התאומות גורדון

למחרת בבוקר התאומות שתיהן התעוררו בזמן ולא איחרו לשיעור. 
הפרופ' נשאו נאומים ארוכים שקשורים לחופשת חג המולד.
התאומות ושאר התלמידים יאלצו להעביר את החופשה בהוגוורטס, מפני שאסור ללכת הביתה, ישנה סכנה והיתה תקיפה של תלמיד שברח להוגסמיד.
קלייר זמזמה לה מנגינות שונות ואנג'ל חשבה על התקיפה של הנער.
הנער היה החבר הכי טוב של ריאן, אוליבר דיקסון.
מרגע לרגע אנג'ל פחדה יותר ויותר, עד שרצתה לעזוב.

"אני עוזבת, וזה סופי!" צעקה אנג'ל. 
"בבקשה אנג'ל! אני ישמור עלייך, אני יגן עלייך, אני לא מסוגל בלעדייך..." השיב ריאן וחיבק אותה.
היא הסירה את ידיו מעליה ואמרה: "לא. אני לא יכולה. אני מפחדת מדיי..."
-"אנג'י... אנג'... אם את עוזבת גם אני. ואני עובר תקופה יותר קשה, בלי אוליבר..."
-"אבל ריי ריי, אני... אני פשוט מפחדת. אז אני מכשפה בוגרת, שנה חמישית, יודעת להתגונן. אבל באותה הדקה אני לא יצליח להגן על עצמי. הם יהרגו אותי. ראית כמה חברים נהרגו שנה שעברה, גם אתה כמעט..."
-"בבקשה אנג'ל, תישארי בשבילי..."
-"טוב נו... אני אדבר עם קייסי ודיאנה ואז אחליט..." 

דיאנה אמרה: "לא!!! אל תעזבי!" בצעקה חזקה.
"מה ריאן אומר? דיברת איתו?" שאלה קייסי. 
"הוא ביקש ממני להישאר" השיבה אנג'ל.
"ומה עם קלייר? עם אחותך? איתה לא דיברת?" שאלה קייסי.
"אממ... טוב... אני וקלייר לא ביחסים הכי טובים כרגע. היא לא תחשוב פעמיים, תארוז לי את המזוודה ותעיף אותי במקפצת קסם עד הבית" אמרה אנג'ל.
"אנחנו לא רוצות שתעזבי, את חזקה. אבל אם זה מה שאת רוצה... אז תשמרי על עצמך" אמרה דיאנה וקייסי הנהנה.

"זה לא בעייה שלי אם את מפחדת" אמרה קלייר.
"ידעתי שככה תגיבי! את תמיד כזאת רעה! אני לא פגעתי בך! לא עשיתי לך כלום! את כל הזמן מרושעת אליי סתם!" צעקה אנג'ל.
 "זה ממש לא סתם... או שכבר הספקת לשכוח..." לחשה קלייר, ואז צעקה: "אבל תעזבי! מי צריך אותך כאן?!" 
אנג'ל, שנעלבה, החזיקה את מזוודותיה וניגשה למשרד ההנהלה.  

הפרק הקודם		הפרק הבא