כוכב נופל

שלום לכולם, סליחה שלא המשכתי עד עכשיו....... החלטתי להתקדם לסוף השנה הבאה, להלוויה של דמבלדור.

אשמח לתגובות!!!

השמש זרחה במרום השמיים. קרניים זהובות הטילו כתמי שמש זוהרים בין העצים ביער האפל.

השמיים בהקו בצבע תכלת משכר , וענני נוצה רכים שייטו להם באיטיות.

הציפורים צייצו, והפרחים ליבלבו בשלל צבעים.

היום היה מושלם. כמעט.

דובי והצטרף לקבוצת האנשים שהתחילה כבר להתאסף על הדשא. הוא עדיין לא האמין. איך דמבלדור מת? האדם החשוב והנפלא הזה, המוכשר והמיוחד הזה, מת?

איך זה יכול להיות? כששמע את זה פרץ בבכי תמרורים ששום דבר לא עצר. כל היום לאחר מכן הסתובב בקהות חושים ובבלבול.

"דובי, בוא. הם רוצימים להתחיל." וינקי משכה בידו והסתכלה עליו בעיינים עצובות.

הוא הנהן והתיישב. אדם אחד התחיל לדבר, אבל דובי לא הקשיב לו. הוא הביט סביב. מתאים לדמבלדור להזמין יום מושלם שכזה להלוויה שלו.

דמבלדור היה מאז ומתמיד הגיבור שלו, הדמות הנערצת עליו. "איי איי איי, איזה עולמלם. " הוא אמא לעצמו בשקט.

הוא ראה את הארי פוטר יושב מקדימה בוהה באוויר, עיניו מעורפלות. הוא שמע הבוקר שהארי היה נוכח כשרצחו את דמבלדור כבודו.

"מסכן אדונילי, " הוא חשב בליבו.

האיש סיים לדבר וחזר לשבת, ובא במקומו מספיד אחר.

דובי הביט לעבר ווינקי שהקשיבה בעניין.

'בזמנים קשים צריך להיות מאוחדים' הוא נזכר במילותיו של דמבלדור.

הוא לקח את ידה של ווינקי ולחץ בחוזקה.

הוא יקיים את רצונו של דמבלדור ,

הוא יילחם.

הפרק הקודם		הפרק הבא