החזרה לשיגרה-לא שיגרה של הוגוורטס!

אוקיי, אני יודעת שלא עידכנתי כמה.. שנתיים בערך?

אבל החלטתי לחזור. אני מקווה שתהנו, אני אמשיך מהנקודה האחרונה.

"הארי, אתה בא?" צעק הארגדיר מחוץ לחנות.

"רק רגע! הנה, 12 אוניות, ועוד 30 על אוכל וויטמינים." הכסף התגלגל על הדלפק בעוד ג'ק המרוצה מעצמו העביר את הכלבה להארי.

בעודו יוצא הוא שומע את סוף המשפט של האגריד "... עם כלב! באמת. רק זה מה שחסר להוגוורטס."

"האגריד, תפסיק לצחוק עליו! במילא יהיה לו קשה מספיק לבקר את הקטן כל פעם אחרי לימודים ועוד לשלב את זה עם הטיפול בכלבה ושיעורי הבית. איך אתה מצ-" אך הרמיוני לא הספיקה להשלים את מה שרצתה לומר, וכבר הרגישה חיבוק חם מהארי, ואת האגריד שעומר בתור "לא..יכולה.. לנש.." אך הארי כבר שיחרר. "חיפשתי אתכם כבר ב3 חנויות! לפחות תגידו שהתגעגעתם!"

"התגעגעתי!" אמרו הארי והאגריד יחדיו. "איך אפשר שלא? היא יפה!" נפעם דאדלי, מסתתר הפעם מאחורי אביו. "תודה. אני מניחה שאתם אלו ששברו לטום את כל הסטים של הכוסות?" שאלה הרמיוני, ולקחה את השתיקה שלהם כהסכמה.

"מה דעתך על טוני (Toony) כשם לכלבה?" שאל הארי, אך כשאר שמע את דאדלי לוחש לאימו "זה לא הכינוי שלך, אמא?" הבין שעדיף שלא. הוא רצה שם שיביא מחווה לאחד ההרוגים במלחמה על הוגוורטס. טוני היה מתאים לטונקס, למרות שהיא לא מתה על כינויים.
"אני חושב פה על לופין. זה שם יפה לנקבה.." אמר האגריד בחיוך מאולץ. הוא היה חבר קרוב של לופין, ועדיין היה לו קשה לבטא את שמו מבלי לדמוע קלות.

"הארי!!!" שמעו כל החבורה שעמדה מחוץ לחנות החיות צרחה. כולם הסתובבו לכיוון של בנק גרינגוטס, ורוא את כל משפחת וויזלי -טוב, מלבד פרד וג'ורג'- רצים לעברם. רון חלף על פני הארי והמשיך להרמיוני. הם מיד התחילו בדיבור שהוביל לכך שהלכו לצד, לקבל פרטיות. ג'יני לעומת זאת פספסה את כולם מלבד הארי. אפילו את האגריד הענק (חצי ענק, טוב?!) לא ראתה ממטר. התלייה על צווארו, וזה שלא דחה אותה עם החיבוק הענק, אמרו הכל. "אנחנו בסדר". בזמן שמשפחת וויזלי מתנשפים, מציע פרסי ללכת לחנות של האח(ים). כולם מסכימים כמובן, מלבד ורנון שנראה כאילו ראשו עומד להתפוצץ. המראה של רון חולף על פניו הזכיר לו את אותו היום שבו הוא גרם לו ליפול מהחלון. "די פטוניה. נמאס לי. אני רוצה לזוז מפה." הוא רשף, והחל להתקדם לכיוון שממנו הגיעו. הבעיה היחידה הייתה שלא יכל היה להיזכר איפה קיר הלבנים נמצא.. "פטוניה בואי כבר!" הוא נבח, בעוד דאדלי עדיין מחזיק בשולי חולצתו ונגרר. "ביי! אני אתעתק חזרה הביתה אחרי שאסיים פה" אמר להם הארי בזלזול בזמן שכל השאר החלו להתקדם לכיוון החנות. אמנם ורנון לא היה מרוצה מכך שקוסם הולך להתעתק לתוך ביתו, הוא העדיף את הסיטואציה הזו מאשר להישאר בסימטת דיאגון עם פסיכים.

"אז מה אמרנו לגבי השם של הכלבה?" שאלה הרמיוני אחרי שהיא ורון חזרו לחבורה. "ואני נורא מקווה שקרוקשנקס יוכל לסבול אותה, אחרת את הכל הוא יוציא עלי."
"אני לא רוצה לקרוא לה על שם מלא.. זה יהיה יותר מדי." הסביר הארי למה לא יקרא לה לופין. "אני שוקל לקחת את השם רמוס ולהפוך אותו לשם מתאים לכלבים." אמר הארי ועצר במקומו. הוא ירד על ברכיו בכדי לשחרר את הכלבה מכלובה ולראות מה היא חושבת. "נו ילדה, איך נקרא לך?" שאל מר וויזלי, אך היא רק הוציאה לשון וכשכשה בזנבה.

"אני יודעת!" צווחה לפתע ג'יני. היא חירטטה משהו רק בכדי להרשים את הארי, אבל זה עבד. "מה לגבי רמי (Remmi)?", "אני דווקא אהבתי!" אמרה מולי. היא לא הייתה מקור מהימן בכל מה שקשור לילדיה. מאז מות אחד מבניה היא מנסה לחזק את השאר כמה שרק ניתן. כל דבר טוב שיכלה לעשות למענם עשתה. אך נראה שזה עבד "אני אוהב את זה גם כן!" אמר הארי בחיוך. "נו רמי, מה דעתך?" היא קמה על 2 רגליים, זנב מתכשכש, לשון בחוץ, וקפצה על ג'יני. "אני חושבת שהיא אוהבת את זה" צחקקה ג'יני בהתלהבות והחזיקה ב2 ידיה של רמי. "בואי רמי!" קרא לה הארי.

כל החבורה התקדמה לכיוון החנות.

לפחות כמה דקות של שקט מזיכרון המלחמה היו להם... לפחות, כך חשב הארי, רמי זכתה לא לחוות את הכאב שלהם.

עד לפה לפרק הזה, אני אשתדל לעדכן כמה שיותר מהר.

ת"ב ייתקבלו בברכה, למרות שלא כתבתי פה כבר עידנים, תודה! (:

הפרק הקודם		הפרק הבא