מקגונגל, עומדת בגבה אל חלל החדר,לאחר שארבעת הקונדסאים נכנסו לחדר-המדיליות, וסגרו את הדלת,

"אתם צריכים צריכים לנקות את החדר הזה-התחילו, אני אבוא עוד שעתיים לראות איך אתם מתקדמים, ואם כבר אפשר לשחרר אתכם."

היא החלה ללכת, פתחה את הדלת, ויצאה, כשארבעת הבנים מסתובבים במקומם, מלווים אותה במבטם.

"יש בה מין קשיחות לא אנושית," אמר ג'יימס במבט מהורהר, כשהם עדיין מסתכלים על דמותה של הפרופסור מקגונגל שהלכה וקטנה,

"גם תמיד אמרת שלילי יפה בצורה לא אנושית" העיר סיריוס.

"הכל אצלך לא אנושי..." הוסיף לאחר רגע.

"ת'אמת," אמר סיריוס,"אתה כולך לא אנושי." הוא הסתובב לחלל החדר-מפנה את גבו לדלת,

והסתכל על שלל המדליות שעליהם לצחצח.

שלושת הראשים הסתובבו אחריו. ג'יימס פלט אנחה כבדה, ארוכה ומתמשכת.

"יאללה..." אמר רמוס, "בואו נתחיל, אם אתם רוצים לגמור עם כל זה הלילה."

לרגע אחד השתררה דממה מעוצבנת, ואז פלטו ארבעתם יחד אנחה ארוכה.

--------------------------------------------------------------------------------

"אני לא מאמין!" אמר ג'יימס בקול ישנוני, "כבר עברו 3 שעות והיא עדיין לא באה!"

"מוזר!..." מלמל רמוס, "היא תמיד כל-כך דייקנית..."

"באמת מוזר..." צייץ פיטר.

-----------------------------------------------------------------------------------------

"יופי!" אמרה פרופסור מקגונגל לאחר חמש שעות של צחצוח מתיש של כל המדליות, "אני רואה שסיימתם. אתם רשאים ללכת."

ארבעתם הסתכלו עליה כשעיניהם סגורות למחצה, והחלו ללכת לכיוון היציאה, בעודם נתקעים בכמה קירות בדרך.

פרופסור מקגונגל חייכה והנידה בראשה.

-------------------------------------------------------------------------------

"סיסמא?" שאלה האישה השמנה.

"מה?" מלמל סיריוס בבילבול, "מנדרקנוס אלפרגן..." הוא מלמל, ובקושי הצליח לעבור בחור המוביל לחדר המועדון.

ברגע שנכנסו לחדר המועדון-צנח סיריוס על הריצפה ונרדם.

חבריו,שלא יכל לחשוב אפילו לרגע על לעלות את כל המדרגות לחדרם,נשכבו לידו ונרדמו.

ארבעת הקונדסאים ישנו בשלווה,

מבלי לדעת,

שבעוד כמה שעות,

הם יקומו עם שחר,ע"י קול מוכר להחריד..... 

דבר ראשון-תודה רבה לחולת הארי פוטר!
דבר שני-אני יודעת שהפרק הזה יצא לי גרוע, פשוט לא ידעתי ממש איך להמשיך את זה...
סורי:)

הפרק הקודם		הפרק הבא