פוטר 2 והספרים המסתוריים

כמה דברים: 

1. אני ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעלות את הפרק, פשוט הייתי בחו״ל ולא היה לי זמן, וכרגיל רציתי לכתוב פרק ארוך במיוחד.

2. אני מציירת כל מיני דברים שקשורים להארי פוטר (אבל במיוחד קשורים לפאנפיק הזה) ואני ממש רוצה לשתף אותם עם מי שקורא את הפאנפיק הזה, אז אם למישהו יש עצות איך, הוא יכול לכתוב בתגובות או בהודעות פרטיות.

3. אם אתם אשכרה אוהבים את הפאנפיק שלי (שאני משקיעה בו את רוב הזמן הפנוי), אז בקשה תמליצו עליו כי מהזה באלי להיות במומלצים:)

4. מקווה שתהנו ותגיבו הערות בונות!

במהלך הימים הראשונים, רוז כבר הפסיקה לדבר עם שאר תלמידי השנה הראשונה בגריפינדור.
היא הייתה גומרת את שיעורי הבית שלה ראשונה, ואז הולכת לדבר עם רוקסאן וחברותיה מהשנה השנייה, או ניגשת לספרייה, להפגש עם חברותיה מבתים אחרים, כמו קורל מרייבנקלו ואגוסטה מהאפלפאף.
אלבוס עוד לא היה בטוח כל כך למה רוז כועסת עליו, וזה העיק עליו, שכן רוז תמיד הייתה חברתו הטובה ביותר.
בגלל הריב עם רוז, אלבוס מצא את עצמו מסתובב יותר ויותר עם צ׳רלי וסקורפיו. צ׳רלי הייתה חרשנית ביותר, אבל כלל לא הקפידה על הכללים, אולי מלבד אלה שקשורים בשיעורי בית, והייתה נותנת להם להעתיק את הסיכומים שלה ועוזרת להם בשיעורי הבית, וסקורפיו היה מעט יהיר, אבל גם הצחיק אותם בזמן הפנוי, ויש לציין שגם בשיעורים.
באמצע השבוע הראשון, הם ראו מודעה גדולה תלויה בחדר המועדון.
״גדול! שיעורי תעופה! בסוף השבוע הקרוב!״ אמרה צ׳רלי ובטעות הפילה נר, שמיד הצית את שיעורי הבית של ילד השנה השישית שישב שם.
״מצעטרת!״ אמרה צ׳רלי, אבל לא טרחה במיוחד לעזור לו. ״אני עוד לא יודעת איך להוציא מים מהשרביט, אבל אתה בטוח יודע!״
אלבוס צחק, אבל סקורפיו הביט במודעה באכזבה וחשש.
״באסה! אנחנו לומדים עם הסלית׳רינים!״ אמר סקורפיו.
היריבות בין גריפינדור לסלית׳רין הייתה ידועה לשמצה בין כל השכבות, אבל אלבוס היה בטוח שאין מי שסובל מזה יותר מסקורפיו, שכולם היו כל כך בטוחים שהוא ישובץ לסלית׳רין, ובסוף הוא שובץ לבית היריב.
הוא זכר שכמה שעות קודם לכן, בשיעור השיקויים של פרופסור סלגהורן, התאומים זאביני, ביחד עם גויל, לא הפסיקו להקניט את סקורפיו כל פעם שסלגהורן לא שמע.
״מזל שכבר אין לנו שיקויים השבוע,״ אמר אלבוס, וסקורפיו נראה מעודד יותר.
ביום שישי הם סבלו רק שעה של תולדות הקסם, ואלבוס לא בדיוק זכר מה הם למדו באותה שעה.
השעה השנייה הייתה שינוי צורה, והם היו אמורים להפוך גפרורים למחטים.
״נראה לי שהגפרור שלי ניהיה כסוף,״ אמר סקורפיו.
״שלי כבר נהיה מחודד,״ אמר אלבוס, והרים את הגפרור שלו.
״תפסיקו לדבר, רק העלמה וויזלי הצליחה להפוך את כל הגפרורים שלה למחטים!״ אמר הפרופסור ליונס, שהיה המורה לשינוי צורה.
רוז, מצדה, נראתה מאוד מרוצה מהעובדה שהיא היחידה שהצליחה, והיא עוד כעסה על אלבוס שהסתבר לו שהיא כעסה על זה שצחק עליה מהבדיחות על החרשנות שלה שסקורפיו נהג לספר שוב ושוב.
בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל הם רשמו סיכום על גרינדלוולד, ועל כל הדברים המבחילים שעשה.
״חשבתי שאנחנו אמורים ללמוד להתגונן, לא ללמוד תולדות הקסם בכל שיעור,״ אמר ג׳ק, שמאוד לא אהב לכתוב סיכומים.
״מסכים,״ אמר אלבוס, שכבר הרגיש בחילה מכל ההרוגים שהיו מקוסם אופל אחד בלבד.
אחר כך היה להם שיעור תורת הצמחים, שבו היחידות שהצטיינו היו אגוסטה לונגבוטום ורוז.
ארוחת הצהריים נערכה כרגיל באולם הגדול, והתקרה הייתה מעוננת חלקית.
אלבוס רק התיישב, ומיד משהו החל להתקרב אליו.
״אתה פה בסדר, אלבוס?״ שאל המשהו הזה, ואז אלבוס שם לב שזה האגריד.
״אה, היי האגריד!״ אמר אלבוס.
״אתה, פה בא שמה לבקתה שלי בארבע?״ שאל האגריד.
״ברור! אבא כבר אמר לי לפני כמה ימים.״
״יופי, אז נתראה בארבע,״ אמר האגריד.
״פרופסור האגריד?״ שאלה צ׳רלי שהקשיבה בינתיים לשיחה.
האגריד, שכנראה לא היה רגיל שפונים אליו בתואר ׳פרופסור׳ נראה מאוד מוחמא.
״כן?״ שאל האגריד והביט לכיוון צ׳רלי.
״גם אני וסקורפיו יכולים לבוא עם אלבוס, נכון?״
האגריד הסתכל רגע על סקורפיו במבט מעט מפחיד, אבל כשראה את הנחישות של צ'רלי ואלבוס הוא חייך.
״בטח! ואתה פה אלבוס, יכול להביא את הבת דודה שלך, רוז״, והאגריד הלך.
החיוך על פניו של אלבוס דעך מעט.
״אוי תתעודד! אתה צריך להיות שמח שהבעיה הכי גדולה שלך זה הריב עם רוז! תראה את הבעיות שלי יש עם זאביני האידיוט!״ אמר סקורפיו.
אלבוס וצ׳רלי צחקו.
״ותראה את מרטין ברוב השיעורים,״ לחשה צ׳רלי, אבל נראה שהוא שמע.
״הלוואי ויכולנו לפספס לחשים,״ אמר מרטין. ״אני עדיין לא מצליח להרחיף שום דבר!״
את השיעור הכפול בלחשים הם עברו בלי שום בעיה- אפילו מרטין הצליח להרחיף משהו (את הפרופסור פליטיק במקום את עט הנוצה שלו), והם הספיקו להכין את כל שיעורי הבית לפני שהיו צריכים ללכת לבקתה של האגריד.
״היא לא אמורה להיות קטנה כל כך,״ אמר אלבוס.
״מן הסתם, בגלל הגודל שלו,״ אמר סקורפיו.
צ׳רלי הכתה אותו בזרועו.
״אאוץ׳! מה עשיתי לך?!״ צעק סקורפיו.
״זה ממש לא בסדר לדבר ככה,״ אמרה צ׳רלי.
״וממתי אכפת לך מה בסדר ומה לא בסדר?״ שאל סקורפיו, ושיפשף את זרועו.
״אמממ...״
אלבוס צחק.
״טוב, אם אנחנו רוצים להגיע לשם לפני שנה הבאה, כדאי שנמהר,״ אמר אלבוס והם החלו ללכת מעט יותר מהר.
הבקתה של האגריד הייתה די קרובה לגבול של היער האסור עם המדשאות, ואלבוס וסקורפיו היו צריכים כמעט ולמשוך את צ׳רלי כדי שלא תכנס לשם פנימה, ותחפש משהו מסוכן, או צרות אחרות.
הם דפקו על דלת הבקתה, ומיד נשמעו נביחות רמות.
״אתה שב, פנג! שב פנג! ארצה!״ נשמע קולו של האגריד מבפנים, ואז נפתחה הדלת, ופניו השעירים של האגריד הציצו מהחריץ שבין הדלת למשקוף.
״אה, זה אתם, בואו פה תכנסו,״ אמר האגריד, הסתכל על סקורפיו במבט חשדני, ומיד סגר את הדלת אחריהם.
הבקתה מבפנים הייתה רק חדר אחד, אבל מעט שונה מאיך שאבי תיאר לו: בחדר היה שולחן עגול, אח מבוערת, כמה כסאות, מיטה עם שמיכת טלאים פרוותית, וערסל קטן שהיה תלוי ליד המיטה.
״בואו פה, שבו אני אכין תה,״ אמר האגריד, ואלבוס, סקורפיו וצ׳רלי התיישבו על הכיסאות.
סקורפיו הסתכל מסביב, בעיקר על העופות שהיו תלויים מהתקרה, צ׳רלי נראתה מאוד מעוניינת בחלון של הבקתה, או כפי שידע אלבוס- במה שמעבר לו, ואלבוס פשוט ישב שם, והביט באח, ובלהבות.
האגריד הגיש לכל אחד מהם ספל בגודל של דלי, והניח על השולחן צלחת עם עוגיות ענקיות. אלבוס נזכר פתאום שלא הספיק להזהיר את חבריו מעוגיות האבן של האגריד, שאביו אמר לו לא לאכול אלא אם זו שאלה של חיים ומוות.
בכל מקרה, חבריו כנראה שמו לב למשהו משונה בעוגיות, כי הם רק שתו את התה שלהם.
״אז איך השבוע הראשון שלכם פה?״ שאל האגריד, והניח את הספל שלו על השולחן בחבטה.
״בסדר כזה,״ אמרה צ׳רלי והביטה בחשדנות בעוגיות אבן.
״תגיד, אלבוס, למה לא הבאת פה את רוז?״ שאל האגריד, ואלבוס הרגיש גוש שעולה לגרון שלו.
״היא קצת עסוקה בלימודים, אתה יודע,״ אמר סקורפיו כשראה את הבעת פניו של אלבוס.
״אה כן, תמיד אני פה אמרתי שהיא דומה לאמא שלה,״ אמר האגריד.
"משהו כזה.." מלמל אלבוס.
"אוי, אתה ממש מזכיר פה את אבא שלך, אלבוס. אני הכרתי אותו כשהוא יכולתי להחזיק אותו בכל כף היד שלי!" אמר האגריד, אבל אלבוס לא התלהב, הוא כבר ידע את העובדה הזאת.
"האגריד, אפשר לשאול מה יש בערסל?" שאלה צ'רלי.
"הערסל?" שאל האגריד והביט לכיוון שאליו צ'רלי הצביעה.
"אה! זה פה המיטה של רובי".
"מי זה רובי?" שאלו אלבוס, צ'רלי וסקורפיו ביחד.
"אה… אבא שלך פה לא סיפר לך אלבוס?" שאל האגריד בפליאה. אלבוס הניד בראשו לשלילה.
"רובי, לא נמצא פה היום, אבל כשהוא פה יבוא, אני יראה לכם אותו," אמר האגריד.
"אבל מי זה בכלל?" שאל סקורפיו, ומיד חזר בו כשראה שהאגריד שוב מסתכל עליו במבט מאשים.
"רובי זה הבן שלי," אמר האגריד בגאווה. אלבוס הרגיש שהוא מתאמץ לא לפעור את הפה בהפתעה גלויה מדי. ממתי יש להאגריד בן?
"אבל אולימפה היא עובדת בצרפת, בבובאטון והיא רצתה שהוא יהיה אצלה כמה חודשים ואז הוא פה יבוא לבקר בהוגוורטס." אמר האגריד.
"מי זה אולימפה?" שאלה צ'רלי. האגריד פער את עיניו, והסתכל על אלבוס. אלבוס הסתכל מסביב ואז ראה תמונה ממוסגרת בה נראו האגריד, אישה יותר גבוה ממנו בראש, ותינוק. פתאום נזכר ששמע את השם הזה איפושהו.
"המנהלת של בובאטון, ואישתו של האגריד," אמר אלבוס כאילו בדרך אגב, למרות ששניות ספורות קודם לכן לא ידע.
"כן," אמר האגריד, "אבל אני לא רציתי לעזוב פה את הוגוורטס, אז אנחנו מתראים פה לעיתים רחוקות, ובחופשות," אמר האגריד, ופניו ניהיו עצובות.
"אוי האגריד, אתה צריך להיות שמח שלפחות אתה רואה אותה!" אמר צ'רלי בעידוד, "ראיתי סרט שבו בעל ואישה לא התראו 10 שנים!"
אלבוס, סקורפיו והאגריד הסתכלו עליה במבט שואל.
"סרט?" שאל סקורפיו. צ'רלי נאנחה.
"שכחתי שאתם בחיים לא שמעתם על משהו מוגלגי בשם סרט."
אלבוס וסקורפיו צחקו, והאגריד התעודד קצת. בחוץ כבר נראה שהשמש ירדה מעט בשמיים.
"אוי לא! תראו אתם פה מה השעה! כדאי שאתם שמה תחזרו לטירה לפני שיתפסו אתכם." אמר האגריד, ואלבוס, סקורפיו וצ'רלי קמו מיד על רגליהם.
הם הודו להאגריד על התה, ויצאו מיד מהבקתה, לפני שהאגריד יציא להם לקחת את עוגיות האבן.
״אם לא נמהר, נפספס את ארוחת הערב!״ אמר סקורפיו.
״זה הדבר שהכי מטריד אותך? לפספס אוכל?״ אמרה צ׳רלי וגילגלה בעיניה.
״לא, מה שהכי מטריד אותי זה המבטים שהאגריד נעץ בי, כאילו, מה כבר עשיתי לו?״
״אולי לא אתה, אבל אבא שלך כן,״ אמרה צ׳רלי באגביות.
״מה אבא של סקורפיו כבר עשה?״ שאל אלבוס, בעודם נכנסים לרחבת הכניסה. צ׳רלי פתחה את פיה לענות, אבל אז נאנחה בעודה מביטה קדימה.
״אוי, נו באמת! דווקא עכשיו?!״ אמרה בבאסה מוחלטת. אלבוס וסקורפיו הסתובבו.
מולם, עם סיכת המדריך הראשי הנוצצת, עמד ההוא שתקף את צ׳רלי ברכבת, עם השם משפחה רוברטסון.
״חמש נקודות מגריפינדור על החוצפה שלך, ליצן,״ אמר רוברטסון. אלבוס לא הבין את ההערה.
״הבדיחה הזאת לא עובדת באנגלית, רוברטסון,״ אמרה צ׳רלי, שבדיוק הוציאה את שרביטה, וגילגלה עיניים.
״את יודעת שעין לי זמן לבדיחות, ועוד עשר נקודות על שאת ממשיכה להתחצף״, אמר רוברטסון והעביר את מבטו לסקורפיו, ״ועוד חמש נקודות על שמאלפוי שובץ בגריפינדור״, והוא הלך. סקורפיו פער את פיו בתדהמה מוחלטת.
״רק בגלל זה?! כאילו מה הבעיה שלהם?״ אמר ונאנח.
״לא משנה עכשיו, אבל כדאי שנלך לארוחת הערב אם אנחנו לא רוצים שגם מקגונגל תכעס עלינו,״ אמר אלבוס והם רצו ישר לאולם הגדול.
למזלו של סקורפיו, הם לא יפספסו את ארוחת הערב, ולמזלה של צ׳רלי, רוברטסון לא חזר להציק לה. אלבוס עוד תהה על ההערה מקודם על אביו של סקורפיו, אבל לא אמר דבר.
״למה התכוונת כשאמרת שהבדיחה לא עובדת באנגלית?״ שאל אלבוס, בעודו מעמיס אוכל על צלחתו.
״אה, זה... פשוט בקנדה מדברים גם אנגלית וגם צרפתית, והשם משפחה שלי, פיטרה, פירושו ליצן בצרפתית,״ אמרה צ׳רלי ומשכה בכתפיה,״ אז רוברטסון מציק לי על זה״.
אלבוס הנהן כדי להגיד שהבין.
באותו רגע, רוז קמה מהשולחן של גריפינדור והלכה לכיוון הדלת.
״אתה חושב שאכפת לה שלא הבנו אותה איתנו להאגריד?״ שאל סקורפיו.
״לא נראה לי, פשוט כנראה שהיא עוד כועסת עלי,״ אמר אלבוס. סקורפיו משך בכתפיו.
״שזה לא יטריד אותך, יש לנו מחר כמעט יום שלם שרק ניהיה עם סלית׳רינים.״ אמר סקורפיו.
״באסה,״ אמרה צ׳רלי, שגם היא ממש לא חיבבה את סלית׳רינים, ותיעבה באופן בולט את זואי זאביני.
אלבוס, למרות שציפה לשיעורי התעופה, גם חשש מהנוכחות של סלית׳רין בשיעור, ומהעובדה שגם לו התחילו להציק.

יום המחרת היה יום ללא עננים, כך שהתקרה באולם הגדול שיקפה שמים תכולים והבהירים, והתנאים היו מצוינים בשביל שיעור התעופה שהיה אמור להתקיים לאחר ארוחת הבוקר. פניו של סקורפיו עתו גוון ירקרק, אבל מלבד זאת, כולם נורא התרגשו. איכשהו, פתאום כולם היו משוכנעים שהם כבר מוכנים להיות אלופי העולם בקווידיץ׳, וששיעור תעופה זה הדבר הקל ביותר בעולם.
רוז, גם היא עם גוון ירקרק על פניה, קראה בספר קווידיץ׳ בראי הדורות, ומלמלה לעצמה.
צ׳רלי הייתה אולי היחידה שלא התלהבה מכל הסיפור, שכן כבר עברה שמועה בכל שכבת השנה הראשונה, שהיא מקבלת שיעורים פרטיים בתעופה מאז הביתה בת חמש, כיוון שמשפחתה קיוו שתהפוך לשחקנית קווידיץ׳ מקצועית.
״האמת שזה רק נכון חלקית,״ גילתה צ׳רלי לסקורפיו ואלבוס. ״אני כן מקבלת שיעורי תעופה, אבל לא פרטיים, ומגיל שמונה. ובקשר למשפחה שלי, הם מנסים לגרום לי לשנוא קווידיץ׳.״ אלבוס וסקורפיו צחקו.
״אבל אני מעדיפה את הגירסה של השמועה,״ אמרה צ׳רלי, וסיימה את מיץ התפוזים שלה בלגימה אחת.
״טוב, בואו נלך למדשאות,״ אמר אלבוס והם קמו ממקומם. הם כמעט הגיעו לדלתות האלון של הכניסה, כשנשמע קול ריצה.
״אלבוס!״ קרא מי-שזה-לא-היה, ורץ לעברם.
אלבוס הסתובב וראה את ג׳יימס, שנעצר מולו, מתנשף.
״היי ג׳יימס,״ אמר אלבוס בקול משועמם.
״על תתנשא, אידיוט. פשוט תאחל לי בהצלחה,״ אמר ג׳יימס והביט באחיו במבט יהיר.
״למה?״ שאל סקורפיו.
״אל תתערב, מאלפוי. יש היום מבחנים לקווידיץ׳!!!״ אמר ג׳יימס בהתלהבות.
״מגניב!״ אמרה צ׳רלי, ועיניה הכחולות נצצו.
״אל תפתחי ציפיות, ילדה. תלמידי שנה ראשונה אף פעם לא מתקבלים, אולי חוץ מאבא,״ אמר ג׳יימס.
״אבא?״ שאל אלבוס.
״כן, הוא התקבל לנבחרת גריפינדור אחרי שלדראקו מאלפוי גרם לו לעוף ללא רשות, ובמקום לקבל עונש, הוא התקבל בתור מחפש,״ אמר ג׳יימס כאילו זו העובדה הכי ידועה בעולם.
״ואתה רוצה להיות מחפש?״ שאל אלבוס.
״ברור שלא! אני מתכוון להיות רודף! ופרד החובט.״ אמר ג׳יימס.
״ואתה בטוח שיקבלו אותך.״ אמרה צ׳רלי.
״ת׳שמעי ילדה, אני כבר מנסה להתקבל בערך מאז שקצה הבוהן שלי דרכה בהוגוורטס, ותמיד הייתה ממש קרוב, אז כן, אני בטוח.״ אמר ג׳יימס והסתכל על צ׳רלי במבט עוין.
״וכך גם היית בטוח בשנה שעברה..״ מלמל אלבוס, בכוונה שג׳יימס לא ישמע, אבל הוא שמע.
״יש לך מזל, אל. כי אם לא הייתי עכשיו כבר בדרך למבחנים, ומקווה שלא לקבל עונש בגלל מונטגיו האידיוט או בגללך, כבר מזמן היית בדרך למרפאה,״ ובזה ג׳יימס הלך משם לכיוון מגרש הקווידיץ׳.
״באיזה שעה המבחנים?״ שאלה צ׳רלי.
״מיד אחרי השיעור שלנו, אבל ג׳יימס רצה להגיע כבר בבוקר כדי להראות שהוא ממש רוצה את התפקיד.״ אמר אלבוס, ואז הוא שם לב למבט הנחוש של צ׳רלי. ״את לא באמת מתכוונת לגשת למבחנים, נכון?״ שאל אלבוס.
״אני כן, אולי לא יקבלו אותי, אבל לפחות אדע שניסיתי,״ וגם היא התרחקה, אבל לכיוון בו היה אמור להתרחש השיעור.
״מה כבר אמרתי?״ שאל אלבוס את סקורפיו.
״נראה לי שצ׳רלי פשוט ממש רוצה להראות שהיא מסוגלת להיות יותר טובה מאחיך,״ אמר סקורפיו, ושניהם הלכו לאותו כיוון אליו צ׳רלי הלכה.

כשהגיעו לחלקה של המדשאות בה היה אמור להתקיים השיעור, הם ראו הרבה מטאטאים מונחים במרווחים שווים על הדשא, וכמה ילדים שהתלחששו בקבוצות. בקבוצה אחת הוא ראה את חבריו לבית גריפינדור, ובקבוצה השניה את אויביו לבית סלית׳רין.
״בוקר טוב תלמידים.״ נשמע לפתע קול מאחוריהם. אלבוס וסקורפיו הסתובבו, וראו מולם מורה עם שיער כסוף וקצר, ועיניים שנראה כשל חתול, עם קשתית בצבע זהוב.
״שמי הוא מדאם הוץ׳, ואני המורה לתעופה שלכם. אני מבקשת מכל אחד לעמוד ליד מטאטא, כך שהוא נמצא ליד רגליכם השמאלית,״ אמרה המורה, ומיד כל תלמיד עשה כדבריה.
״עכשיו, כל אחד לשים את היד השמאלית ישרה כך שתהיה מעל המטאטא, ואימרו עלה.״ אמרה מדאם הוץ׳, ומיד כולם החלו לנסות שהמטאטא יעלה אליהם.
״עלה!״ אמר אלבוס, והמטאטא עלה מיד לידו. מרטין גם הצליח לגרום למטאטא לעלות, אבל כך שיתנגש בפניו. אלבוס וסקורפיו צחקו.
גם צ׳רלי הצליחה בניסיון הראשון שלה לגרום למטאטא לעלות, וסקורפיו ואמבר בניסיון השלישי. ראיין זאביני נראה מאוד מרוצה כשבני סיום השני הצליח לגרום למטאטא לעלות.
המטאטא של רוז רק זז מעט על הדשא, ורוז נראתה לחוצה מזה שהייתה אחד היחידים שעוד לא הצליחו, בעוד שבשאר השיעורים היא מצטיינת.
אלבוס הרגיש מסופק, אבל גם האשים את עצמו על כך. אולי היא תיהיה פחות שחצנית עכשיו, חשב אלבוס, אבל לא היה בטוח בזה.
אחרי שכולם הצליחו (כולל מרטין ורוז), מדאם הוץ׳ הנהנה.
״עכשיו תעלו על המטאטאים, לא ככה, מר לורנס, וכשאגיד שלוש תבעטו באדמה. עלו שתיים שלוש מטרים, ואחר כך תשענו קדימה בשביל לרדת,״
אמרה מדאם הוץ׳, ואז החלה לספור.
״אחת.... שתיים.... שלוש!״ מיד כמה וכמה מטאטאים עלו באוויר, חוץ מכמה שכנראה ממש פחדו מזה, או שלא הצליחו.
אלבוס הצליח בקלות לעלות, והרגיש שהוא גם לא מפחד כלל מהמרחק של רגליו מהאדמה, למרות שבמשחקי הקווידיץ׳ בחצר האחורית של ביתו הוא היה צריך לרדת כל כמה דקות מהמטאטא כדי לא לחטוף בחילה, ואילו עכשיו, התעופה נראתה קלה יותר מכל דבר אחר.
לידו, כמה מהילדים האחרים החזיקו במטאטא כאילו זה הדבר היחיד שיחזיק אותם בחיים (וסביר להניח שאולי זה היה יכול להיות נכון), וכמה אחרים, כגון ראיין זאביני, או צ׳רלי, הצליחו אפילו יתור בקלות לתמרן עם המטאטא באוויר.
סקורפיו נראה גם דיי בטוח בעצמו, עד שהמטאטא התנדנד קלות תחתיו, והוא הצטרף לילדים שחייהם נראו תלויים במטאטא.
רוז עוד עמדה על הקרקע, פרקי אצבעותיה לבנים מרוב אחיזה במטאטא, ונראה על פינה הבעה של לחץ, חרדה ובחילה יחדיו. אלבוס ריחם עליה מעט, אבל לא רצה לרדת, אחרי ששבוע שלם היא התעלמה ממנו לגמרי.
ובכל זאת, הוא נשען מעט קדימה, והמטאטא נענה לו, וירד במתינות לכיוון הקרקע.
כשקצות אצבעותיו נגעו בקרקע שוב, הוא ירד מהמטאטא, והתקרב לכיוונה של רוז.
״מה קורה?״ שאל באגביות.
״אני לא מסוגלת לעלות...״ אמר רוז והשפילה את מבטה.
״זה פשוט מאוד! תיראי את פשוט-״
״לא שאני לא יודעת, פשוט יש לי פחד גבהים!״ קטעה אותו רוז. אלבוס פער את פיו בתדהמה, ולאחר מכן סגר אותו במהרה. ממתי לרוז יש פחד גבהים?
״כל הקטע בגריפינדור זה להיות אמיצים,״ אמרה רוז, ״ואני לא כזאת.
״ברור שכן! בשביל להתוודות גם צריך הרבה אומץ, וגם התמודדות מול פחד זה סוג של אומץ,״ אמר אלבוס.
״קדימה, נעוף קצת, ואם תפחדי פשוט תרדי!״
רוז הנהנה, ועלתה על המטאטא.
״שלוש, ארבע ו-!״ אמר אלבוס ושניהם בעטו בקרקע, והמטאטא של רוז עלה לאט, כך שבהדרגתיות היא התרגלה לגובה, בעוד אלבוס עף מיד ארבע מטרים למעלה.
״מר פוטר! אמרתי לא לעוף יותר משלושה מטרים!״ צעקה מדאם הוץ׳, ואלבוס, מרוב הפתעה, ירד שני מטרים בבת- אחת.
״וגם על הדרך תיזהר פוטר, אחרת אבא שלך יצטרך לבוא לגרד אותך מהרצפה, ואני לא סובל עיתונאים״, אמר ראיין זאביני.
״אוף, תסתום כבר זאביני,״ אמרו סקורפיו וצ׳רלי ביחד.
״אז מה, מאלפוי, יש׳ך חברה חדשה?״ שאל זאביני ואחותו וגויל צחקו בלעג.
פניו של סקורפיו עטו גוון אדום יותר מהעניבה שלו, אבל צ׳רלי בכלל לא הסמיקה, אלא נשענה קדימה על המטאטא, מסתערת לכיוון של זאביני.
החיוך על פניו של זאביני נמחק מיד, והוא נראה מבועת לגמרי, וזז רק שנייה לפני שצ׳רלי עברה אותו, ואם הוא לא היה זז, סביר להניח שאותו היו צריכים לגרד מהרצפה.
״ת׳זהר ממני, זאביני. כי אתה כבר על הכוונת שלי,״ אמר צ׳רלי, ואם מבטים יכלו להרוג, אז זאביני כבר היה הופך לאפר. זאביני גילגל עיניים.
״אני לא מאמין עליך ועל מאלפוי, ליצן!״ אמר זאביני.
״אנחנו לא חברים!״ צעקה צ׳רלי, וסובבה את המטאטא שלה בתנופה ענקית, ועשתה סיבוב של מאה שמונים מעלות כך ששוב הביטה לכיוונו של זאביני.
״לא לזה התכוונתי!״ אמר זאביני, ״פשוט דייב סיפר לי שאבא שלך רצה שתיהי בסלית׳רין, למרות שאת כל כך גריפינדור.״
״מי זה דייב?״ שאל אלבוס, בעודו מביט בכל הסיטואציה מהצד, למרות שעוד כעס על ההערה של זאביני.
״דייב רוברטסון, המדריך הראשי,״ אמרה צ׳רלי. זאביני שלח אליה עוד מבט לגלגני.
״זאביני! פיטרה! אם לא תפסיקו לריב אני נשבעת שאגרום לכך שיעיפו אתכם מפה לפני שתצליחו לומר קווידיץ׳!״ נשמעה צעקת זעם מלמטה. כל הראשים פנו מיד אל מדאם הוץ׳, שנראתה עצבנית לחלוטין.
״מספיק להיות עם התעופה! כולם לרדת ולאסוף את המטאטאים! אתם משוחררים, מלבד זאביני ופיטרה, שברוב אובם יקחו את המטאטאים לצריף שלהם״, אמרה מדאם הוץ׳, וצ׳רלי נראתה מעוצבנת.
״אבל מדאם הוץ׳! יש עכשיו בחינות לקווידיץ׳! אמרה צ׳רלי.
״את צריכה לשמוח שאני לא אוסרת עליך ללכת אליהן!״ אמרה מדאם הוץ׳, ומיד פנתה לשאר התלמידים:״ קדימה, למה אתם מחכים?״
מיד כולם ירדו במתינות אל הקרקע (חוץ ממרטין שבטעות ירד מהר מידי, ולמרות שלא קרה לו כלום, מטאטא נשבר, והוא קיבל עונש מדאם הוץ׳), וכולם אספו את המטאטאים לשתי ערימות, כדי שזאביני וצ׳רלי יחזירו אותם למקומם.
״תעשו טובה ותלכו למגרש,״ אמרה צ׳רלי לסקורפיו ואלבוס, ״ותגידו לג׳ונתן ווד, הקפטן, שאני תכף מגיעה ושאם הוא יכול לחכות עם המבחן של הרודפים.״
אלבוס וסקורפיו הנהנו וכל אחד הלך לדרכו.
״היא בטוחה מידי בעצמה,״ אמר סקורפיו, כשהתקרבו למגרש. ״היא ממש תתאכזב אם היא לא תתקבל.״ אלבוס הסכים איתו לגמרי.
הם נכנסו למגרש, וכשראו קבוצה גדולה של תלמידים התקרבו לשם בשיא המהירות.
ג׳ונתן ווד, היה נער חמישית חסון וגבוה, והוא עמד מול קבוצת התלמידים, ואלבוס וסקורפיו ניגשו אליו.
״אה... אתה ג׳ונתן?״ שאל אלבוס בהיסוס. ג׳ונתן הנהן.
״פשוט... ידידה שלנו, שרלוט פיטרה, באה להבחן, אבל היא תגיע טיפה באיחור...״ אמר אלבוס והגניב מבט לסקורפיו כדי לרמוז לו להמשיך.
״קיצר, היא קיבלה איזה עונש קטן, והיא תגיע תוך חמש דקות. אתה יכול כזה לחכות לה? פשוט היא ממש רוצה להיות רודפת. אמרתי כבר שהיא מקבלת שיעורים פרטיים בקווידיץ׳ מאז שהיא בת שנתיים?״ אמר סקורפיו במהירות ובטחון שרק לסקורפיו היה, ושינה גם קצת את המציאות. נראה שווד התרשם.
״גם ככה אני מתחיל עם החובטים, אז שתמהר,״ אמר ג׳ונתן, וחזר לדבר לקבוצה. אלבוס נשם לרווחה, ורמז לסקורפיו שיעשו ליציעים.
הם רק התיישבו בשורה הראשונה, וצ׳רלי הגיעה בריצה. היא מלמלה כמה דברים, וווד סימן לה לעמוד עם הקבוצה. אלבוס שם לב למבט העוין שנעץ ג׳יימס בצ׳רלי.
המבחנים לא היו ארוכים במיוחד, מאחר ורק כעשרים תלמידים ניגשו בכללי.
בקבוצה מההתחלה היו כבר חובט, בשם קווין מון מהשנה השישית, רודפת, בשם ונסה שהייתה אחותו של ווד מהשנה הרביעית, וג׳ונתן עצמו, שהיה השומר, ולפי מה שסיפרו, הבן של אוליבר ווד, השומר האגדי של פדלמיר יונייטד.
המבחן הראשון היה לחובטים, שניסו להפיל את ונסה, בעודה מנסה לקלוע. החובט שהשני שנבחר היה פרד, והוא נראה מאושר עד הגג כשקיבל את התפקיד.
אחר כך ניסו לבחור מחפש, ולמען האמת הרוב לא היו טובים במיוחד, ובסוף נבחר אלכס מקלאגן, למרות שנראה שהמטאטא לא יעמוד הרבה זמן, בגלל גובהו הענקי של מקלאגן.
בסוף בחרו את הרודפים, והמבחן היה ממש צמוד. ג׳יימס הצליח לקלוע שבע מתוך עשר קליעות, ורק מרביתן אחד פגע בו, והוא נבחר להיות אחד הרודפים.
אחר כך צ׳רלי נבחנה, והיא לגמרי הצליחה להתחמק מהמרביצנים, אבל קלעה רק ארבע מתוך עשר.
לבסוף הרודפת שנבחרה הייתה רוקסאן, כיוון שהצליחה גם להתחמק מכל המרביצנים, וגם לקלוע שש מתוך עשר.
צ׳רלי נראתה ממש מאוכזבת, לעומת ג׳יימס ורוקסאן, ששניהם רצו לעבר אלבוס וחיבקו אותו, ואלבוס היה כל כך מופתע שמעד וכמעט קיבל מכה בראש מהספסל שמאחוריו.
״אני לא מאמין! סוף סוף!״ קרא ג׳יימס, ״אחרי האימון הראשון אני שולח מיד מכתב לאבא!״
רוקסאן לא הפסיקה לחייך, ואלבוס זכר במעורפל שרוקסאן משחקת עכשיו בתפקיד של אנג׳לינה, ואילו פרד בתפקיד של ג׳ורג׳. אה כן, וג׳יימס בתפקיד של אמא.
אלבוס הצליח בסוף לברוח מאחיו ובת דודו המאושרים, כשווד קרא להם לאימון, והוא וסקורפיו ניגשו אל צ׳רלי.
״היית ממש טובה!״ אמר סקורפיו. צ׳רלי נעצה בו מבט רצחני, וסקורפיו הפסיק עם הנימה המעודדת.
״לא, נורא, אולי פעם הבאה תצליחי, או שיקחו אותך למחליפה!״ אמר אלבוס.
״תמיד כאלה אופטמיים שזה מחרפן!״ אמרה צ׳רלי בכעס.
״מה, את מעדיפה שנגיד: צ׳רלי היית כל כך גרועה שזה מחליא, זה סוף העולם ולעולם לא יקבלו אותך לכלום?״ אמר סקורפיו. הוא זכה גם לעוד מבט רצחני וגם למכה מצ׳רלי.
״אוקיי! אוקיי! לא אמרתי כלום!״ התגונן סקורפיו, וצ׳רלי חייכה חיוך מצודד.
״אז מה עכשיו?״ שאלה.
״ספרי, בסוף הרבצת לזאביני? קיללת אותו? רצחת אותו במבט?״ שאל אלבוס.
״ניסיתי לנעול אותו בצריף, אבל בדיוק הגיע פילץ׳ אז ברחתי משם, וזאבי מי קיבל ממנו עונש,״ אמרה צ׳רלי, ונראתה מעודדת קצת.
״מגניב! רק חבל שלא נעלת אותו. היית יכולה להגיד שפילץ׳ רצח אותו ואז היינו נפתרים גם ממנו,״ אמר סקורפיו, ואלבוס וצ׳רלי צחקו.
״השלמת עם רוז?״ שאלה צ׳רלי.
״פחות או יותר...״ אמר אלבוס, ״כאילו... היא כבר לא כועסת עלי, אבל לא נראה לי היא תדבר איתי ממש, אלא אם אני אדע עובדה חשובה כל כך שתגרום לה לרצוח אותי אם אני לא אגיד לה..״ סקורפיו וצ׳רלי צחקו.
הם הלכו לכיוון הטירה, כדי לאכול ארוחת צהריים, בעודם צוחקים על זאביני.

השבועות שאחר כך עברה בנעימים, כשהם עוברים משיעור לשיעור, מקבלים את הסיכומים הענקיים של צ׳רלי, אוכלים ארוחות באולם הגדול, מבקרים את האגריד, מקבלים ומחזירים הצקות ועלבונות לסלית׳רינים, ולפעמים גם צופים באימוני הקווידיץ׳ של נבחרת גריפינדור.
אלבוס ממש אהב את סופי השבוע, שכן בזכות צ׳רלי, הוא היה מסיים את שיעורי הבית שלו דיי מהר (בעיקר בגלל שאם היא לא הייתה מגלה לסקורפיו תשובה הוא היה מאיים עליה שילך לרוברטסום ו... אף אחד לא ידע מה הוא היה עושה אז, כי צ׳רלי הייתה פשוט נכנעת שם.)
וכך את זמנו הפנוי אלבוס בילה בלשחק בשחמט קוסמים נגד סקורפיו ורוז, שחזרה לדבר איתו, ולפעמים גם נגד צ׳רלי, למרות שהייתה שחקנית גרועה למדי.
באחד הערבים ישבו אלבוס וסקורפיו מול האח בחדר המועדון, ושיחקו שחמט קוסמים כהרגלם בימי ראשון, בעוד צ׳רלי קוראת איזשהו ספר ביוגרפי (צ׳רלי קראה המון ביוגרפיות בזמן האחרון), ורוז מרחיפה את עט הנוצה שלה, כדי להתאמן. לפתע, נשמעה דפיקה בחלון.
רוב יושבי חדר המועדון המשיכו בעינייניהם, אבל אלבוס הרים את מבטו וראה ינשוף שחור מסתכל עליו.
״סקורפיו, זה הינשוף שלך!״ אמר אלבוס.
״זה לא עובד עלי, אידיוט!״ אמר סקורפיו, שהיה מרוכז כולו בשחמט.
״אני רציני! ואל תקרא לי אידיוט.״ אמר אלבוס.
סקורפיו הרים את מבטו, גילגל בעיניו, והסתכל על החלון.
״היי! מה בלאק עושה פה?״ שאל סקורפיו וקם מהר לכיוון החלון. הוא פתח אותו מעט, והינשוף הביא לו מכתב ומיד עף שוב, כנראה חזרה לינשופייה.
סקורפיו, בינתיים, חזר לשבת מול אלבוס. הוא פתח את המעטפה, הוציא קלף קטן, קרא במהירות, והביט עליה בשאלה ותדהמה. הוא העביר את הקלף לאלבוס והוא קרא, בעוד צ׳רלי מרימה את מבטה, וקוראת מעל כתפו:
סקורפיו היקר,
אני יודע שהייתי צריך לכתוב לך מזמן, רק אני ללא אמא, אבל לא עשיתי זאת.
אני יודע שאיני אמור לבחור את מעשיך, אלא אתה מחליט בלבד על מה שנכון לך.
אך ברצוני לשאול: האם השמועה נכונה, ולא רק שאתה בגריפינדור ונהנה מכך, אלא שאתה חברו הטוב ביותר של אלבוס פוטר, בנו של הארי פוטר המפורסם?
כתוב לי מיד, ובכנות
אבא.
אלבוס הסתכל על הקלף בשאלה.
״מה הבעיה של אבא שלך שניהיה חברים טובים?״ שאל אלבוס. סקורפיו משך בכתפיו.
״בגלל שהארי פוטר ודראקו מאלפוי היו אויבים מושבעים.״ אמרה צ׳רלי. העט של רוז נפל על הרצפה. היא תמיד עיבדה ריכוז כשמישהו, במיוחד אם צ׳רלי, ידעו יותר ממנה.
״איך את יודעת?״ שאלה רוז בספק.
״בגלל שזה כתוב בספר הזה,״ אמרה צ׳רלי והרימה את הספר כדי להראות להם את הכריכה.
הכריכה הייתה בצבע ירוק, ועליה נכתב בצבע שחור: הסיפור האמיתי של הנבחר.
״הנבחר?״ שאל סקורפיו.
אלבוס זכר את הנבחר הזה מאיפושהו. אבל מאיפה? מהבית? מבית הספר? מסמטת דיאגון? הנבחר הזכיר לו ספר מחליא שפתח לא מזמן... זה-שאין-לנקוב-בשמו רצח את גרינדלוולד במלחמת הקוסמים השנייה, וחוסל רשמית ע״י הנבחר...
״הארי ג׳יימס פוטר!״ אמר אלבוס.
״זה כתוב בביוגרפיה של אבא שלי.״

הפרק הקודם		הפרק הבא