?Will You Be My Valentine

"אני עשיתי מה?" אמר הארי שלא האמין למשמע אוזניו. הוא שנא את דראקו, וממש לא אהב את הרעיון שהוא צריך לחזר אחריו, אבל הדבר האחרון שהיה עושה זה להרעיל אותו למוות.
"אציטון הארי. אציטון" חזרה הרמיוני על דבריה.
"הבנתי את זה. אני פשוט לא מאמין איזה אידיוט אני" השיב והתאפק שלא לתת לעצמו כאפה מצלצלת.
"עבודה יפה, משקפופר!" נשמעו לפתע קריאותיהם של פרד וג'ורג'.
"אני לא מאמין שעשית את זה. זה אדיר!" קרא פרד ונתן טפיחה על שכמו של הארי.
"גם אני לא. ואני לא מבינה איך אתם יכולים לעודד מעשה שכזה!" התעצבנה הרמיוני על התאומים.
"הוא בסך הכל הרעיל אותו קצת. תוך דקה מדאם פומפרי מטפלת בו והוא חוזר למצבו הרגיל. זה הגיע לו אחרי כל מה שהוא עשה" הצדיק ג'ורג' את אחיו.
"שום דבר לא מצדיק מעשה כזה" אמרה הרמיוני. "ואתה הארי, צריך לדעת את זה יותר מכולם. הילד שכל הזמן מנסים להרוג אותו על כלום" המשיכה לומר ומחקה את החיוך שעלה על פניו של הנער כשהתאומים נכנסו.
"מה אני אמור לעשות עכשיו?" שאל הארי בתמיהה. "הוא כבר הורעל, הוא במרפאה, ולמען האמת השמועות אומרות שעוד כמה ימים הוא ישתחרר משם".
"אז תלך לבקר אותו" אמרה הרמיוני וחיוך מרוצה על פניה.
"לבקר אותו?!" שאל הארי, מקווה שהיא רק צוחקת.
"כן. לבקר אותו" השיבה. "אתה הרעלת אותו, הארי! אתה לא יכול להתחמק מזה".
"אבל..." ניסה הארי לומר משהו בנושא, אך נקטע על ידי הרמיוני.
"שום אבל, הארי. אתה הולך לבקר אותו אחר הצהריים וזה סופי" קבעה הנערה והלכה משם.

שאר היום עבר על הארי זוועה. באותה מהירות שהשמועה על כך שדראקו הורעל פשטה, כך גם השמועה שהארי הוא זה שהרעיל אותו פשטה. לצערו של הארי, התלמידים הפכו את הסיפור לנורא יותר ממה שבאמת קרה. משהו השתבש בדרך, ומטעות תמימה, זה הפך להיות נקמה אכזרית של הארי בדראקו וניסיון התנקשות.
הארי לא הצליח להתרכז כלל בשיעורים. פתקים נשלחו לעברו כל הזמן, ילדים ברחו ממנו לצד השני של המסדרון, הסלית'רינים התעללו בו, והכי גרוע היה היחס של הרמיוני ופנסי כלפיו אחרי התקרית. פנסי התאפקה שלא להטיל על הארי קללת "אבדה קדברה" אחרי ששמעה שהוא הרעיל את דראקו דרקוני שלה. היא הייתה כל כך עצבנית, שאיימה על הארי שעוד טעות אחת ולא יישאר ממנו שום דבר. היא החליטה שמאותו יום היא זאת שתכין את המתנה ופשוט תעביר אותה להארי כדי שיביא לדראקו.  
אם לאמר את האמת, הארי דווקא אהב את הרעיון הזה. לפחות עכשיו הוא לא צריך לשבור את הראש מה הוא מביא לדראקו.

אחרי שעות נוראיות של לימודים, הגיע החלק הכי נוראי ביום – אחר הצהריים.
בדרך כלל הארי אהב את אחר הצהריים. זה היה הזמן שלו לנוח ולבלות עם חבריו, אולם הפעם לא ממש היו לו חברים לדבר איתם, וגם אם היו, הוא היה צריך ללכת לבקר את דראקו במרפאה.

"היי, דראקו" מלמל הארי כשנכנס לחדר.
"היי" אמר דראקו המופתע. "מה אתה עושה פה?"
"באתי לראות מה שלומך" אמר הארי וחיוך מאולץ למדי על פניו. "איך אתה מרגיש?"
"יותר טוב" השיב דראקו. "אני מקווה שהחברים שלי לא עושים לך יותר מדי בעיות" המשיך לאמר.
"בעיות? מה פתאום" אמר הארי בציניות.
דראקו גיחך. "ניסיתי לדבר איתם, הם לא ממש מקשיבים לי. הם חושבים שהאציטון שיבש לי משהו במוח" אמר דראקו.
"הוא הפך אותך ליותר נחמד, זה בטוח" השיב הארי לדבריו.
"אתה חושב?" שאל.
"אני בטוח. אני לא זוכר מתי הייתה פעם אחרונה שדאגת איך החברים שלך מתייחסים כלפיי" ענה לו הארי.
"טוב כן, אולי..." אמר דראקו.
ואז הארי נזכר. הוא עדיין תחת השפעת השיקוי! לא פלא שהוא כל כך נחמד אליו ודואג לו.
"הכל בסדר?" שאל דראקו.
"כן" מלמל הארי והתנתק ממחשבותיו.
"טוב בכל מקרה," החל לומר דראקו ונקטע באמצע.
"מישהו צריך לבוא לפה?" קטע אותו הארי.
"למה?" תמה דראקו.
"כי יש רעש של צעדים".
דראקו היסס לרגע. "תתחבא שם, בארון" אמר להארי לבסוף.
הארי התהלך במהירות לכיוון הארון ונכנס רגע לפני שבלייז הופיע ליד מיטתו של דראקו.

"איך אתה, אחי?" התעניין בלייז.
"הרבה יותר טוב" חייך דראקו. "אתם עושים מספיק בעיות להארי?" שאל הבלונדיני.
"מה נראה לך?" קרץ בלייז.
"מעולה" השיב לו דראקו בחיוך מאולץ.
"טוב אני חייב לזוז. באתי רק לראות מה שלומך" אמר בחיוך ונעלם מהחדר.

"מה זה היה?" קרא הארי מתוך הארון.
"מה?" שאל דראקו.
"אתה אמרת לו להתעלל בי!" התעצבן הנער.
"תירגע, זה רק כדי שיפסיקו לחשוב שאני משוגע" אמר דראקו בניסיון להגן על עצמו. "עכשיו צא משם".
"לא רוצה" אמר הארי בטון ילדותי.
"נו צא משם כבר" התעצבן דראקו.
"הנה, יצאתי מהארון. מרוצה?" שאל הארי, מתאפק לא לצחוק ממה שאמר זה עתה.
"כן" צחק דראקו למשמע דבריו. "עכשיו בוא לפה, אני צריך להגיד לך משהו".
"מה?" אמר הארי והתקרב למיטתו של דראקו.
"עוד קצת" אמר דראקו. "זה סוד".
הארי הרכין את ראשו לכיוונו של דראקו, וזה לא היסס לרגע והצמיד את שפתיו של שחור השיער לשפתיו שלו.
מה אתה עושה נשמע קולו הפנימי של הארי, אך הוא לא הקשיב לו. הוא נהנה מהרגע, כמו שמעולם לא נהנה. אולם לא עבר הרבה זמן, עד שנשמע קול שהחזיר אותו למציאות.
"היי דראקו, באתי להביא לך עוג.." החלה לומר פנסי ועצרה באמצע כשראתה את השניים ביחד.
"פנסי..." החל לומר הארי.
"עוגה" השלימה את המשפט, הניחה את העוגה על השולחן והלכה משם בריצה.
הארי המשיך להביט בה, ודראקו שלא הבין דבר, המשיך לבהות בנער.
"אני חייב לזוז" מלמל הארי והזדרז לרדוף אחרי פנסי.

"פנסי, זה היה כלום!" צעק הארי לעברה.
"כלום?" נעצרה פנסי והביטה בו. "איך אתה יכול להתנשק איתו ולהגיד לי שזה היה כלום?!"
"כי אני לא אוהב אותו והוא לא אוהב אותי" אמר הארי.
"אז איזה סיבה הייתה לכם להתנשק?" שאלה פנסי בחוסר סבלנות.
"הוא תחת שיקוי אהבה..." מלמל הארי והשפיל מבטו.

הפרק הקודם		הפרק הבא