לטפן ואבן החכמים

פרק שלישי: המלחמה השלישית נפתחת

 "אדונילי רוצה מעט מהמרק?" שאל לודי בקול מצייץ. "לא אתנגד" השיב וולדו.
וולדו היה איש כרסתן, מעט שיער שחור צמח על קרקפתו, ידיו היו שמנמנות וראשו עגלגל. אך למרות זאת – הוא היה איש חכם עד מאוד.
וולדו היה מדען בשרות משרד הקסמים, עד לפני עשר שנים, מאז עצמאי בהחלט; חבר לשעבר במסדר עוף החול; מחזיק באות מסדר מרלין, דרגה שנייה, על עזרה יוצאת מין הכלל ללשכה לפטנטים מופרכים; המציא עד היום 13 המצאות שונות ומגוונות; יצא למחקר שלא הניב פרי בנושא מייסדי הוגוורטס וכרגע, לבקשתו של דמבלדור, עובד על מכשיר הרסני – הכי הרסני שיוכל לייצר.
וולדו סיים את המרק שגמדון הבית הקטן הגיש לו ומיהר אל חדר העבודה שלו. בקצה המטבח עמד גרם מדרגות גדול ורחב ולצידו דלת עץ נעולה. וולדו נקש על המנעול פעם אחת, והדלת נפתחה לכבודו.
לא ניתן היה לראות מאומה מבעד לדלת – רק חושך. "כשרבינקל וליטיפינה יחזרו, אנא קרא לי" ציווה וולדו על לודי. "כן אדונילי, וולדו" צייץ לודי.
וולדו הרים את רגלו ופסע אל החושך, בעוד הדלת נסגרה מאחוריו. לרגע אחד וולדו עמד על כלום אך כעבור שנייה הוא צנח אל התחתית הרחוקה, אל האין.. המהירות כאילו לחשה באוזנו שהוא עומד להתרסק, אך וולדו ידע שהוא לא הולך להתפגר.. כעבור כעשר שניות נחת וולדו ברכות מפתיעה במה שנראה כמו מכתש רחב ידיים. במרכז החדר נמנם יצור דמוי תנין ענקי ומכונף, צבעו כצבע הנחושת ולכל אורך גופו היו בליטות קטנות וקרניים.
במרכז המכתש ישן דרקון ניב-צפע פרואני.
וולדו, ללא חשש, הקיף את הדרקון עד שהגיע לדבר שעליו שמר. דלת מתכת גדולה.
"הזדהה" בקע קול מין הדלת.
"וולדו באוק" אנא וולדו בקול רם וברור. לרגע היה שקט, כאילו הדלת מפקפקת בכך שהאיש שעומד מולה הוא אכן וולדו באוק, אך לבסוף הדלת התמוססה.
וולדו צעד מבעד לחור המלבני שנפער והדלת הופיעה שוב אחריו. הוא עמד בחדר עגול וגדול, במרכז החדר עמד שולחן מבריק ועליו עששית ודברים רבים אחרים: שני ספרים עבי כרס, עשרות דפים, ארבע קסות דיו ולכל אחת שתי נוצות בצבעים מגוונים. מסביב לשולחן סודרו בחצי עיגול חמש-עשרה שידות עץ, על כל שידה אחת מהמצאותיו של וולדו, המצאה אחת חזרה פעמיים והשידה האחרונה ריקה. וולדו התיישב בכיסא לצד שולחן העבודה וחיפש בין הדפים את המכתב מדמבלדור, הוא חייב לקרוא אותו שוב לפני שיתחיל לעבוד.. לבסוף הוא מצא את הקלף המגולגל וקרא בליבו:
לוולדו היקר,
ברצוני לבקש ממך בקשה.
אני זקוק למכשיר הרסני ככל האפשר, הכי הרסני שאתה מסוגל לייצר. זה מאוד חשוב!
לא איכפת לי כמה זמן זה ייקח, לעת עתה אנא עבוד על זה.
אשמח לעזור אם אוכל.
בהערכה,
אלבוס דמבלדור.
וולדו הניח את המכתב ועיניו נחו על התמונה הקטנה מולו. זאת הייתה תמונה קפואה, כמו תמונות המוגלגים. בתמונה נראתה אישה יפה, פנייה נאים, אפה סולד, שיערה הבלונדיני גלש על כתפה ועיניה הכחולות נצצו. וולדו הביט פחות מדקה בתמונה, הוא התייסר.. ואז הרים את מבטו לארונות הספרים המקיפים אותו, ולארון הברזל המוגן שהכיל את כל הכסף של וולדו. כן, וולדו לא חשב שגרינגוטס מספיק בטוחים כדי להגן לו על הזהב..

 בנתיים ברכבת האקספרס להוגוורטס, את עלוזברג עניינו דברים שונים מהמצאות הרסניות או הרצאות להילאים.. עלוזברג ישב יחד עם שלושת חבריו באחד התאים, ארבעתם היו ארבעת ה"מקובלים" של בית רייבנקלו. "לעזאזל," אמר דניאל וקילל בשקט, בעקבות כך שארמון הטאקי שלו התפוצץ לכל הכיוונים. דניאל היה הגבוה מהארבעה, שערו היה קוצני ושחור ועיניו הירוקות הוסתרו על פי לרוב על ידי משפקי-שמש שחורות. "הוא גם ככה היה רופף" אמר דרייק ושלף מבין שרוולו קלף טאקי שמי יודע איך הגיע לשם.
דרייק היה נמוך יותר מדניאל, אך רק במעט, בערך בגובהו של עלוזברג. שערו היה חום ובלתי-מסורק ועיניו התכולות הפילו כל נערה בפח. דניאל הציב שוב כמה קלפים אחד על השני, רכן לבדוק מקרוב אם "יסודות" הבניין החדש שלו יציבים, והקלפים התפוצצו לו בפנים, אחד מהם היישר אל תוך נחירו והשני פוגע בעינו הפתוחה. שרשרת הגידופים של דניאל נאצלה להיקטע, בשל כניסתם של שני נערים, בני שכבתו של עלוזברג אך מבית גריפינדור, אל התא.
שניהם הם היו גבוהים וג'ינג'ים.
"וויזלי" רתח עלוזברג ונעמד.
"אה, והינה החבורה המועדפת עלינו" צחקק אחד מהוויזלים – פרד או ג'ורג'.
אגב, עלוזברג וחבריו היו אויביהם בנפש של פרד, ג'ורג' ולי ג'ורדן. "צאו לי מהתא" אמר דניאל ונעמד מלו קומתו.
"אוי, אני משקשק" אמר אחד מהוויזלים.
"מה באתם לחפש כאן?" התעצבן עלוזברג.
"רק להגיד שלום, ולהכריז על מלחמת השטויות השנתית השלישית במספר" עלוזברג וחבריו זכרו היטב את שתי ה"מלחמות" הקודמות. שנה שעברה, עלוזברג מצא עצמו מרוח ברוק של דוקסים ודניאל הלך למרפאה עקב אסלה שהוצמדה לאוזנו. שני אלה היו המקרים החשובים באמת במלחמה הקודמת, והם כמובן זיכו את הוויזלים בניצחון, למרות שפרד וויזלי נתקע עם אפרסק במקום בוהן. בשנה הראשונה, היה לעלוזברג וחבריו יתרון. ליטיפינה – אימו של עלוזברג – הייתה מורה להתגוננות מפני כוחות האופל לשנה אחת בלבד. היא הבליגה את רוב שטויותיהם של בנה וחבריו וידעה מתי להעניש את הוויזלים. לא הוגן – אבל עוזר. "השנה נפתח עליכם יתרון" אמר רן, החבר השלישי של עלוזברג. "כן. אם זכור לי נכון אנחנו 1:1, השנה הזאת תקבע למי יהיה יתרון" אמר אחד הוויזלים ובזאת הם יצאו מהתא.

הפרק הקודם