היורשת של פוקס

הסמטה הרחבה היתה מלאה באנשים. פוקס צווח (לא באופן יפה ומתנגן כמו בדרך כלל) והתעופף לגג הרעפים מכוסי האבק של החנות הקרובה.

מעל דלת החנות היה תלוי שלט, "כרך ודף בע"מ".

היילי פנתה להכנס לשם, אבל האגריד תפס בידה. "עוד לא", הוא אמר. "קודם צריך ללכת לגרינגוטס, לפרוט את הכסף של המוגלגים בכסף של קוסמים" (היא לא שמה לב כאשר הוריה נתנו להאגריד שטר וכמה מטבעות).

הם פילסו את דרכם בסמטה הצפופה, ורק בגלל צעדיו הגדולים של האגריד הוא לא נשאר רחוק מאחוריה, להיילי היה קל לפלס את דרכה בין הקוסמים ואילו האגריד כל הזמן נתקל בהם.

אחרי הליכה קצרה הם הגיעו למבנה לבן ובוהק. בכניסה ניצב גובלין יחיד כשומר. הוא נעץ בהם מבט חשדני עד שהם הגיעו אליו, ואז הוא קד לפניהם.

הם נכנסו לתוך מה שנראה כאולם קבלה גדול, שבו גובלינים (היילי זיהתה אותם מתמונות שהיו בספרים שקראה) שקלו זהב ואבני חן, ביקשו מאנשים מפתחות לכספות והיו גם כאלה שפשוט ישבו מאחורי שולחן.

האגריד הוביל את היילי למכונה ירוקה ומלבנית ועליה איורים של מטבעות זהובים מוזרים ושמנמנים. האגריד ניסה להכניס את השטר לחריץ במכונה תוך כדי נהמות כעוסות,

אבל אצבעותיו הגדולות לא נועדו למלאכה העדינה. "הנה, קחי את זה", הוא אמר להיילי. היא הכניסה את השטר ואת המטבעות לחריץ בקלות, ומחריץ שני יצאו המטבעות הזהובים שהיו באיור שעל המכונה,

עוד כמה מטבעות כסופים וגם כמה קטנים שעשויים מנחושת. "אילו הזהובים פה הם נקראים אוניות", אמר האגריד. "הכסופים הם חרמשים והקטנים מנחושת הם גוזים".

הם יצאו מהבנק וחזרו ל"כרך ודף בע"מ" הדבר הראשון שהיילי שמה לב אליו בתוך החנות הוא שמירוב ספרים לא רואים את הקירות, וגם את רוב הרצפה.

הספרים היו בשלל צבעים ובשלל גדלים. רק אחרי שיכנועים רבים מצד האגריד היילי עזבה את הספר "אנימאגוס - המדריך לשינוי צורה מאדם לחיה". הם קנו את הספרים שהיו כתובים ברשימה.

לאחר מכן הם הגיעו גם לחנות של מרכיבים לשיקויים, הריח שם לא היה נעיםואפה של היילי היה גריש במיוחד, אבל גם העובדה שנאלצה לנשום דרך הפה ולאטום את אפה

לא מנעה ממנה להסתכל על כל המרכיבים המוזרים בחנות (היילי, את לא צריכה קרני חד קרן!).

הם הגיעו גם ל"חנות הגלימות של מדאם מלקין" שבה אישה מלאה וחייכנית שמה על היילי גלימה שחורה והחלה מקצרת אותה למידותיה. כשסיימה, היילי התאפקה רק בקושי מלצרוח בהתרגשות,

היא כל כך אהבה את מראה של הגלימה. כך היה גם עם כפפות עוד הדרקון המחממות במיוחד.

"עכשיו נשאר רק השרביט", אמר האגריד. "את אכפת לך אם אני אחכה בחוץ?" שאל הגריד.

"טוב", השיבה היילי והתקדמה לעבר חנות השרביטים בחשש, תוך כדי מחשבה על למה האגריד לא נכנס איתה לחנות. היא איתרה את פוקס חג מעליה במעגלים ונוחת על גג החנות. משום מה, המראה נסך בה בטחון והיא נכנסה לחנות.

בכניסה היה תלוי שלט "אוליבנדרס: יצרני שרביטים משובחים מאז 382 לפנה"ס". כשנכנסה נשמע ברחבי החנות קול עדין של דנדון פעמון.

בתוך החנות נראה אך בקושי אדם קשיש שירד מסולם בין שתי שידות מלאות בקופסאות מלבניות אדומות וקטנות כדי לקבל את פניה של היילי.

עיניו הבהירות של האיש הביטו בה בלי למצמץ, זה לא מצא חן בעניה.

"ברוכה הבאה, שמי הוא אוליבנדר. מה היא זרוע השרביט שלך?", הוא שאל.

"אמ... אני שמאלית", השיבה היילי.

"מעניין, עבר זמן רב מאז נתקלתי בקוסמת שמאלית."

עם סיום המשפט סרטי מדידה עופפו כדי ללמדוד את זרועה וכל מקום אחר שאפשר להעלות על הדעת.

כשכמה משסרטי המדידה היו עסוקים במדידת אורכו של שיערה השחור וכמה אחרים במדידת המרחק בין עיניה החומות-ירקרקות, אוליבנדר החל להוציא כמה קופסאות ולשים אותן על השולחן שליד היילי.

לבסוף הסרטים הם עצרו, חזרו למקומם ודממו.

"נסי את זה" אמר הקשיש ללא נוספות והוציא שרביט מקופסה.

"עשרים ושישה סנטימטר, עץ דובדבן ונימי לב של דרקון, גמיש". היילי הניפה את השרביט והוא נחטף מידה מיד.

כך קרה עם עוד שלושה שרביטים נוספים.

"נסי את זה, עשרים וחמישה סנטימטר, עץ תמר ושערת חד קרן, כפיף". היילי הניפה את השרביט היא הרגישה חום בקצות אצבעותיה ומהשרביט בקעה להבה כחולה בצורת עוף חול.

היילי ראתה מבעד לחלון החנות שהאגריד מוחה כפיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא