חיי האהבה

"סתום מאלפוי!"סינן הארי בכעס"אתה מספיק לי בבית הספר, אני לא צריך אותך גם בחופש!" "הארי, תירגע!"נשמע כל מוכר "ג'יני" פלטו הארי והרמיוני יחד בתהדמה "כן, זו אני"ענתה ג'יני, מחייכת להרמיוני והארי"ודראקו, תסתום! אמרתי לך אלף פעמים, שאם אתה תתנהג אליו באכזריות, הוא גם יתנהג אותו הדבר. פשוט תפנה אליו יפה ותתוודה.       אה, והמון מזל טוב!" "תודה" אמרה הרמיוני מחייכת"ממתי אתם מכירים?" "קודם כל נשב, ואני ודראקו נספר לכם את כל הסיפור". הרביעיה התיישבו על הדשא, הרמיוני הוציאה אבטיחים מהסל שהארי הביא לה במתנה, וג'יני פתחה בסיפור:
"יום אחד, ששוטתי לבדי בסמטת דיאגון כדי לקנות את הציוד לבית הספר, נתקלתי במישהו. הרמתי את ראשי וראיתי שזה דראקו."ג'יני חייכה בזוכרה את המקרה"דראקו התנצל, ושאל אותי מה שלומי. הופתעתי. לא הייתי רגילה שהוא מתנהג אלי ככה. בהתחלה חשבתי שזאת תרמית של וולדמורט, אז הסתובבתי ופניתי לברוח.אבל אז הוא תפס בידי וסיפר לי שמאז שוולדמורט חזר, אביו מתנהג אליו ברשעות ומכריח אותו להפוך לאוכל מוות." ג'יני עצרה לרגע בשביל שתוכל לנשום, אז הרמיוני ניצלה את הרגע ואמרה ברחמים"מסכנון שכזה" "צודקת בהחלט! הוא אמר לי, שמעולם לא אהב את וולדמורט ואת כל העניין של אוכלי המוות. הוא תמיד רצה ליהיות חבר של מישהי שהיא לא מהתומכים של וולדמורט. ולכן, הוא ביקש מאביו הזדמנות 'לחשוב על זה' ובמקום זה יצא לסמטה בהחלטה שמי שהוא התנגש בה ראשונה, הוא יספר לה מה מעיק עליו, ובמקרה הוא נתקל בי." סיימה ג'יני בחיוך.
"עכשיו הארי, אני רוצה לבקש סליחה על כך שהתאכזרתי אליך כל השנים וגם הרמיוני, אני מבקש סליחה. סולחים?" "כמובן!"ענתה לו הרמיוני ללא כל חשש."ואתה הארי'לה?"
"אני צריך לחשוב על זה עוד קצת. כבר עברתי מספיק לפני כמה חודשים אם וולדמורט, ואני עוד צריך להירגע"התנצל הארי"רון יודע?" "עוד לא. ג'יני פוחדת ממה שהוא יגיד"אמר מאלפוי/דראקו."אנחנו נדבר איתו, נכון הארי?"פנתה הרמיוני להארי."כן. אז אתם זוג עכשיו?" דראקו חייך."אני מקווה מאוד." מבטי כולם הופנו אל ג'יני. "ברור שכן!" אמרה ג'יני.
דראקו קפץ על ג'יני בחיבוק.
"ג'יני! מה את עושה אם מאלפוי?!?!?!?!"   נשמע קולו של רון...

הפרק הקודם