שקד.

היי

הנה הפרק [אחרי מחסום כתיבה רציני]

הפרק הוא פרק מעבר [קצר במיוחד]

קרדיט ללילולה על הביטוא

טל

אה, וכמעט שכחתי אני רוצה להחליף את השם של 'שקד' למי שיש רעיונות לשם חדש אשמח אם יכתוב בתגובות

שקד עמדה לבד במרכז של הג'ודו. היא בדיוק סיימה את השיעור הראשון של קבוצת ילדים בגיל חמש , (במקרה הזה לא היו לה הרבה בעיות עם הילדים, מאחר וגיל ארבע עשרה נראה להם כגיל מופלג) לעומת זאת, כל אמא ואמא (כן, זה היה מוזר - היו שם רק אמהות) רצתה לדעת מה הניסיון שלה בעבודה, לדבר אתה חמש דקות ועוד ועוד (בשם קרב הג'ודו הארוך ביותר, זה יגמר אי פעם?!), אך נראה כאילו רין צפה זאת. השיעורים של הקבוצות האחרות היו שעה בדרך כלל - בפעם הראשונה שעתיים ורק הקבוצה הזאת, הצעירה ביותר, קיבלה רק ארבעים דקות - שעה וחצי ביום הראשון. כששאלה אותו במקור על כך צחק. ואמר שכבר אחרי השיעור הראשון תדע ו- נו, טוב, היא באמת ידעה עכשיו.
היא הייתה מאושרת שנגמרו סוף סוף סבב 'השעורים הראשונים'. היה לה עוד כחצי שעה עד תחילת השיעור הבא שלה. היא עלתה למעלה ולקחת לעצמה שק אגרוף. הוא היה ירוק, עשוי עור, שכמעט בלתי אפשרי לקרוע אותו. שקד ירדה חזרה לג'ודו. היא תלתה את השק על החוט, והתחילה לתקוף אותו, בדיוק כפי שהייתה עושה נגד יריב אנושי. היא הפסיקה לחשוב ונתנה להרגלים להנחות אותה, בועטת וחובטת בשק, היא אהבה במיוחד את סגנון הלחימה הזה שנקרא 'גיגולו' הוא כלל בעיטות, אגרופים וסלטות בעיקר.

היא איבדה את תחושת הזמן. הדברים היחידים שהיה אכפת לה מהם, היו הדמות איתה היא נלחמת – השק , והרגליים והידיים שלה שכאילו היו מחוץ לשליטה, וכל אגרוף ובעיטה נחתו צורה מושלמת. לפתע שמה לב לנוכחות מאחוריה. היא הסתובבה במהירות. מאחוריה היו קבוצה של חמישה נערים ונערות. היא זיהתה את לוונדר, ג'ו ומייקל, בוהים בה בפה פעור.

היא קמה על רגליה. "אני מצטערת, לא שמתי לב לשעה..." אמרה.

"וואו." מילמלה ג'ו בהשתאות, "גם אנחנו ניהיה כל-כך טובים בסוף שנה?" שאלה.

שקד בהתה בהם במבוכה - לוונדר, מייקל, וג'ו לא יהיו כמובן ברמה שלה בסוף השנה, אלא מין הסתם ברמה של מתחילים. היא עצמה העבירה את רוב חייה באימונים לפני שהתחילה ללמוד את 'הגיגולו'. ובכן, לפחות יש לה תשובה. 'לא'- מעליבה במקרה הזה, אבל.. "ובכן-" היא התחילה.

היא נקטעה במהירות על ידי לוונדר. "את לא רואה שהיא מובכת? היא לא רוצה לבאס אותנו, היא חוששת להגיד לך כמה את גרוע-"

הפעם הייתה זאת שקד שקטעה אותה. "במקרה הנוכחי הרמה לא הייתה משנה דבר, כלומר, את סוג הלחימה הזה 'גיגולו' למדתי במקום אחר. רין לא לימד אותי אותו, ואני גם לא בטוחה שהוא יודע להשתמש בו. כבר חמש? מדוע כל שאר הקבוצה לא הגיעה?"

חברי הקבוצה נקראו נבוכים. בראשה של שקד התחילו לרוץ סיבות; כולם פרשו בגלל שהיא לימדה בצורה גרועה בשיעור הראשון, כולם חלו בהרעלת – מזון בגלל העוגה החשודה שהייתה בקפטריה בבית הספר, כולם-
"אנחנו הקדמנו בעשר דקות, אמא של לוונדר וג'ו בדיוק יצאה מהבית... והמרחק די גדול... והיא הציעה להסיעה אותנו..."

שקד הגיבה במהירות. "אם כך, שבו על הספסל וחכו לחמש. אני יורדת למשרד שלי. אעלה בתחילה השיעור."

"משרד?" דיבר לראשונה מייקל, בעודו מרים את גבותיו, "למה מורה ללחימה בת ארבע עשרה צריכה משרד?"

צדקתי בהנחתי הקודמת, הבינה שקד. הוא הליצן ונראה כאילו הוא מאוד נהנה לבצע את תפקידו. שקד ענתה במהירות בפעם השניה (או שזו השלישית? הרביעית? הקבוצה הזאת בהחלט אילצה אותה להיות יצירתית בקשר לתגובותיה)
''לניירת, לפגישות ולעוד דברים רבים,'' ענתה ''ויש לך בעיה אם הגיל שלי?''. 

חבל, מייקל, בהחלט חבל, חשבה. אחרי ההתנצלות שלו חשבה שיפסיק לרדת על גילה הצעיר.

''לא, מה פתאום?'' ענה מייקל במהירות.

הפרק הקודם		הפרק הבא