קללת הנצח - נטוש

פרק 5

פגישה עם המסדר

חודש עבר והרמיוני המשיכה את חייה כרגיל. היא עזרה להארי, עבדה קשה על שיעורי הבית שלה ובילתה עם רמוס וסיריוס בבית הישן של ההורים שלה. החיים היה טובים.

אלבוס דמבלדור התהלך במסדרונות, מחפש את האקסית שלו. הוא הסתובב בפינה וראה אותה עוזבת את חדר משפחת גריפינדור. "הרמיוני!" הוא קרא.

הרמיוני סגרה את הפתח וחייכה בחזרה בשמחה לגבר המזדקן נהגה לצאת איתו פעם. "שלום, אלבוס. מה אני יכולה לעשות למענך היום?" היא שאלה.

חיוכו של אלבוס דהה מעט ולאחר רגע מהיר חזר במלוא הכוח. "תהיתי אם אוכל לספר לעוד כמה אנשים, עלייך אני מתכוון," הוא שאל.

עיניה של הרמיוני התכהו מעט ופרצופה התעקם בבלבול. "תלוי למי," היא ענתה ברכות.

"למסדר. הגיע הזמן שהם ידעו. זה יהיה נחמד אם תהיה לנו חברה קבועה והקללה שלך יכולה לעזור לנו." ברגע שהמילים יצאו מפיו אלבוס הבין שזה לא היה הדבר הנכון להגיד ליורשת גריפינדור ורייבנקלו.

"הקללה שלי יכולה לעזור? אתה חושב שזה נוח? שאני אוהבת למות?" הרמיוני נהמה.

"לא! לא, אני רק אומר שלא תהיי בודדה כל כך יותר. רמוס וסיריוס אמרו לי שאת מרגישה בודדה. חוץ מזה, אני חושב שצריך לספר למולי וארתור. בבקשה?" אלבוס מחא, עיניו מתחננות בפני אישה המבוגרת.

"בסדר, הערב." הרמיוני ירקה, הולכת משם.

"אני אבוא להתעתק איתך!" אלבוס קרא.

הרמיוני נפנפה אותו בהינף ידה. "אני יכולה להתעתק לבד. אל תשכח שלמדתי התעתקות בגיל 17, אבא לימד אותי," היא קראה חזרה ונעלמה משם.

, אלבוס והרמיוני נפגשו לאחר שעת העוצר מחוץ לשערי בית הספר. "מוכנה? פוקס מודיע לכולם. כולם חוץ מסוורוס ומינרווה -שיגיעו בקרוב- אמורים להיות שם כשנגיע, " דמבלדור חייך.

הרמיוני הנהנה ובקול 'פופ' שקט, השניים התעתקו לבית משפחת בלק.

סוורוס ומינרווה נכנסו למטבח ומיהרו להתיישב. אלבוס הביט על החברים שהתאספו ונוכח לדעת שכל הוותיקים הגיעו, בנוסף לתאומים וויזלי ופרסי וויזלי, שהיו חדשים. "תודה רבה שהגעתם היום. יש לי משהו בעל חשיבות מרבית לספר לכם. קודם כל, נבואה נוספת נאמרה היום בנוגע למלחמה," הוא החל.

מספר קולות מופתעים נשמעו מרחבי החדר. "טרילוני התחילה עם התרגילים הישנים שלה שוב?" מודי גער.

אלבוס נד בראשו. "לא, זאת הייתה תלמידת שנה שביעית ברייבנקלו, שסבתה הייתה נביאה," הוא ענה. חברי המסדר החלו להתלחש, דאגה וסקרנות ממלאים את האוויר.

"מה זה אומר?" טונקס שאלה, ראשה נח על כתפו של רמוס.

"הנצח הוא קללה לזה שלא יכול למות.
בת האומץ והחוכמה המקוללת היא נכס לשני הצדדים. היא המפתח למלחמה.
האמת תתגלה ותהיה לנחלת הכלל.
האהבה היא שתטה את המאזניים השוקלים את תוצאות המלחמה – האור ינצח אם אהבתה תינתן לדרקון האופל שינצח אם אהבתה לא תינתן לו."

"מה זה אומר, הבת של גריפינדור ורייבנקלו? היורשת שלהם מתה לפני מאות שנים," צ'ארלי וויזלי שאל.

"הנבואה מאחרת בשנים, התעלמו ממנה," מודי נהם, צער על פניו.

אלבוס נד בראשו. "כאן הנכם טועים. הבת שלהם עדיין חיה," הוא אמר להם.

מולי וויזלי עיקמה את אפה. "איך?" חברי המסדר לא הצליחו להבין.

"תנו לי לספר לכם סיפור," אלבוס החל. "כשהבת של רוונה וגודריק עמדה לסיים את הוגוורטס, סאלזר קילל אותה. הוא והלגה היו הסנדקים שלה, ולמרות העובדה שהוא אהב את בת הסנדקות שלו, סאלזר שנא את גודריק עוד יותר משום שגנב את האישה היחידה שאהב. למרות שהייתה לו אישה ובן, הוא תמיד אהב את רוונה. אז הוא נקם על ידי כך שקילל בתו היחידה. הקללה גרמה לכך שלא תוכל למות לעולם ובחצות כל סוף שנה שביעית, היא תהפוך בחזרה לתלמידת שנה ראשונה ותוכרח ללמוד בהוגוורטס שוב ושוב. הם היו הרוסים וגירשו אותו. למרות זאת, הבת שלהם הפכה לבת 11 שוב. כשהוריה מתו, הבת שלהם סיימה את שנתה השביעית והפכה לתלמידת שנה ראשונה שוב, הפעם משנה את שם משפחתה, כדי שתוכל לעשות זאת שוב ושוב עד היום," אלבוס הסביר.

"אז אתה אומר שהבת שלהם עדיין חיה ולא יכולה למות? היא חייבת להיות בת אלפי שנים!" פרד קרא.

"כן, היא ניסתה לקחת את חייה מספר פעמים. אף ניסיון לא צלח ותוך שעות בודדות לא נשארה ולו שריטה אחת על גופה," אלבוס אמר להם בעיניים עצובות. "למעשה, היא מחוץ לחדר זה עכשיו." עיני כל חברי המסדר התרחבו, חוץ מאלה של רמוס, סיריוס ואלבוס. "מיס גריפינדור, את יכולה להיכנס עכשיו," אלבוס קרא. הדלת נפתחה וכולם עצרו את נשימתם. "תודה, אלבוס." הלסתות שלהם נפלו כשהרמיוני גריינג'ר נכנסה לחדר.

"שלום. אני מניחה שאתם מופתעים," היא אמרה, מגחכת טיפה.

"מיוני, את הבת של גריפינדור? לעזאזל. בת כמה את בדיוק?" פרד התנשם, בוהה בנערה.

"אני אהיה בת 1017 ביום הולדתי הקרב. הוגוורטס הוקם לפני 1021," הרמיוני אמרה להם, חיוך עדין על פניה.

המסדר התנשם ובהה בנערה. הרמיוני צחקקה. "לעזאזל!" ארתור קרא.

מולי החטיפה לבעלה, ממלמלת משהו על השפה שבה מר וויזלי משתמש. פרצופה של הרמיוני נפל למשמע שמו של החבר הכי טוב שלה. "אני חייבת לבקש מכם לא לספר לבנים, זה יכול להגיע לטום- אני מתכוונת, וולדמורט," היא אמרה, נאנחת.

גבותיו של מודי התרוממו. "טום? קראת לאדון האופל בשמו האמיתי. את אוכלת מוות?" הוא נהם.

הרמיוני צחקה. "כמובן שלא. למדתי איתו בהוגוורטס, אפילו יצאתי איתו! אבל נפרדנו לפני שהוא נהיה אובססיבי לגבי אומנויות האופל," היא ענתה. רמוס נחנק מהבירצפת ששתה.

"יצאת עם וולדמורט?!" הוא התנשם.

הרמיוני גלגלה את עיניה. " אז הוא היה ילד. חוץ מזה, זה היה לפניך," היא ענתה.

הפעם היה תורה את טונקס להתנשם. "יצאת עם רמוס!" היא צעקה.

הרמיוני נאנחה. "כן. גם יצאתי עם אלבוס דמבלדור, אם לתת שמות לשניים מהאקסים שלי. זה היה לפני הרבה זמן ושכחת, חייתי הרבה זמן והיו לי הרבה בני זוג," היא אמרה, נושפת בעצבנות לנוכח העניין בחיי האהבה שלה.

פרד וג'ורג' גיחכו והתקרבו אליה, מניחים זרוע אחת סביב כל אחת מכתפיה. "אז, הרמיוני היקרה, את בטח יודעת הרבה מהסודות של הוגוורטס," פרד התחיל.

"את חייבת לספר לנו," ג'ורג' סיים, התאומים חייכו.

הרמיוני דחפה את התאומים ממנה, צוחקת. "לא. אני לא מספרת לכם שום דבר. סיפרתי רק לאדם אחד, והוא ניצל את זה. הוא מתח את אחיו שהיה בסלית'רין. החלטתי חד משמעית שאני לא אתן לזה לקרות שוב ומחקתי את הזיכרון שלו," היא אמרה להם.

"מעולם לא ידעתי את זה!" אלבוס קרא.

"זה קרה 200 שנה לפנייך," הרמיוני אמרה בהיעדר עניין.

עיניו של מודי הצטמצמו. "איך אנחנו יודעים שאת מי שחושבים שאת?" הוא גער.

"מילתו של אלבוס לא מספיקה?" הרמיוני נאנחה.

"לא. עכשיו תוכיחי," מודי ענה.

הרמיוני גנחה. "קח אותנו להוגוורטס," היא אמרה לאלבוס. המנהל הנהן לפני שיצר מספר מפתחות מעבר. כל כמה חבר מסדר לקחו אחד ונעלמו. כשהגיעו, הוגוורטס עמדה מולם במלא יופייה.

הרמיוני הובילה את חברי המסדר במסדרונות הוגוורטס ולתוך חדר הוריה. היא לחשה את הסיסמה ונכנסה לחדרים לפני שנתנה לקבוצה הגדולה להיכנס, לוקחת אותם לחדר השינה של ההורים שלה, המקום בו ניצב דיוקן המייסדים.

הרמיוני התינוקת שבתמונה ישנה בזרועותיה של רוונה שישנה גם היא. למעשה, כל המייסדים ישנו. "אמא," הרמיוני קראה ברכות.

עיניה של רוונה נפקחו לאט וסרקו את החבורה. "מיוני, מה קרה?" היא שאלה בישנוניות.

"סליחה שאני מעירה אותך, אמא, אבל יותר אנשים היו צריכים לראות," הרמיוני אמרה בשקט.

רוונה הזיזה מעט את הרמיוני התינוקת. "אני מבינה. אבל למה לא הראית להם את האחוזה?" היא שאלה.

הרמיוני הסמיקה, "שכחתי," היא מלמלה.

רוונה צחקה, קולה שקט כדי לא להפריע לשאר האנשים שבדיוקן. אבל ללא הועיל.

"מה קורה פה?" גודריק מלמל כשהוא התעורר.

"אבא," הרמיוני חייכה.

הלגה התעוררה למשמע קולה בת הסנדקות שלה. "הרמיוני! כמה נפלא לראות אותך. מי האנשים האלה? ואלוהים אדירים, זה אלבוס דמבלדור? הוא לא השתנה הרבה, רק הזדקן - מכל התמונות שהראית לנו," היא דיברה והרמיוני צחקה.

"כן, דודה הלגה, הם מסדר עוף החול, ארגון שהקים אלבוס בשביל להשמיד את וולדמורט," הרמיוני הסבירה עם חיוך על פניה לדודתה המרוגשת.

סאלזר היה האחרון שהתעורר. "האיש הזה הוא טיפש. היורש שלי היה חזק, אבל וולדמורט עלוב, חלש וזקן," הוא סילף. הרמיוני ירתה לעברו מבט שתאם לזה שאמה שלחה לו.

מודי ניקה את גרונו מאחור והרמיוני הסתובבה ומצאה את חברי המסדר מביטים בה בהלם. "בסדר, אני מאמין לך. מיס גריפינדור, תענוג להכיר אותך," מודי אמר בזעף. הרמיוני השתחוותה, כמו שעשתה כשבאמת הייתה בת 17. "התענוג כולו שלי, ההילאי מודי," היא ענתה.

הוויזלים משכו את הרמיוני לחיבוק. מולי אומרת לה עד כמה היא מצטערת שהרמיוני בודדה, שהיא תמיד אהבה אותה כמו בת. רוונה נשענה על גודריק כשהיא צפתה בביתה המחובקת.

"לפחות דואגים לה. אני רק מתחרטת שאנחנו לא יכולים להיות שם בשבילה. התינוקת המסכנה שלי," רוונה אמרה לבעלה. המייסדים הסכימו ונרדמו שנית, משאירים את הרמיוני עם המסדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא