רק טעות אנוש קטנה

מצטערת מראש לכל מעריצי הארי, הוצאתי אותו די משוגע מטורף ומסומם בערך...

---

"תוכלי להשאיר אותנו לבד, מינרווה?" ביקש הארי פוטר.

כן, הארי פוטר המפורסם והדגול, האמיץ והנערץ, האציל שהכל יודעים אודותיו, ודבר לא פחות חשוב- האדם שברייס אף פעם לא התחבר אליו ומעולם לא הבין את הערצת הרבים, הגיע משום-מה על מנת לפגוש אותו, את ברייס סמפר. ברייס לא ידע מה הוא אמור להרגיש- זה לא היה שמחה, גם לא כבוד גדול... שמא יראה?

אולם לא היה לו זמן רב לשקוע בכך, כי כאשר הפרופסורית הקשישה הנהנה ויצאה מהחדר, כל שהוא חש הייתה בהלה. הוא לא ידע למה בדיוק, אולם קול פנימי אמר לו להישמר.

"ברייס סמפר, נכון?" פוטר פנה ישירות אליו. ברייס הצטמרר לרגע.

"כן, אדוני." הוא ענה ביראת כבוד.

"סמפר... אם מותר לשאול, זה שם המשפחה של אבא או של אמא?"

"זה שם המשפחה שלי- של אבא שלי." הוא ענה במבט שואל; הוא הופתע מהשאלה של האדם הדגול העומד מולו, והפתעתו רק התעצמה כאשר הארי פוטר נחר בבוז.

"תזכיר לי מיהי אמך?"

ברייס ענה, מבולבל יותר מרגע לרגע.

"תראה, למזלך אני לא כמו ההורים שלך. אני אסביר לך קודם."

מה זה אמור להביע?... מה רע בהורים שלו? ומה יש להסביר? אולי פוטר מתכוון לספר לו על הוריו הביולוגיים?... הוריו המאמצים סרבו להסביר לו דבר...

"אתה מאומץ."

"אני יודע." ברייס לא הצליח להחניק צחקוק מזלזל.

"ההורים האמיתיים שלך היו חלאות." הוא המשיך.

"אמא שלך חלאה!" היצר הסלית'ריני של ברייס הקפיץ אותו.

"תירגע, רידל קטן." השרביט של הארי פוטר כבר היה בידו הרבה לפני שברייס הספיק לעשות משהו בנידון, ובן רגע הוא נוטרל משרביטו.

ברייס הופתע; לא מיומנויותיו של פוטר, אלא מכך שכינה אותו 'רידל'. הוא ידע שיש רק רידל אחד- ההוא שרצח את אחרוני משפחתו.

"אני לא רידל, אני סמפר." הוא התעקש. "מה אתה רוצה ממני? אני לא אציק יותר ללופין..."

"אני לא כאן בשביל טדי." הארי נעמד, וכיוון אליו שוב את שרביטו. "ולא תציק לו יותר- לא תוכל להציק לאיש."

"על מה אתה מדבר? אתה שפוי בכלל?" ללא ספק, ברייס התאכזב מפוטר הדגול. הוא דימה בנפשו איש אציל ואדיב, לא משוגע מאיים.

"אני לא אתן להיסטוריה לחזור על עצמה." הארי דיבר ברכות, כאילו דנו על חגים מועדפים. "אהרוג את זרעו של טום רידל ואחסוך סבל אדיר מהעולם."

ברייס הצטמרר. עכשיו הכל ברור לו; וכמובן, זה היה צפוי- הארי פוטר חפץ במותו. למעשה, בהתחשב בעובדה שהוא בטוח שברייס הוא הבן של וולדמורט, זה לא היה מפתיע במיוחד. אולם, האם הוא באמת בנו של וולדמורט? זה כל-כך... עצום, מיוחד, שונה- וברייס תמיד אהב להיות מיוחד ושונה. אם זה נכון, זה אוסום! אולם טרם ישקע בפנטזיות, ברייס השיב את עצמו למציאות; הארי פוטר כאן, והוא מתכוון להרוג אותו. מיד גאה בו הפחד.

"אני הולך להציע לך עכשיו את עסקת חייך, רידל." הארי חייך אליו. "תאמין לי שלא תוכל לסרב."

'תתפלא,' חשב ברייס לעצמו, אולם שתק. הוא הביט בהארי פוטר כמו בחייזר; בהוגוורטס תמיד תיארו אותו כהתגלמות הטוב בעולם הקוסמים, כמציל וכטוב הלב הגדול ביותר עלי אדמות. אולם כעת, כל שנשקף מעיניו המזורגגות של הגיבור הבינלאומי הייתה כזו עוצמה של שנאה, שברייס חשש לשפיותו.

"מה אתה רוצה?" ברייס באמת ובתמים לא הבין מה הארי פוטר המפורסם מבשל עבורו.

"פשוט מאוד- אני אהרוג אותך, או שתעזור לי."

"מה?" ברייס הרגיש כמו אדיוט מושלם; ולא פחות מכך, בור גמור.

"זה פשוט. בעוד שבוע בדיוק אתה תתייצב בבית שלי, או שאדאג שתמות- וגם ההורים המאמצים שלך ימותו."

"מה?" הא, עסקאות של הפוטרים... למה הוא ציפה?

"אתה לא ממש מגוון, שמת לב? מה קרה? יחסית לבן של וולדמורט, פיך לא ממש שולף צרורות של חיצים נגדי."

"אולי כי אני לא הבן של אדון האופל. תקשיב לי טוב, חתיכת מטורף! תעזוב אותי בשקט, או שאגיד אותך לפרופסור מקגונגל!"

הארי פוטר צחק, ובשנייה שלאחר מכן ברייס צרח; שכן, שרביטו של הארי ירה בו כישוף שברייס עוד לא הכיר.

"אתה חושב שהפרופסור מקגונגל תקשיב למילה שלך נגדי?" הוא צחק שוב, הפעם בפראות. "גם אם אהרוג אותך לנגד עדים רבים, שר הקסמים בעצמו ימצא דרך להפריך זאת. תפנים את זה."

ברייס בהחלט הפנים; הוא היה מודע לכך שהארי פוטר הגדול ניצב מולו, אולם הוא אפילו לא חלם על שיחה מעין זו.

"תעזוב אותי!" הוא דרש בנוקשות. לא היה לו כוח לעוד משהו שיסבך כרגע את חייו עוד יותר; היו לו מספיק בעיות עם המשפחה המאמצת שלו בכדי להתפנות לזו הביולוגית.

"אני מבין שנצטרך להבהיר כמה דברים." הארי פוטר נאנח. ברייס עקב באימה אחר שרביטו, הפעם מוכן לנוע בעת תזוזה. אולם, פוטר השיב את שרביטו לכיסו.

"אני מבין שעד היום לא סיפרו לך מי היו ההורים הביולוגיים שלך, אלה שנטשו אותך. אני טועה?"

"אתה חולה בנפש?" ברייס התחיל לאבד את סבלנותו. למעשה, הוא השתוקק לצאת משם כבר- לשם שינוי, ברייס רצה יותר מתמיד לחזור לשיעור עם הפרופסור לונגבוטום.

"אתה לא סתם מאומץ. היו שמועות שאתה הבן של לוציוס ונרקיסה מאלפוי, אבל מסתבר שנרקיסה מאלפוי בגדה בבעלה, ושאבא שלך הוא בעצם וולדמורט. סיפור מעניין, לא?"

"אתה משוגע!" ברייס קבע; הוא בהחלט שמע המון על וולדמורט, ולא פחות מכך על נרקיסה מאלפוי. כשהם סוף-סוף הגיעו לחלק בספר שמספר על וולדמורט וצבא אוכלי המוות שלו, ברייס טרח (לראשונה בחייו) להקשיב לשיעורים ב'תולדות הקסם'. ברייס העריץ את נרקיסה מאלפוי- או לפחות את מה שלמד עליה- האחות טהורת הדם של הדמות שברייס העריץ יותר מכל- בלטריקס לסטריינג'. קיסי המתנשאת והקרה. שקולה שכזאת, אם לתפארת. אולם מכאן ועד להיות הבן שלה?... שלא תבינו אחרת- ברייס העריץ את וולדמורט, והוצף גאווה רק מהמחשבה שהוא אכן עשוי להיות אביו, אולם הכל ידעו כי במותו של וולדמורט נקטעה שושלת רידל לעולמים, זה היה כתוב אפילו בספר הלימוד שלהם. הסיפור של פוטר נשמע יותר מופרך ממוזר.

"אני נותן לך שבוע לעכל את זה. בעוד שבוע בדיוק אשוב לכאן. בפעם הבאה תהיה יציאה- אז תתכונן, תחשוב על תירוץ להיעדרות ארוכה. לפי מה ששמעתי מטדי, אתה בהחלט מומחה להמצאת גיבוב שטויות."

"אתה רומז לכך שאני נוטה לשקר?"

"את זה אתה אמרת, ילדון. אני רק אומר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ... ואני רק רוצה להזכיר לך שוב שיש לי השפעה גדולה מאוד בעולם הקסמים. אם תעז להתחכם איתי, תגמור כמו אבא שלך."

"אתה מאיים עליי?" ברייס צבט את עצמו על מנת לוודא שהוא לא חולם; והוא באמת לא חלם. לראשונה מזה זמן רב, הוא לא ידע מה לחשוב ואיך להגיב.

"בהחלט. אה, וכדאי שתקרא עיתון מחר בבוקר..." הארי אמר כמצפין סוד. "אני מקווה שהבהרתי את עצמי היטב."

"כן, הבהרת את עצמך מעולה." בקולו של סמפר נשמעה מרירות ברורה, כאילו הוא מנסה ליצור בפוטר נקיפות מצפון מאיומיו על נער קטן וחסר-ישע.

"מצוין. ו... מר רידל?"

לקח לברייס רגעים אחדים להבין שפוטר מדבר אליו.

"ברייס סמפר, בשבילך." הוא המשיך להתעקש, לפחות עד שהדברים יהיו ברורים עבורו.

"מר רידל-" הוא חייך. "עד השבוע הבא, תכין קצת שיעורי בית, טוב? איזו עבודת שורשים קטנה על אבא ואמא..."

כאילו שהיה צורך בכך- כל ילד בגן שמע על הלורד וולדמורט, וכבר בשנים הראשונות בהוגוורטס לומדים על המאלפויים- שלוציוס גמר באזקבאן, נרקיסה נרצחה בסוף מלחמת הקוסמים השנייה, ושדראקו בנם חי לו באושר עם איזו אישה שברייס שכח את שמה... כלומר, כל זאת בהנחה שבאמת יש לו קשר דם אליהם. ברייס נהנה מזו המחשבה האחרונה.

"שבוע נעים." הארי פוטר חייך שוב, ואזי קם מכיסא המנהלת. ברייס קם גם הוא. כאשר ברייס כבר כמעט יצא מהמשרד, הארי פוטר פנה אליו שוב.

"דרך אגב, אולי כדאי שתשקול בינתיים פעמיים לפני שאתה מציק שוב לטדי לופין, בתור סנדק זה עלול לגרום לי לחשוב שאתה מטרד קטן..."

ברייס בקושי הסב את מבטו. בסערת רגשות שלא ידע כמוה מעולם, הוא יצא בפנים זעופות מהמשרד. הפרופסור מקגונגל חיכתה לו בסוף מדרגות הנשר, אולם הוא התעלם ממנה וניגש הישר למעונות סלית'רין, שם יצליח לחשוב בהיגיון.

הארי פוטר רוצה מלחמה? הארי פוטר יקבל מלחמה!

כחמש דקות לאחר מכן, הארי פוטר חצה את מדשאות טירת הוגוורטס, בהליכה מזורגגת במקצת. לאחר מעידות ספורות, הוא צלח בחיפושו אחר פתח הטירה.

-

זהו בינתיים... אשמח לתגובות 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא