אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

אליס

אליס לא הבינה למה אלבוס כל כך לחוץ, הוא נראה כאילו אובד להקיא מרוב לחץ.

הם התחילו ללכת לאולם הגדול.

"אני פוחד שאני לא יצא בגריפינדור, ואז אחי הגדול ילעג לי." הוא ענה בדכאון.

רוז לצדו, שגם הקשיבה הרגיעה אותו "אל תדאג, וגם אם לא תצא לגריפינדור זה לא נורא."

כשהוא לא נראה משוכנע, אליס הוסיפה "אימא שלי הייתה ברייבנקלו, זה לא מנע ממנה להיות אמיצה. שמעתי ממנה ומאבא סיפורים על ההרפתקאות שעברו כשהייו צעירים."

אלבוס עדיין נראה לחוץ "אבל... שני ההורים שלי היו בגריפינדור, וגם אחי שם. מה אני אעשה אם אני לא אהיה בבית הזה?"

"תשבור את הרצף." משכה בכתפיה. הוא הביט בה באימה.

דלתות אולם האוכל נפתחו לפניהם, חושפים ארבע שולחנות ארוכים מלאי תלמידים.

היא לא הופתעה, היא כבר ראתה כמה פעמים את הבית ספר, שבאה לבקר את אביה בעבודתו.

לעומתה, שני חבירה החדשים הביטו סביב בחשש.

פרופסור בונס הובילה אותם הובילה אותם לעבר מצנפת המיון.

כול התלמידים הביטו ליעברה, וככה גם תלמידי השנה הראשונה.

החתך שהיה בזווית הכובע, ונדמה כפה, נפתח.

המצנפת התחילה לזמר:

לפני מאות שנים, אלף לפחות,

הנהיגו את בית הספר הזה זוג קוסמים וזוג מכשפות.

כול אחד והתחום שלו, כול אחד וערכיו,

וכך נוצרו ארבעה הבתים שאליהם אתם מתחלקים עכשיו.

אם בלבכם מצוי אומץ וגבורה,

אין ספק, שאתם בני בית גריפינדור,

זוהי ממש אמרה ברורה.

אם אתם סקרנים, בעלי תבונה ויצירתיים,

חיש מהר אשלחכם לרייבנקלו,

כדאי מאוד שתנצלו זאת, להישגים אקדמיים.

אך לבית הפלפאף אשלח את התלמידים,

בעלי אורך רוח, מסירות וטוב הלב,

שם לחרוצים והנאמצים קל להשתלב

סלית'רין מקבלים רק תלמידים עם שאיפה לכוח,

נחישות, תושייה וערמומיות דרושים,

דם טהור תמיד עוזר, ואפילו יותר, מוח.

אז קדימה, חבשו אותי!

ואמיין אתכם לבתים שלכם,

אין צודקת כמותי.

כשהיא סיימה לשיר כולם מחו כפיים.

אלבוס לידה נעשה ירקרק. גם רוז נראתה לא כול כך טוב.

פרופסור בונס הוציאה גליון דף ארוך שהשתפל על הרצפה והתחילה לקרוא בשמות.

"אניס, לירון!" קראה. ילדה עם צמות שחורות ארוכות בלעה רוק והלכה לעבר המצנפת בפחד.

הכובע כיסה לה לגמרי את העיניים.

היא חשבה מעט ואז צעקה "רייבנקלו!" 

מחיאות כפיים סוערות נשמע מהשולחן עם דגל הנשר.

"בברלי, מייקל!" ילד עם שיער חום מתולתל מיהר לעבר הכיסא וחבש את המצנפת.

היא חשבה קצת, לא הרבה, וקראה "הפלפאף!"

"בוט, הרווי!"

"רייבנקלו!"

פרופסור בונס המשיכה להקריא. "ג'ורדן, אודרי." הייתה הראשונה לבית גריפינדור ו-"גויל, וינסטון." היה הראשון שהצטרף לבית סלית'רין.

אחרי פרק זמן, היא קראה "וויזלי, רוז."

רוז הביטה בהם והלכה לכיוון המצנפת וחבשה אותה.

היא הרהרה מעט, בעוד שנחקרת לפתה את הכיסא בחוזקה.

"רייבנקלו!" צעקה.

רוז הורידה את המצנפת, הפנים שלה היו חיוורות. מתהדמה? אכזבה? הקלה? אולי כול השלושה איך שהוא.

היא הלכה לבית רייבנקלו.

אליס הפסיקה להקשיב כש-"ווד, איימי" הצטרפה לגריפינדור, והתחילה להרגיע את המתיחות של אלבוס.

"הכול יהיה בסדר." המשיכה למלמל לו.  

קול מאוחריהם נשמע "מפחד, פוטר?" ילד בלונדיני חיוור התקדם לעברם.

היא הביטה לעברו ולחשה כדי לא להפריע במיון"כולם פה מפחדים, מאלפוי."

מאלפוי, היה ילד עם עיניים אפורות בהירות, דומות לשל אליס. רק ששלה היו בוהקות יותר.

"על מה את מסתכלת?" שאל אותה בסינון וסקר אותה בלגלוג "לפי התמהונות שלך, אני מניח שאת בת מוגלגלים."

היא לא נרתעה "אני לא בת מוגלגלים. אבל זה לא משנה, אני מחבבת מוגלגים. הם מצחיקים עם כול הפתרונות שלהם לחיים ללא קסם. אני גם חושבת שלא צריך לשפוט בן אדם לפי סוג הדם שלו

או המעמד שלו" אמרה בקול שקט.

נראה שמאלפוי לא ממש עקב אחרי שטף הדיבור שלה. הוא גיחך בדממה "אלה תירוצים של אנשים נחותים"

עכשיו היא בחנה אותו. הוא היה גבוה ממנה באיזה חמישה סנטימטר, בעל הבעה גאה וסנטר זקוף, כאילו הוא מוכן לנצח בכול אתגר.

אבל, אליס ידעה לקרוא אנשים, לראות את הנשמה שלהם.

"זה שהציקו לך כשהיית קטן זה לא סיבה להטיח באנשים עלבונות עכשיו רק בגלל שאתה חושב שאתה במעמד גבוה יותר. זה שיש לך דם טהור לא אומר כלום.

זה לא בוגר. אתה נראה גם כאילו אתה רוצה להוכיח משהו. פשוט תוכיח ואל תשחק משחקים ילדותיים."

מאלפוי נראה כאילו קיבל סטירה.

אלבוס הביט בה בתדהמה.

"מאלפוי, סקורפיוס!"פרופסור בונס הקריאה.

הוא עלה והתיישב על הכיסא, המצנפת כיסתה גם את עיניו.

הכובע השתהתה דקה ארוכה, חושבת.

לבסוף היא קראה את הבית האחרון שהיושב ציפה.

"גריפינדור!"

"מה?" אמר אלבוס בקול.

מישהו השתיק אותו, אבל קריאות דומות נשמעו מכמה שולחנות.

בינהם היא ראתה נער ג'ינג'י ונער עם שיער שחור בוהים בסקורפיוס המסמיק הולך לעברם.

"אח שלי לא מאמין לזה בטח" לחש לה אלבוס והציע על הנער שחור השיער "מצד שני, עכשיו אני לא חייב להיות בגריפינדור!" הוא חייך

היא הנהנה בחיוך. למרות שלא ממש הבינה את מקור השמחה שלו.

"לונגבוטום, אליס!" פרופסור בונס צעקה.

אלבוס איחל לה בהצלחה כשעלתה לשבת על כיסא העץ הקטן.

בזווית עינייה ראתה את אביה מחייך אליה ומנופף בחשאיות.

זה החדיר בה אומץ. היא לבשה את המצנפת, שנפלה וכיסתה את כול פניה.

"ממממ..." קול נשמעה בראשה של אליס. "מעניין מאוד. משונה."

"מה?" שאלה.

"יש פה הרבה תבונה, כן. וגם אומץ יש בשפע. וגם נאמנות לא חסרה...

לאיפה נשבץ אותך? תעלומה."

"אין לי בעיה איפה תשבצי אותי, כול עוד אני אווכל להשכיל וללמוד. וגם להכיר ילדים נחמדים." ענתה

"אם כך...

אז אולי כדאי שנשבץ אותך ל..."

היא צעקה את שם הבית, ותלמידיו מחו כפיים כהורידה את הכובע והלכה לעברם.

לאן אליס השתבצה? תגלו בפעם הבאה כשהנקודת מבט תחזור אליה.

נ.ב. מצטערת שעדכנתי רק עכשיו. אתם יודעים, צריך להסתגל עוד לכיתה ח'.

הפרק הקודם		הפרק הבא