מציאות אחרת

"מצאת משהו?" שאל רון את הרמיוני בעת ששהו בספרייה.
"עוד לא..." קראה הרמיוני מבין ערימת הספרים שהסתירה אותה.
"אני יכול לעזור איכשהו?" המשיך לשאול.
"הנה, כך ותהיה בשקט" אמרה הרמיוני בחוסר סבלנות וזרקה ספר כבד ועבה במיוחד.
"תודה..." מלמל רון בעצבנות וניסה להבין כיצד הוא מתחיל לקרוא את הספר.
השניים ישבו בספרייה וקראו במשך שעות שלמות. ספרים על היסטוריה, על שפות עתיקות, לחשים עתיקים, ומה לא. אבל הם לא מצאו דבר.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מוותרת" אמרה הרמיוני בייאוש וסגרה ספר עבה כרס על ההיסטוריה של לחשים.
"נו אל תוותרי" קרא רון בקול מתחנן.
"אבל אני פשוט לא מוצאת כלום!" התעצבנה הרמיוני המיואשת.
"אוקיי, בואי נחשוב. שנינו מסכימים שהאותיות האלו הן אותיות לטיניות. נכון?" שאל רון.
"כן..."
"אז זו יכולה להיות רק שפה שמשתמשת באותיות לטיניות... וזו לא אנגלית, כי אחרת היינו מבינים. אז איזה עוד שפות משתמשות באלפבת הזה?" חשב רון בקול רם.

"גרמנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, רומנית, פורטוגזית, הולנדית, צ'כית, פולנית, סלובנית, דנית, ליטאית, לדינו..." החלה הרמיוני לשפוך את כל השפות שהיא מכירה.
"אוקיי, זה הרבה שפות..." אמר רון כשסיימה את הרשימה.
"כן... אתה מכיר עוד שפות?" שאלה בתקווה שידע לתת לה עוד מידע.
"אה... יש כזו שפה לטינית?" שאל רון בחוסר ביטחון.
"ברור! מה אף פעם לא הקשבת בשיעורי היסטוריה?" התפלאה הרמיוני.
רון שתק והאדים ממבוכה. איזה אידיוט אני... חשב לעצמו.
"זהו זה! זה לטינית!" קראה הרמיוני פתאום. "הרי לימדו אותנו שפעם היו משתמשים בלחשים ארוכים כאלה בלטינית. זה בטח לחש עתיק שיצא משימוש!" אמרה בשמחה. "תביא לי את הספר על לחשים לטיניים".
רון גישש בערימת הספרים שלידו ושלף מתוכה ספר דק ביחס לשאר הערימה, שעל כריכתו תפורות בצבע זהב המילים "Decoding Susurri". הרמיוני חטפה את הסדר מידו והחלה לרפרף בו. "הנה זה!" קראה אחרי מספר עמודים. "לחש להופעת טקסט על דף. והנה מה שכתוב על הדף שלנו!" הוסיפה לומר והראתה לרון את הספר. 
"מעולה. אז מה רשום שם?"
"זה צריך להתבצע מול אש והאדם שאליו מיועד המכתב צריך לקרוא את הלחש שלוש פעמים" אמרה הרמיוני.
"אוקיי... אז שנלך לחדר המועדון?" הציע רון.
"בסדר" השיבה הרמיוני להצעתו.

השניים יצאו מהספרייה אל חדר המועדון, תפסו שתי כורסאות מול האח החמה והמתינו שכולם יעלו למיטותיהם. "אתם לא הולכים לישון?" שאל ג'ורג' כשפנה לעלות לחדר השינה יחד עם אחיו התאום.
"אנחנו נלך עוד מעט" אמר רון.
"הבנתי..." אמר ג'ורג' בחיוך שובב.
"לגמרי" הוסיף אחיו התאום בחיוך שובב עוד יותר ושניהם עלו לישון.
"טוב, עכשיו אין פה אף אחד. בואי נעשה את זה" אמר רון בנסיון לזרז את העניינים ולהסתיר את המבוכה מדברי אחיו.
"תוציא את הקלף ותתחיל לקרוא" אמרה הרמיוני ונראה היה שדבריהם של התאומים כלל לא הפריעו לה.
רון שלף את הקלף מכיסו והביט בכתוב. "Lingua est maximum telum est. Usum tibi sapienter veritas manifestetur. Fortior est verbum, quod nocet, dolore ictus. Nullam adipiscing ante facta et ante tuis."

הוא קרא את הכתוב שלוש פעמים, ובפעם השלישית הדיו נבלע בדף ואחרי מספר שניות פרץ החוצה חזרה והרכיב מילים חדשות. "מה כתוב שם?" שאלה הרמיוני.
"פגוש אותי מחר בחצות בכניסה ליער האסור, אנחנו צריכים לדבר" קרא רון מהדף.
"רשום מי זה?" 
"לא..." 

הפרק הקודם		הפרק הבא