חיים חדשים

בבוקר ה-1 בספטמבר, ג'נה התעוררה מוקדם יחסית – שבע בבוקר – ומיד החלה להתארגן לקראת הנסיעה להוגוורטס. היא החליפה בגדים בזריזות, הסתרקה, צחצחה שיניים, אכלה ארוחת בוקר (בחדר האוכל של בית-הספר) והכניסה למזוודתה כמה דברים אחרונים – כמה זוגות גרביים, הספר שקראה אתמול בערב, כסף של קוסמים וקצת כסף של מוגלגים. עד שסיימה השעה כבר הייתה עשר. היא יצאה והגיעה לתחנת האוטובוס בדיוק בזמן כדי לעלות על האוטובוס שנסע למרכז העיר. רוב המקומות באוטובוס היו תפוסים, אז היא התיישבה ליד ילדה ג'ינג'ית(שגם לה הייתה מזוודה) שישבה בסוף האוטובוס. לאורך רוב הנסיעה הן לא דיברו, עד שלפתע הילדה הג'ינג'ית אמרה: "גם את נוסעת לבית-ספר מחוץ לעיר, נכון?" ג'נה הנהנה. "לבית ספר מיוחד?" שאלה הילדה.

"איזו מין שאלה זאת?" ענתה לה ג'נה.

"טוב, יש לך חתול כאן...לא כל בית ספר מרשה לתלמידים להביא חיות מחמד." אמרה הילדה. "חכי רגע..." היא הביטה בג'נה במבט חשדני משונה. "הבנתי! את מכשפה, נכון?"

"אמממ...מה?" שאלה ג'נה, שכבר התחילה להתעצבן.

"לא! לא התכוונתי לזה בתור משהו רע...את נוסעת ל-" היא הנמיכה את קולה ללחישה, "-להוגוורטס, נכון?"

"האמת שכן..." הודתה ג'נה בלית ברירה. חוץ מזה, אם היא יודעת על הוגוורטס היא בטח גם נוסעת לשם. "גם את נוסעת להוגוורטס, נכון?" היא שאלה את הילדה.

"כן!" היא הושיטה את ידה ללחיצה. "היי, אני רייצ'ל," היא חייכה.

"ג'נה," אמרה ג'נה ולחצה את ידה של רייצ'ל.

"אז, ג'נה..." פתחה רייצ'ל, "באיזה בית את רוצה להיות?"

"אממ...אני לא כל-כך בטוחה...אבל זה לא ממש תלוי בנו, נכון? הרי יש תהליך מיון..."

"אוקיי, אני אנסח את השאלה מחדש...באיזה בית את חושבת שתהיי?" שאלה רייצ'ל. 'שאלה טובה,' חשבה לעצמה ג'נה. 'הממ...ג'סי אומרת שהמרידות שלי במורים מעידות על אומץ, אבל מצד שני ג'סי תמיד מגזימה...חכמה? אולי...יושר? לא כל-כך מתאים לי...ושאפתנות? כן, אולי, אבל כולם נהיים שאפתנים אם תוקעים אותם בפנימייה מעצבנת אחרי שההורים שלהם מתים, אז יכול להיות שלא...'

"אני לא כל-כך בטוחה בקשר לזה..." היא אמרה.

"זה בסדר, אף אחד לא יכול לדעת בוודאות. יש הרבה אנשים שחושבים שהם יהיו בבית אחד ובסוף הם מתמיינים לבית אחר. קחי לדוגמה את אימא שלי, היא הייתה בטוחה שהיא תהיה ברייבנקלו, ובסוף היא הייתה בסלית'רין. לא שזה כל כך נורא, כל הבתים בסדר. רק שיש כל מיני סטיגמות שאנשים מפיצים ברכבת ובהוגוורטס עצמו." אמרה רייצ'ל. הן המשיכו לדבר עוד קצת על הוגוורטס ועל עולם הקוסמים עד שהאוטובוס עצר ליד תחנת הרכבת קינגס קרוס והן ירדו. הבניין נראה די מרשים מבחוץ ואפילו יותר מרשים מבפנים. "קחי עגלה," אמרה רייצ'ל.

"אבל אני מסתדרת גם ככה,"

"תאמיני לי, אנחנו נצטרך לעשות עכשיו משהו שיותר נוח לעשות כשהחפצים שלך נמצאים על עגלה..." הן העמיסו את המזוודות והתיקים שלהן על העגלות(ג'נה הניחה על העגלה גם את אנדרסון בכלוב הנשיאה שלו) והחלו להתקדם לכיוון הרציפים 9 ו-10.

"אנחנו אמורות לעלות על רציף 9 ושלושה רבעים," אמרה ג'נה. "אבל יש כאן רק 9 ו-10, אין שום דבר ביניהם..."

"זה," אמרה רייצ'ל, "כי את חושבת בצורה המוגלגית. תראי! מישהו נכנס שם לרציף!" היא הצביעה על משפחה של חמישה אנשים – שלושה ילדים וההורים שלהם – שהתקדמה לעבר המחסום. הילד הגבוה יותר עזב את שאר משפחתו ורץ לתוך הקיר. ג'נה ציפתה שהוא יתרסק אבל הוא עבר בתוך המחסום. "ככה מגיעים לרציף 9 ושלושה רבעים," אמרה רייצ'ל בשלווה, כאילו שהיא רגילה לאנשים שעוברים בתוך קירות. בינתיים גם שאר המשפחה של הילד הגבוה עברה במחסום. "טוב, עכשיו אנחנו. אני אלך ראשונה ואחכה לך בצד השני, טוב?" "אוקיי..." אמרה ג'נה. רייצ'ל נעמדה מול המחסום עם העגלה שלה ורצה לעברו. גם היא, כמו הילד, עברה בצורה חלקה לגמרי. ג'נה נעמדה גם היא כמו רייצ'ל, תפסה חזק בעגלתה, ורצה אל הקיר. כשהתקרבה אליו היא ציפתה להתנגש במשהו, אבל גם היא עברה את המחסום, ומצאה את עצמה ברציף גדול מלא בשלטים "רציף ¾ 9" ו-"הוגוורטס אקספרס". השעה הייתה כמעט אחת-עשרה, והרכבת שרקה. רייצ'ל עמדה ליד המחסום וחיכתה לה. "רוצה שנשב ביחד בתא ברכבת?" היא הציעה.

"בסדר," ענתה ג'נה. הן עלו לרכבת לחפש תא פנוי, אבל לא מצאו אחד כזה.

"היי, התא הזה חצי-ריק!" קראה רייצ'ל לפתע. "נלך לשבת שם?" ג'נה הנהנה והן התקדמו לעבר התא. בתוך התא ישבו הילד הגבוה, עוד ילד שכנראה היה אחיו, וילדה עם שיער חום שג'נה זיהתה. "היי, רוז!" היא קראה אליה. "אפשר להצטרף אליכם?" רוז הביטה במבט שואל בשני האחים שישבו איתה ולאחר ששניהם הנהנו היא ענתה: "כן, בטח!" וג'נה ורייצ'ל נכנסו לתא.

"טוב, נראה שאתם מסתדרים כאן," אמר הילד הגבוה, שעכשיו ג'נה ראתה שהיו לו שיער שחור פרוע ועיניים חומות. "אז אני אלך. היי, מייקל!" הוא קרא אל המעבר בין התאים. "חכה רגע!" הוא לקח את התיקים שלו ויצא מהתא. "אוקיי..." אמרה רוז אחרי שתי דקות של שתיקה מביכה. "אני מניחה שכדאי שאערוך היכרות בין כולם כאן... אני רוז, זה אלבוס-" היא הצביעה על הילד השני, שהיו לו שיער שחור ועיניים ירוקות, "-בן דוד שלי. זאת ג'נה-" היא הצביעה על ג'נה, "וזאת-" היא הצביעה על רייצ'ל, "-מישהי שאני לא מכירה." "היי, אני רייצ'ל," היא אמרה. היא הסתכלה על אלבוס במבט משונה. "חכה רגע...אני מזהה אותך..." אלבוס הביט בה במבט שואל.

"איך את מזהה אותי אם מעולם לא נפגשנו?" הוא שאל.

"נזכרתי!" קראה רייצ'ל, "נזכרתי למי אתה דומה! אתה הבן של הארי פוטר, נכון?"

"אממ...כן..." הוא נראה די נבוך. ג'נה רכנה לעבר רייצ'ל ושאלה אותה בשקט: "אמממ...מי זה בדיוק הארי פוטר?"

"מה?!" רייצ'ל נראתה מזועזעת. "את לא יודעת...אוי רגע, את גדלת בפנימייה של מוגלגים, איזו מטומטמת אני, אמרת לי את זה לפני חצי שעה...טוב...זה סיפור ממש ארוך...מאיפה להתחיל?"

"אומרים שהוא פגש פעם שנורקק פחוס-קרן." אמר קול חולמני שהגיע מכיוון דלת התא. עמדה שם ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות גדולות. "כבר סיפרתי לכם...?"

"כן לוסי, כבר סיפרת לנו על זה." קטעה אותה רוז. "זאת לוסי, אימא שלה חברה של המשפחה, אז אנחנו פוגשים אותה לפעמים."

"אפשר להצטרף אליכם?" היא שאלה. "זה התא היחיד שיש בו מקום..."

הם הסכימו והיא נכנסה. את שאר הנסיעה הם העבירו בשיחות על כל מיני נושאים, עד שטירה גדולה ומרהיבה הופיעה באופק.

"כדאי שנחליף בגדים לתלבושות של בית הספר," אמרה רוז.

עד מהרה הם הגיעו לרציף הרכבת שעמד בקצה עיירה קטנה ליד אגם גדול ויער. איש גבוה מאוד (ורחב אפילו יותר) התהלך ליד הרכבת וקרא: "תלמידים חדשים לפה! שנה ראשונה לפה!" הם ירדו מהרכבת ופנו לכיוונו.

"ברוכים הבאים להוגוורטס!" הוא הכריז כשכולם התאספו לידו. "אתם שמה תתחלקו לרביעיות וכל ארבעה ישוטו באחת הסירות האלה." הוא זז מעט והצביע על סירות שעגנו על חוף אגם גדול, שמעברו השני נראתה טירת הוגוורטס. התלמידים התחילו להסתובב ביניהם והתחלקו לרביעיות, וג'נה, רייצ'ל, רוז, אלבוס ולוסי לא ידעו מה לעשות. "אני אלך," אמרה לבסוף לוסי והלכה להצטרף לשלישייה אחרת. הארבעה הנותרים מצאו לעצמם סירה והתיישבו בה. כשכולם מצאו לעצמם סירות (האיש הרחב תפס סירה שלמה בעצמו) הן החלו לשוט מעצמן על פני האגם לכיוון הצוק שעליו עמדה הטירה. הסירות עצרו המעגן תת-קרקעי, ומשם האיש הרחב (שאת שמו ג'נה לא ידעה) הוביל אותם אל תוך הטירה.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

זה פרק שכבר העליתי, אבל הוא נמחק בגלל התקלה באתר. אז הנה הוא, שוב. סליחה שלא עידכנתי כל כך הרבה זמן, אבל אני ממש עמוסה בזמן האחרון. טוב, נקווה שזה ייגמר בזמן הקרוב, ויהיה לי יותר זמן לכתוב.

הפרק הקודם