היום שבו הפכתי להרמיוני

"מה?!" רון כמעט ירק עלי את העוף שהיה בפה שלו.
לא יכולתי שלא לחייך. "כן," עניתי, "הוא אמר שלדעתו זה סוג של שיקוי אהבה," אמרתי ואז נאנחתי. זה היה מוזר לשבת עם הארי פוטר ורון וויזלי, ולהתנהג כאילו זה דבר שגרתי.
'זה דבר שגרתי עבור הרמיוני,' הזכרתי לעצמי שוב ושוב, 'ואת אמורה להיות הרמיוני…'
"אתם חושבים שהוא יעניש אותי על זה?" שאלתי בקול חלש.
"יעניש?" הארי, שישב מולי, שאל בהפתעה. "למה שהוא יעניש אותך על זה שיצרת סוג חדש של שיקוי?! הוא צריך לתת לך פרס על זה!" הארי הניף את ידיו בכעס.
"אבל זה סנייפ," רון אמר. הפה שלו היה מלא באוכל גם עכשיו. תהיתי לעצמי אם יש שלב בארוחה שבו אין לרון וויזלי אוכל בפה. כנראה שלא היה כזה. "והוא שונא אותנו."
"יש משהו במה שאתה אומר," הארי הסכים. "אני בטוח שאם מאלפוי היה ממציא שיקוי, הוא היה מקבל איזה אלף נקודות לסלית'רין, או משהו-כזה."
"אף אחד לא אמר ש-'המצאתי' שיקוי," עניתי להארי. הרגשתי מאוד מובכת פתאום. "הוא רק אמר שזה סוג 'מוזר' של שיקוי אהבה. יכול להיות, פשוט, שזה סוג שהוא לא נתקל בו."
"מיוני," הארי הסתכל עלי במבט חד, "יש הרבה דברים שאפשר להגיד על סנייפ - אבל האדם הזה מבין בשיקויים יותר מכל אחד אחר. אם סנייפ לא מכיר את השיקוי שהכנת - כנראה שהמצאת משהו."
"המצאת שיקוי?!" ג'יני וויזלי, שישבה מהצד השני שלי, ועד אותו רגע הייתה עסוקה בשיחה עם חברות מהשנה שלה, הסתובבה אלי בהפתעה.
"יכול להיות…" אמרתי והרגשתי שהלחיים שלי מאדימות. הסתכלתי על רון, בתקווה שהוא יעזור לי.
"לא יכול להיות," הוא ענה, "בטוח!"
"אההה…" מלמלתי. תהיתי לעצמי מתי יגיע הרגע שהם ישימו לב שאני מתנהגת בצורה מאוד לא-הרמיונית. ותהיתי לעצמי מה ייקרה כשהם ישימו לב.
"את מבינה מה זה אומר?!" הארי קרא בהתלהבות.
"מה זה אומר?" כיווצתי גבות. לא הצלחתי שלא להרגיש מודאגת, למרות שהארי חייך כמו מטורף.
"עכשיו את רשמית התלמידה הכי טובה בשיקויים!" הוא קרא, "הצלחת לעשות משהו שמאלפוי לא הצליח."
"הוא מסתכל לכאן, אתם יודעים…" רון לחש בדאגה. הגבות שלו התחילו מיד להתכווץ.
הארי הסתובב ואני הרמתי מבט לעבר שולחן סלית'רין. בשנייה שעשינו את זה, מאלפוי סובב את ראשו לעבר אחד החברים שלו, שכנראה היה בלייז זאביני, וניסה להיראות שקוע בשיחה.
"מה הוא רוצה?!" הארי הסתובב חזרה אל השולחן שלנו.
"הוא הסתכל לכאן רוב הארוחה," ג'יני אמרה, במשיכת כתפיים.
"מה?!" הארי קרא בזעזוע.
"אני חושבת שהוא הסתכל על הארי," היא הוסיפה והסתובבה חזרה אל החברות שלה.
"אולי שיקוי האהבה שלך השפיע עליו," אמרה אחת החברות של ג'יני, שיישבה ליד הארי. היא הייתה שזופה ובעלת מראה אסייתי. לדעתי היא לא תוארה באף אחד מהספרים.
הארי התחיל להשתעל בחוזקה.
הרמתי את מבטי לרגע לכיוון שולחן סלית'רין. מאלפוי מיהר להסב את מבטו, אבל רגע לפני שהוא הספיק, שמתי לב לדאגה שעל פניו.
"אחי, אתה בסדר?" רון קרא בדאגה. הוא ניסה לקום ולטפוח על גבו של הארי, אבל לא הצליח לעשות זאת דרך השולחן.
"אני בסדר," לחש הארי בין שיעולים. "אני… בסדר…"
"ריילי!" רון הסתכל על הנערה האסייתית. "למה את אומרת שטויות כאלה?!"
הנערה משכה בכתפיה והיא וג'יני צחקו ביניהן.
השיעולים של הארי הפסיקו והיה נראה שהוא חזר לאכול. האודם שעל הלחיים שלו לא ירד למשך שארית הארוחה. לא יכולתי שלא לתהות לעצמי אם זה היה בגלל השיעול עצמו, או מה שנאמר לפניו.
ותכננתי לרדת לשורש העניין הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא